והפעם: פסטיבל אינדי חדש באוגוסט, קטעים מהופעתה של רות דולורס וייס, דור האייפוד נפגש עם הווקמן, ספי ריבלין הצעיר מלמד על כלי נגינה, ברי סחרוף בשיעורי ספרות, מיטב הסשנים מתוכניותיו של קוטנר, קורותיהם של אהוד בנאי והפליטים באמריקה, חמש שנים ל"עונג שבת" ותשובתו של בן שלו לאמנים המבקשים לא להאזין ליצירותיהם בשבת

בתחילת החודש מלאו שלושים שנה להגעתו של הווקמן לחנויות, והבלוג הנהדר "קסטה" (איך לא) מיהר לציין את המאורע. לבושתי, במסע הקודם שלי, לפני חמש וחצי שנים, עדיין טיילתי עם הווקמן. גם אחריו, פה ושם. יש לי קסטה אחת של ז'אן קונפליקט, והסאונד המיושן עם מעט רעש סטטי וחריקת הסלילים הולם את המוזיקה שלהם. כן, אני מדור הקסטות. לעומת זאת, סקוט קמפבל בן ה-13 הוא מדור הנגנים הניידים שבפחות מעשירית הנפח מקבצים עשרות, אפילו מאות אלבומים. פני מ"קסטה" מספרת על ניסוי שבמסגרתו התבקש קמפבל הצעיר להשתמש במשך שבוע בווקמן מהדור הראשון, "האייפוד של פעם", ולתאר את חוויותיו. החלק המשעשע ביותר? רק אחרי שלושה ימים הוא גילה שיש צד שני לקסטה (מה שמזכיר לי שתמיד תהיתי מה קורה כשהילדים של היום מגיעים לשורה "עכשיו תקחו את התקליט ותהפכו לצד שני" ב"כבש הששה עשר" – כל הכיף בשיר אובד במדיה הדיגיטלית!).

נסים קלדרון משווה בין שני טקסטים, האחד של אסף אבידן והשני של רן דנקר ועילי בוטנר, וחושב שההבדל היחיד ביניהם הוא שבאנגלית קל יותר להסתתר. "בשביל רגשות צריך גוונים בלשון, צריך שמילה תזכיר מילה, צריך קצב וחרוז. וכל זה נעלם כשרובנו עוברים מן הלשון שמקיפה את כל תחומי החיים והזיכרון שלנו אל האנגלית הבינלאומית הכללית והשטחית". בכתבתו הוא מדבר גם על שילוב אנגלית בטקסט עברי, ועומד על ההבדל בסגנון הכתיבה של רונה קינן בעברית לעומת שיריה באנגלית.

חובבי פסטיבלי אינדי, אין לכם סבלנות לחכות לאינדינגב 3 באוקטובר? לחוצמזה 3 בתחילת ספטמבר? אם כך, צאו אל יערות מנשה! פסטיבל חדש בשם live צומח דומם יתקיים ב-6-8 לאוגוסט, ויארח לצד הופעות מחול את בום פם, האחים רמירז, פאניק אנסמבל, ג'וש קואלה, פורטיס, גבע אלון, Tree, Buffalo Boots, איטליז, לא דובים, תמר אייזנמן ועוד.
המשך…

קאמבק משמח, פרידה מג'ו עמר ז"ל, שיחות עם גיא בן שטרית ורות דולורס וייס, חוויות מסיבוב הופעות בקיבוצי הצפון, בלוג חדש באנובה, המהפכה המוזיקלית של כפר סבא(!) ועוד עניינים. כנסו, כנסו

