והפעם: פסטיבל אינדי חדש באוגוסט, קטעים מהופעתה של רות דולורס וייס, דור האייפוד נפגש עם הווקמן, ספי ריבלין הצעיר מלמד על כלי נגינה, ברי סחרוף בשיעורי ספרות, מיטב הסשנים מתוכניותיו של קוטנר, קורותיהם של אהוד בנאי והפליטים באמריקה, חמש שנים ל"עונג שבת" ותשובתו של בן שלו לאמנים המבקשים לא להאזין ליצירותיהם בשבת

בתחילת החודש מלאו שלושים שנה להגעתו של הווקמן לחנויות, והבלוג הנהדר "קסטה" (איך לא) מיהר לציין את המאורע. לבושתי, במסע הקודם שלי, לפני חמש וחצי שנים, עדיין טיילתי עם הווקמן. גם אחריו, פה ושם. יש לי קסטה אחת של ז'אן קונפליקט, והסאונד המיושן עם מעט רעש סטטי וחריקת הסלילים הולם את המוזיקה שלהם. כן, אני מדור הקסטות. לעומת זאת, סקוט קמפבל בן ה-13 הוא מדור הנגנים הניידים שבפחות מעשירית הנפח מקבצים עשרות, אפילו מאות אלבומים. פני מ"קסטה" מספרת על ניסוי שבמסגרתו התבקש קמפבל הצעיר להשתמש במשך שבוע בווקמן מהדור הראשון, "האייפוד של פעם", ולתאר את חוויותיו. החלק המשעשע ביותר? רק אחרי שלושה ימים הוא גילה שיש צד שני לקסטה (מה שמזכיר לי שתמיד תהיתי מה קורה כשהילדים של היום מגיעים לשורה "עכשיו תקחו את התקליט ותהפכו לצד שני" ב"כבש הששה עשר" – כל הכיף בשיר אובד במדיה הדיגיטלית!).

נסים קלדרון משווה בין שני טקסטים, האחד של אסף אבידן והשני של רן דנקר ועילי בוטנר, וחושב שההבדל היחיד ביניהם הוא שבאנגלית קל יותר להסתתר. "בשביל רגשות צריך גוונים בלשון, צריך שמילה תזכיר מילה, צריך קצב וחרוז. וכל זה נעלם כשרובנו עוברים מן הלשון שמקיפה את כל תחומי החיים והזיכרון שלנו אל האנגלית הבינלאומית הכללית והשטחית". בכתבתו הוא מדבר גם על שילוב אנגלית בטקסט עברי, ועומד על ההבדל בסגנון הכתיבה של רונה קינן בעברית לעומת שיריה באנגלית.

חובבי פסטיבלי אינדי, אין לכם סבלנות לחכות לאינדינגב 3 באוקטובר? לחוצמזה 3 בתחילת ספטמבר? אם כך, צאו אל יערות מנשה! פסטיבל חדש בשם live צומח דומם יתקיים ב-6-8 לאוגוסט, ויארח לצד הופעות מחול את בום פם, האחים רמירז, פאניק אנסמבל, ג'וש קואלה, פורטיס, גבע אלון, Tree, Buffalo Boots, איטליז, לא דובים, תמר אייזנמן ועוד.

ואם אתם חובבי אינדי ש"נסיעה לצפון" עבורכם היא פחות או יותר "רמת אביב", אז – קודם כל, אין לכם מושג מה אתם מפסידים. שום הופעה של עמיר לב במועדון מעושן לא תשווה להאזנה להופעה זהה בחוצמזה 2, כשאתם מטיילים בין גבעות ירוקות ושיחי פטל. דבר שני, הנה מיני-פסטיבל בשבילכם: האתר הנהדר "עונג שבת" חוגג יום הולדת חמש בערב הופעות בתשלום סמלי באוזן בר. יבואו להרים את גיאחה על כסא אחד לשנה הבאה: רות דולורס וייס, יהוא ירון, מורפלקסיס, רותם אור, טייני פינגרז, טליה אליאב ונדב אזולאי. בואו בהמונכם, ובחייעת, תשמרו לי מקום מקדימה.

עונג שבת מסוג אחר: בן שלו חשב שהאלבומים של יוני קרמצ'ר ודניאל זמיר הם בבחינת עונג שבת, ואז נתקל בבקשה על העטיפה של האחרון לא לנגן את הדיסק בשבת (כפי שביקש גם שולי רנד באלבומו), ומיהר להגיב בשם הקהל החילוני.

אהבתם את ערוץ היוטיוב הנאה של יואב קוטנר? הכירו את דף הפודקאסטים שלו: מיטב ההופעות מתוכניתו ב-102FM להאזנה ולהורדה. כמו למשל, The Walking Man (הפרויקט של גלעד כהנא), רונה קינן, אביתר בנאי, אלי רוזן, שלום חנוך, שולי רנד, פורטיס, תיסלם, אסף אבידן, נעם רותם, רם אוריון ויוסי בבליקי, סחרוף ואהוד בנאי והרשימה עוד ארוכה. היאח.