נתחיל בחדשות המשמחות של היום: רונן בן טל חוזר. בחמישי באוגוסט תתקיים במועדון הבארבי הופעת איחוד של להקתו הוותיקה אור כשדים. אבל זו רק ההתחלה: מחוץ למועדון יעמוד דוכן דיסקים ובו הוצאות מחודשות לשני אלבומים שנעלמו מזמן מפס הייצור – אלבומה היחיד של אור כשדים ו'תיקיות', אלבום הסולו של בן טל. השוס הגדול? שני אלו ייצאו במארז בשם 'שקיות', שיכלול אלבום חדש לגמרי של בן טל. 'תקלה במנגנון ההדחקה' הוא שמו, ומשתתפים בו חברים כמו רמי פורטיס, שי להב מהקספרים, דודי לוי ויובל שפריר. יצא לי להציץ לכמה דקות מההקלטות באולפן אי שם ב-2003, והאלבום וההוצאות המחודשות כל הזמן נדחו ונדחו. איזה כיף שיש עכשיו תאריך. עד לבואו אתם יכולים לגלגל לתחתית הדף הזה, ולהאזין להופעתה של אור כשדים ברוקסן ב-1991.

עוד הקלות בעומס החום של אוגוסט: על פי יהוא ירון בהופעתו אתמול (עם הדרן נהדר בדמות חלק 2 של "זה לא זמן טוב לכתוב שירים" בבס בלבד), במהלך החודש צפוי לצאת אלבום הסולו הראשון של אביב גדג'. הוא גם יתארח בהופעתו של יהוא ב-17 באוגוסט.

"קולו בקע מהמקום המסתורי שמעבר ליקום הידוע, מעבר לכביש, רחוק מאוד מהבלוק והחצר הגדולה רוויית הילדים. שם, מעבר לתחום הבטוח ובתוך ליפט שמוסמר לעמודי-תמך של בלוק אחר, היה פטיפון… בליפט היה לו קיום של כבוד, ברדיו – בכלל לא. אפילו לא ב"פרקי חזנות כבקשתך", כיוון שעצם המונח "חזנות" פרושו היה כל מה ששרו במזרח אירופה, רצוי לפני החורבן, ושם דבר אחר. גם לא ב"שירי ארץ ישראל", מפני שלא כל מה שנכתב בארץ ישראל נמצא ראוי לדיקטטורה של הטעם המפא"יניקי. מי שאהב את ג'ו עמר צריך היה פטיפון".
אריאנה מלמד, מר לווייתן ובן שלו על ג'ו עמר ז"ל, שנפטר השבוע.
המשך…

קומץ לינקים על מוזיקה ישראלית מהשבוע החולף, ובהם: המונוטוניקס חושפים, משינה מפלצתיים, אביתר בנאי וסיגור רוס מתאחדים, אלי לס ו-Zaka חינמיים, קרמבו חוגגים, אבידן-שבן ועמיר לב-גבע אלון זוגיים, מלככי הפינקה עטופים כהלכה והביקורות משוות את נינט לאילנות גבוהים יותר מעץ סקוויה ממוצע

גרפיטי שראיתי השבוע אי שם ברחוב בלפור בתל אביב

כמה טוב שיש שניים (אני לא מאמינה שציטטתי מהשיר הצ'יזי הזה), להאזנה:
אסף אבידן מוציא שיר חדש בשם "Small change girl", עם שלומי שבן על הפסנתר.
עמיר לב חובר לגבע אלון בחדר החזרות, לשירת "YMCA". לא, לא השיר של הוילג' פיפל (תודו שאתם מזמזמים אותו בזה הרגע באופן בלתי נשלט). חבל, זה היה יכול להיות מצחיק וביזארי מאוד. במיוחד בלוויית תנועות הידיים המתאימות.

מצד אחד, קשה שלא לתפוס תמונה טובה של מונוטוניקס באור שמש מלא, כשעמי שלו עושה הכל כדי לספק לך פוזות מטורפות. מצד שני, להגיע ללב המהומה ולחזור עם מצלמה בחתיכה אחת ומתפקדת? זה כבר עניין אחר.
המונוטוניקס הופיעו בפסטיבל אמריקאי עם שם שמכיל יותר מדי ס' ו-צ', והונצחו בגלרייה המוצלחת הזו, שמתחת לה מופיע התיאור הקולע: It was hot, it was wild. It was standard Monotonix.

אחת הדרכים למשוך את קוני הדיסקים בעידן ה-mp3 היא להשקיע בעטיפה. בין אם "אדומי השפתות" של סחרוף-מוכיח הוא לטעמכם או לא, חייבים להצדיע להשקעה בעטיפה הכוללת פירושי שירים להבנת כל אחת ואחת מהרצועות.
או, למשל, העטיפה היפהפייה של הסינגל הזה של מלככי הפינקה. אני מוכנה לאמץ אותו במו ידיי ברגע זה, מבלי ששמעתי שנייה מהתכולה שבפנים.
המשך…

מנות נבחרות מהתפריט לשעת מיתון: קטב מרירי והתפוחים חינם, אוסף באר שבעי להאזנה, לילה לבן באוזן השלישית לצפייה, שיר חדש לאיפה הילד, בעד ונגד המהפך של נינט בשיר חדש, בחזרה ל-1969, אמנות במעבר החצייה, עמיר לב, אימת הדצים, וצאו כבר מתל אביב!

זמן סוכר, מודל 2009. צולם בהופעה בבארבי כפר סבא

רשמו לפניכם: פסטיבל חוצמזה 3, בחודש ספטמבר. איפשהו בין מדונה ופיית' נו מור ללאונרד כהן. בחיי, אני זקוקה למשכורת.

ראו איזו דרך מוצלחת ליצור עניין לקראת אלבום שני: קטב מרירי נמצאים בשלבי סיום העבודה על אלבומם הבא, ועל כן שמחים להציע לכל מי שטרם ערך היכרות עמם את אלבום הבכורה להורדה חופשית. סחתיין.

מי היה מאמין, עיסוק רציני במוזיקה בעיתונות הכתובה שאינה "הארץ": הכתבה הזו על עמיר לב כל כך יפה, שלו היתה אחת כזו מדי שבוע בעיתון, הייתי רצה לרכוש בזה הרגע מנוי לבלייזר. אורי משגב ראיין את לב (שסיפר כיצד לואי להב ושלמה ארצי חוללו אצלו את השינוי שבא לידי ביטוי מאלבומו הראשון לשני), אבל בעצם משתמש בראיון כדי לתאר את אהבתו למוזיקה של לב דרך עיניו. מיהרתי לדפדף אחורה ומצאתי עוד כתבה שכזו, הפעם עם יצחק קלפטר: "שמתי לב שהמון פעמים בשירים של קלפטר, המקום שבו נגמרות המילים הוא בדיוק המקום שבו פוצחת החשמלית שלו במונולוג משלה, שמצליח להתרומם עוד מדרגה ממה שקדם לו".
המשך…

אם לא תיכנסו, לא תדעו מה יש בפנים: שירים בעבודה, רגעים קולנועים איומים מהאייטיז, איך אתם אוהבים את ביקורות המוזיקה שאתם קוראים, עמית ארז, המון הופעות מחו"ל, מחווה לנושאי המגבעת, חילוקי דעות על "שירים ליואל" ועוד

ידידי גיאחה חגג את יום הולדתו בסופ"ש שעבר, והחליט דווקא לפנק את הסובבים במתנה: חבילה קטנה של סקיצות או שירים לא מוגמרים, שאסף מיהוא ירון, נעם רותם, יוסי בבליקי, תמר אייזנמן, ישי קיצ'לס, טייני פינגרז, אריאל קליינר ועוד. מזל טוב!

איך אתם אוהבים את ביקורות המוזיקה שלכם? מאמר ארוך ומנומק עם פרשנויות, ניתוחים והיסטוריה כללית, או שאתם מעדיפים לקבל מיד בראשו את השורה התחתונה בדמות מספר כוכבים? המבקר בן שלו מתלבט: "ביקורת מנומקת היא במידה מסוימת פיקציה. אנחנו יודעים אם אנחנו אוהבים אלבום הרבה לפני שאנחנו יודעים מדוע אנחנו אוהבים אותו, ואם להיות כנים, לעולם לא נדע עד הסוף מדוע אנחנו אוהבים אותו. זה המסתורין של המוסיקה, זה חלק מהיופי האינסופי שלה". אישית, לא הייתי מחליפה בשום פנים ואופן את ביקורותיו המוצלחות לטובת ציון משוקלל.