אחרי שהאוזן השלישית השיקה ערוץ משלה, גם מוזיקה נטו נכנסת ליוטיוב. הסיפתח: קטעים מהופעתה של רות דולורס וייס בצוותא, בה התארח עמית ארז. במגזין החנות תמצאו החודש ראיונות עם בני בשן ותמר אייזנמן.

חשבתם שנגמרו השקות הרשת? לא ולא: החנות הירושלמית אוגנדה פתחה בלוג חדש. אטרקציות בפתיח: קטע שנגנז מהספר של אסף גברון, שיר להורדה של נוודי האוכף ובוטלג של אקשן אטנשן.

עבור הדור שלי, האפשרות לפגוש את שר החינוך זבולון המר בכניסה לרוקסן היתה בגדר מדע בידיוני. לעומת זאת, שר החינוך הנוכחי גדעון סער הוא אורח קבוע בקהל הבארבי בהופעותיו של פורטיס. עכשיו הוא עובד על תוכנית לחבר את תלמידי בתי הספר לשירה יהודית וישראלית דרך אלבומים כמו "אדומי השפתות" של סחרוף-מוכיח, שירי יהודה הלוי של אתי אנקרי, והאלבום משירי נתן זך של נורית גלרון. הקריטוריסט של 'הארץ' דמיין איך שיעור שכזה יראה (ושידך לברי פריזורה של ליאור שליין).

אפרופו, פורטיס חגג בשבוע שעבר 55 להיווסדו, ולכבוד המספר הנאה ערכו בגל"צ ספיישל לילי משיריו, כולל ברכות מזל טוב מהחברים אריאל זילבר, שולץ, מלכה שפיגל, ברי סחרוף, שלומי ברכה, שלומי שבן, גיל סמטנה, קוואמי, אייל אבן-צור, ג'נגו, סמי בירנבך ועוד. משום מה בחרו להתחיל לשדר את שלושת שעות התוכנית בשתיים בלילה, אך האתר של פורטיס נערך והקליט לטובת הישנים.
אגב, זהו כנראה המקום היחיד בארץ שבו לא צעקו לפורטיס "משוגע!".

לרזי בן עזר יש אלבום חדש בשם "ענווהאהבהחמלהחוצפה" הניתן להאזנה ברשת (והורדה בעשרים שקלים). בשבועות הקרובים יעלה רזי בבלוג שלו 23 פוסטים שיוקדשו לכל אחת מהרצועות באלבום.

עדיין לא מצאתם בפוסט הזה מה לשמוע? נסו את האי.פי Fat Elvis של אסף שריג, שמוצע כעת להורדה חופשית.

כשהייתי בגיל העשרה זו היתה מסורת יום שישי שלי: לחכות שאבא יחזור עם המקומונים מתל אביב בצהריים, לשים דיסק אהוב ולחרוש על כתבות התרבות של "תל אביב" ו"העיר" (אז עוד חלק מעיתון "חדשות"). היום הם כבר לא מספקים את הסחורה עבורי, וחבל. לכבוד הגיליון ה-1,500 "העיר" נזכר בכמה כתבות מימי הזוהר: כמו, למשל, כשאריק איינשטיין שוחח עם עלי מוהר ז"ל על חוויותיו מ"מציצים", או כשאהוד בנאי תיאר את רשמיו מסיבוב הופעות עם הפליטים באמריקה הרחוקה.

אפטייזר לקראת האיחוד של אור כשדים ב-5 באוגוסט: "בתוככי נפשי" מתוך ערב המחווה לז'אן ז'אק גולדברג ז"ל שנערך בינואר האחרון.

שלושה ציורים בהשראת שירים מהאלבום האחרון של עמית ארז.

ילדים, איך עושה חצוצרה? מסתבר שאי שם בשנות השבעים החליטה הטלוויזיה החינוכית להרביץ מעט לימודי מוזיקה בצופיה הצעירים עם הסדרה הנשכחת "סולו". לאורך 11 פרקים נסע סולו (בכיכובו של ספי ריבלין הצעיר) במרחבי ההיסטוריה כדי ללמוד על כלי נגינה שונים (לא היה פשוט יותר לצעוד עד לכלי זמר וזהו?).
בכלל, לצד יציאות היסטוריות תמוהות כגון זו, יש באתר החדש של הטלוויזיה החינוכית לא מעט אוצרות: למשל הופעות חיות ישנות של יהודית רביץ, הברירה הטבעית, מתי כספי ואריק איינשטיין(!).

השבוע ימלאו 14 שנה לאסון ערד. אלו היו מילותיי בשנה שעברה.

קליפ נוסטלגי לסיום: קיץ ונוסטלגיה מתוקה ומשהו קר לשתות. במילים אחרות, גזוז. הידעתם שהקליפ הזה לקוח מאחת התוכניות הראשונות בצבע בטלוויזיה הישראלית?

סופ"ש נעים וממוזג לכם!

הערה: יש לאחרונה קצת בעיות טכניות שבעטיין לא עדכנתי בשבוע האחרון אף פוסט. עובדים על זה. כמו כן, אם נתקלתם בבעיות ברסס, אנא שלחו מייל. תודה!