עמית ארז מנסה לצאת משגרת הסינגר-סונגרייטרים נוגים עם גיטרה אקוסטית, ועובר לקלידים באלבומו החדש (והנה שיר מתוכו על הדרך). מפתיע בעיניי שהראיון עמו לא ממשיך מהמשפט: "אני מוסיקאי תל-אביבי שיוצר באנגלית, במדינה שהתרבות בה היא גם ככה משהו שנלחם על הקיום שלו בצורה כל כך עצובה וחסרת אונים. אני שייך לנישה שפונה לקהל קטן ואני תמיד מרגיש שאני בכלל אמור להיות באוקיינוס ולא בישראל" – אז למה באנגלית דווקא ולא בשפת האם? ואם בכל זאת בלע"ז, אז למה לא לנסות בחו"ל?
המשך…

לינקים, וביניהם: שיר חדש לאביב גדג', תמונות נדירות של כרומוזום, תמוז מתאחדת; חווה אלברשטיין, יהורם טהרלב ועוד מספרים על רגעי קסם אישיים משירי ארצנו; אוגנדה חוגגת, כוכב נולד נכשלת, רונה קינן מדברת, האם מוצה טרנד הפיוטים, וקטע נדיר וביזארי של נושאי המגבעת בקאבר מפתיע

בהמשך הרשימה: עינב שיף שואל: מתי הופתעתם בפעם האחרונה משיר של ברי סחרוף?

השמעת בכורה בוואלה לסינגל הראשון מתוך אלבום הסולו הראשון של אביב גדג': עיר בלי זיכרון.

ולשבועיים בלבד, השמעת בכורה לסינגל השני מתוך החדש של אביתר בנאי: עד מחר.

"אחרי OK Computer כמעט לא הייתה לי כבר חוויה כזו דתית עם מוסיקה. אני מיחסת את זה לגיל וקצת לעובדה שאתה מתעסק עם מוסיקה וכל היום כאילו אתה נמצא באולפנים. אתה מקשיב לפרטים אחרת, אתה שומע סאונד ותופים במקום לשמוע שיר" – רונה קינן בראיון למוזיקה נטו.
"זוהי מתנתה הלא ממומשת של בת לאביה, שנבצר ממנו להתענג מכך שהשירים שנועדו לו מבוצעים על ידי אחת מהזמרות הנפלאות ביותר של הזמר העברי", כותבת תימורה על הדיסק החדש ומצרפת ביצוע לייב ל'אתה מתעורר'.

לפעמים נדמה לי שבשובי לארץ עברתי דרך קרע בחלל הזמן. הקאמבק של האייטיז עוד לא נגמר וכבר מתחיל זה של הניינטיז. לוחות ההופעות מלאות בשמות צעירים כמו איפה הילד, תיסלם, קספר, החברים של נטאשה, והנה אנחנו מתבשרים גם על איחודה של תמוז. להירגע, מדובר רק לכמה שירים במסגרת מופע המחווה השנתי למאיר אריאל ז"ל. נדמה שעוד מעט, בהיעדר להקות שטרם אוחדו, יגיע הרגע ממנו חששנו מכל: איזולירבנד. בינתיים יש קבוצה בפייסבוק שקוראת לחזרתה של כרומוזום. זה לא מעניין כשלעצמו (ולטעמי כרומוזום 1 גם לא הכי מרתקת בעצמה), אבל שימו לב לתמונות הנדירות, ובמיוחד זו. מה שמזכיר לי ששולץ האיום גם הוא במתקאמבקים הצפויים, עם השיר הזה. יותר הרמוני משציפיתם, לא?
המשך…

כולם עושים קאמבק עכשיו, אז אם הקספרים, תיסלם ואיפה הילד יכולים, למה לא רשימת הלינקים השבועית של "אפילו עז" על מוזיקה ישראלית מרחבי הרשת? מנות השבוע בתפריט: תחיית הסינגלים, רונה קינן, החדש של מוכיח-סחרוף, פרוג בעברית מהאלף החדש, שירה בציבור בהופעות – כן או לא, לי טריפון, סמי בירנבך, אבי בללי, הכישלון המוזיקלי של סלקום והשיקום המפרך של גרי אקשטיין.

אחרי ששנת 2008 הביאה לנו בעיקר חגיגות כך וכך שנים לאלבומי מופת ישנים והוצאות מחודשות, 2009 היא שינוי מבורך עם אלבומים חדשים ומסקרנים. הנה עוד אחד: 'שירים ליואל', היצירה המדוברת של רונה קינן (עם העטיפה המקסימה שציירה אחותה שלומציון), העוקב אחרי סיפור חייו של אביה. ראיון והשיר 'אתה מתעורר' וצילום מהאולפן מהקלטת 'זה לא הכל'.

לפני כשנה, באמצע העבודה על אלבומו הבא, התמוטט גרי אקשטיין באולפן עקב שבץ מוחי. מאז הוא מנסה להשתקם ובעיקר לחזור לסיבה שלשמה התאהב במוזיקה – נגינתו הנהדרת בגיטרה. ראיון מקיף בנרג' עם איש אופטימי, למרות הכל. וזה כמובן תירוץ לשים לינק לשיר הזה שאף אחד לא יכול שלא לחייך מולו.

לא, גל הפיוטים עוד לא מאחורנו. עוד אלבום שראה אור לאחרונה הוא "אדומי השפתות", ברי סחרוף ורע מוכיח בשירי אבן גבירול. יציאתו לחנויות לפני שבוע עברה מתחת לרדאר התקשורתי, אבל היום התחילה נענע דיסק לטפטף את הידיעה לתקשורת, כולל האזנה לשיר 'מליצתי בדאגתי הדופה' תחת כל אתר רענן (וכתבה גדולה במעריב בסופ"ש, כנראה).

רע מוכיח התראיין ל'הארץ' בעניינים לגמרי אחרים: "יש סצינה מפורסמת בסרט 'סולאריס', שבה הגיבור נוסע למתקן השיגור. במשך דקות ארוכות הוא נוסע במנהרה, וכל מה שרואים זה רק אורות חולפים. אני מאבד את תחושת הזמן כשאני רואה את הקטע הזה, שמבחינה מסוימת הוא מאוד משעמם אבל הוא מנטרל לי משהו במוח ומכניס אותי למצב של ציפה. הרגעים האלה, שאין בהם דרמה, הרגעים הכאילו מתים, יש להם משמעות אדירה בעיני". ציטוט שמזכיר לי שפעם סיפר שהוא מתגעגע לפאוזה בין השירים שיש בתקליטי הוויניל ולפעמים מעוניין להכניס שכמותה גם בדיסקים.
המשך…

רשימה אחרונה כנראה ותפוחה למדי של לינקים בנושא מוזיקה ישראלית עד שובי מהגולה: שיר מארץ הקסאם, המדריך לתולדות אמנות מגויסת, מיתון, שינויים ב-88FM ובערוץ 24, הד ארצי בדרך להיעלם, ספיישל יוסי אלפנט, שיר חדש לפרויקט שלושים עם ברי סחרוף, ירון לונדון נוהם על להקה קליפורנית, סיכומי שנה, הוצאות מחודשות לדני סנדרסון, אהוד בנאי והפליטים, ההופעה שהכי אתבאס לפספס השנה ועוד.

שיר מלחמה: דויד פרץ נהג לשיר בהופעותיו את שירו 'ארץ הקסאם'. לאחרונה שינה את שמו:
"במשך הרבה זמן התלבטתי כיצד לקרוא לשיר הזה – "אל תקרא לזה ארץ הקסאם, זה נשמע טרנדי, אופנתי כזה ובכלל הקסאם זה עניין חולף… ", אמרו לי חברים ומכרים לאורך השנה האחרונה ובתחילה התעקשתי. זו הארץ שבה אני גר, אותה אני מכיר ועליה אני רוצה לכתוב, השבתי. אך החברים צדקו. הקסאם אכן חלף לו. חלף פעמים רבות מדי בשמי הנגב המערבי והטיל צל ארוך על חייהם של עשרות אלפי האנשים… כמי שחי, מנגן, אוהב, עובד, אוכל, ישן וחולם בפאתי ובתוך אותה ארץ, לא יכולתי שלא לראות את הסדקים שנפערו בחולות הזמן מדי יום ויום. משרטטים באיטיות אך בעקשנות את הגבולות המתרחבים והמתפוררים של אותה ארץ שלא שם" (להאזנה+קצת על השיר מפי פרץ, הטקסט).

בעוד נמשכת מתקפת דיויד ברוזה על מקלטי הדרום, מספרים במוסף הארץ על תולדות התרבות המגויסת אלי קרב: מהסצנה ב'אפוקליפסה עכשיו' שחיקתה את החיים, דרך מרלן דיטריך, לאונרד כהן ובוב הופ, ועד אשת הנשיא ששיגרה גיליונות פלייבויי לחיילים בסיני, ומה הקשר בין הצ'יזבטרון למאו טסה-טונג.

רזי בן עזר מציע חלון להיכרות עם סיפורה של מאיה קזביאנקה – מי שנולדה כמרגלית עזרן ועלתה לישראל ב-48' בגיל 3, קיבלה את שמה הבימתי מאיב מונטאן, פיתחה קריירה בינלאומית בצרפת, בלבנון ובסוריה, הפכה לבת זוגו של פריד אל-אטרש, והוחמצה לחלוטין במולדתה ישראל.
המשך…

יום הולדת שמח לאריק איינשטיין, אמני פולקלה מעניקים שירים להורדה, סשן עם יהוא ירון, שירים חדשים של ברי סחרוף ועמיר לב, ולינקים מוזיקליים נוספים

חג שמח! שירו בקול גדול!

"הקול שלו היה צליל טבעי ושגור בפסקול הביתי. ממש כמו רחש של ביצה מיטגנת במחבת או הנקישות של מכונת הכתיבה. בקיצור, היו זמרים, והיה אריק איינשטיין"
איזה תיאור יפה לקול שהוא חלק בלתי נפרד מה-DNA הישראלי. כולם מדברים על אריק בגיליון מיוחד של "הארץ" לכבוד יום הולדתו השבעים.
הוא נפתח בכתבתו של אריאל הירשפלד שאומר: "אריק איינשטיין, גם כזמר וגם כמשורר הכותב את שיריו, חיפש אחר המקום החצוי; המקום המכיל שני מקומות בו-בזמן. "יושב על הגדר, רגל פה רגל שם" (איינשטיין, קלפטר), הוא מצב היסוד של עמדתו". אורי קליין מספר על הקריירה הקולנועית של איינשטיין. הידעתם שסרטו הקולנועי הראשון סבל מהתנכלות של הממסד בגין סיפור אהבה בין יהודי לנוצריה בעלילה והצגתו של בגד ים בשני חלקים? יהלי סובול, שאותו ציטטתי לעיל, מספר איך למד לנגן בזכות איינשטיין. מיכל הנדלזלץ נזכר בקריירת התיאטרון קצרת הימים של איינשטיין. בן שלו חוזר לאלבומים שהקליט מאז 1999, ומנסה לגלות בהאזנה חוזרת האם אנו שופטים אותם לרעה בגלל יצירותיו המוקדמות. איתן בקרמן כותב על הקשר בין איינשטיין לספורט, והגרפיקאים מנסים לעצב את מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט אריק. לסיום, חזרה אל ה-29 באוגוסט 1981. מי שהיו שם על הבמה ומאחורי הקלעים מספרים שזו היתה עוד הופעה מן המניין, אבל בדיעבד היתה זו הפעם האחרונה שבה הופיע מול קהל. לו רק יכולנו להיות שם.

"אין הרבה אנשים שמבינים שמוסיקה איכותית היא שוות ערך לקולנוע משובח או לתערוכה או לציור. אנשים מתייחסים לזה כמו בידור… היום חבר'ה נפגשים וההופעה הראשונה שלהם היא הופעת השקה לדיסק והם כבר חושבים על הקליפ. הביטלס, לדוגמה, התחילו לנגן יחד בשנת 1957 ורק שש שנים אחרי זה הם הוציאו אלבום ראשון, שגם הוא לא היה להיט גדול. אנשים היום מצפים למיידיות. הם לא מבינים את ההתחייבות לאיכות. הם לא מבינים שצריך לעבוד"
מה הקשר בין פסטיבל פולקלה לפולק? ואני שואלת, מה הקשר בין פסטיבל לחלל המיניאטורי של הלבונטין? הבעיה בפסטיבל פולקלה לטעמי היא שהוא תמיד פונה לאותם 200 משוכנעים ממילא. יאללה, צאו כבר מהגטאות של שור 3 ולבונטין (שבשעותיו הצפופות לא עושה חסד להופעות אינטימיות) וצאו למקום חדש וגדול יותר בניסיון להגיע לקהל רחב יותר. במקום לנצל את המומנטום של הצלחת אינדינגב, דווקא במרכז ממשיכים לקבע את אמני האינדי כמי שראויים לקהל תל אביבי מצומצם ותו לא.
ובינתיים, בוואלה מעניקים עשרה שירים של עשרה אמנים מהפסטיבל שמתקיים בדקות אלו ממש להורדה ליומיים בלבד בשני חלקים: נדב אזולאי (מההופעות המוצלחות באינדינגב), עידן רבינוביץ', The Aprons, נגה שלו, מצויירים בסלון, רועי ריק והמדלי בנד, יוחנן קרסל, זהר ואגנר והמסריחים, עינב ג'קסון כהן ויהוא ירון.
שלושה מהמשתתפים הוותיקים יותר – רם אוריון, ירונה כספי ואביב מארק (שאי אפשר לדמיין פסטיבל אלטרנטיבי בלעדיו על הקונסולה) – נפגשו לשיחה, שממנה לקוח הציטוט שלעיל. איך אומר הסטיקר, אביב מארק צדק.

ביום חם אחד בסוכות הזמין אותי ידידי גיא חג'ג' לסשן עם יהוא ירון באולפני המערבל במסגרת אתרו המצוין עונג שבת. לא הכרתי את יהוא ירון לפני כן. האסוציאציה המיידית שלי לשם היתה סינגר-סונגרייטר תל אביבי צנום עם אקוסטית, השר שירים עגמומיים באנגלית – טובים אולי, אבל נשמעים כמו אלו של מיליון סינגר-סונגרייטרים נוגים אחרים בעיר הזו.
הו, כמה התבדיתי. את פנינו קיבל בחור חייכן, מקסים ונלהב (טוב, נו, גם צנום), עם קונטרבס (yey!) והרכב שלם שכלל גם את המתופף הכה אהוב עלינו, אביב ברק (נקמת הטרקטור, אלג'יר). עד סוף השיר הראשון כל הנוכחים במקום נכבשו בשמחת החיים של הבחור. הוא עומד לו לבד בפינת האולפן להקליט טייק שלישי ל"לא זמן טוב", אבל כשמסתכלים עליו נדמה שזהו ביצוע בכורה בפני קהל באולם מלא או כשאתה שר לעצמך בחדר כשאתה חושב שאיש לא רואה. ההתלהבות שלו לא נשחקת מפעם לפעם, הוא מנופף בידיים, מתעוות, חי את המילים שהוא יורה בקצב מסחרר שמזכיר מאוד את "שגר פגר" של הבילויים. אכן מימוש הולם לכותרת "עונג סשן".
עכשיו תוצאות היום המלבב הזה רואות אור: שלושה שירים להורדה, קליפ, וידאו וצילומי סטילס. הקליקו מיד.
המשך…

רשימת הלינקים הנשכחת… והפעם: עשרים שנה לאפר ואבק, מאגר ביקורות על להקות ירושלמיות באייטיז והניינטיז, סיכום שנת תשמ"ט באיחור של 9 שנים; מוש, ברי וחברים למען ים המלח, קליפים חדשים לטליה אליאב ולאסף ארליך, לאונרד כהן בעברית, סיבוב חדש לרונה קינן, פרויקט המיקסטייפ של פורום מוזיקה ישראלית ב-ynet, חגיגת מאור כהן, שובה של אלונה דניאל וברחוב על שם איזה שיר תרצו לגור?

לא מוזיקלי בעליל, אבל איזה שם מעולה לרחוב (צולם במושב בני ציון)

יעקב גלעד מספר על סיום העבודה על האלבום 'אפר ואבק': "זו הייתה הקלה נורא גדולה. אני זוכר שיצאנו מבית הדפוס שבו מדפיסים את עטיפות התקליטים, מההדפסה האחרונה, אני והגרפיקאי יהודה דרי באוטו, פתחנו את החלונות וצעקנו, `או אה, מה קרה, נגמרה השואה!`… אבל אז מתחיל דבר אחר. מה שחשבת שהוצאת מהסיסטם שלך ונגמר, אנשים שומעים, קונים, חווים עם זה חוויות, רואים את הסרט, אתה הולך ברחוב, והם ניגשים אליך ומעבירים אליך את החוויות שלהם".
ראיון נוסף ב-ynet, שמדבר לא רק על האלבום אלא גם על הסצנה בארץ כיום. "אנחנו התביישנו לשיר בידייש. גדלנו בתקופת הבן-גוריוניזם, שהתכחשה לגלות ולכל תרבות הידייש. אבל הנה, יש חבר'ה צעירים שעושים את זה היום. כששמעתי את "אוי דיוויז'ן" בפעם הראשונה, נטרפתי. אחרי כל אלה, אני מאמין שעוד דור אחד יבוא הבוב מארלי או המאנו צ'או הישראלי. הוא יכול להיות רב תרבותי ולשוני, אבל גם מאוד פרובינציאלי".
לרגל צאת המהדורה המיוחדת, בן שלו חוזר לאלבום: "יש אלבומים, והם מעטים, שמצליחים להתקרב באמת לקוטב של היופי. יש אלבומים, והם מעטים, שמצליחים להתקרב באמת לקוטב של האימה. כמעט אין אלבומים שמצליחים לגעת בשני המקומות האלה, ו"אפר ואבק" הוא אחד מיחידי הסגולה האלה".
עינב שיף מבקש להסיר את המיתוג 'אלבום שואה': "'אפר ואבק' הוא הסיפור של מאות אלפי אנשים שניסו לחיות בצל ולא הבינו מה מפריע להם, שניסו לקרוא לזה בשם ונותרו עם שאריות של רוע בידיים. פוליקר וגלעד נתנו לכל הטרגדיות האלו את הזכות להתקיים מידי יום ביומו, ואילו הישראליות ניסתה לדחוף אותו לתאריך אחד בשנה".
שימו לב: ביום שבת הקרוב, בשעה 16:00, תשודר בגל"צ התוכנית המקורית מערב יום השואה 1986, בה התארחו יהודה פוליקר, הוריו שרה וז'אקו, יעקב גלעד ואמו הלינה בירנבאום, שבעקבותיה נוצר האלבום "אפר ואבק". בחצות אותו יום יתארחו פוליקר וגלעד אצל אורלי יניב בגלגלצ לרגל עשרים שנה לאלבום.

באופן מפתיע, לפעמים מתקיים מעט תוכן אינטליגנטי בערוץ 2. לא היו לי שאיפות לקריירה מוזיקלית – אומר גידי גוב – רק נגררתי אחרי סנדרסון, זה לא אני. אחרי עשרים שנה בכוורת, גזוז ודודה, הוא החליט לעבוד עם לואי להב כמבחן לעצמו, האם הוא רוצה בכלל להיות זמר. ראיון מלבב בתוכנית "איפה צדקנו".

כולם ממהרים לסכם את המוזיקה הלועזית של 2008. אתם יודעים איך זה בסצנה המקומית – שעת פתיחת הדלתות וכל זה. ולכן, אין שעה טובה מזו להביא לכם את סיכום שנת המוזיקה הישראלית תשמ"ט, על פי עיתון חדשות, 1990.
לראות את כמות האלבומים המשמעותיים שיצאו באותה שנה ולא להאמין.
המשך…