שתי הופעות ללא מכנה מוזיקלי משותף על שתי במות פסטיבל אינדינגב 2010: בצהרי שישי אינגה דינגו מספקים מנת רעש גדולה בבמה הקטנה, כמו גם "פוזות תיפוף" נפלאים למצלמה. כמה שעות אחר כך, דניאלה ספקטור ומיכל לוטן נהנות משמש אחר הצהריים הענוגה בבמה המרכזית.

ונתחיל בבמה הקטנה, בצהרי היום:
המשך…

עד שאסיים את כל מיון התמונות האינסופי מהפסטיבל, הרי טעימה קצרה משתי הופעות צהריים בשמש הנעימה של הנגב – רוצי בובה מארחים את רם אוריון, ומופע הלהקה של אבי עדאקי.

יש הופעות שאתה אומר לעצמך "הלוואי וישירו את…" או "איך הוא לא שר את…?". בניסיוני לשחזר לאחור, אין לי מושג קלוש מה רוצי בובה ורם אוריון שרו או לא שרו באותו צהריים. למי אכפת. מה שזה לא היה, זה היה משמח, מקפיץ, ויושב נהדר על אווירת שבת בצהריים בשמש, ו"חיוך קטן" היה הקטע השני. חיוך קטן! אחרי היעדרות כפויה של חצי יממה מהפסטיבל לחזור לשורה הראשונה, לקפוץ באוויר ולצרוח: "פו-קא-קי-קו-קי!" כשמאחור קהל שלם משתולל בתוך ענני רסיסים נוצצים של ממטרי מים מהמטפים – ומיד הכל נראה טוב יותר.
המשך…

אתם מכירים את התרגולת: זהו פוסט תמונות ראשון מפסטיבל אינדינגב 2010, אותו אחד שבו מופנה המצלמה הרחק ממרכז הבמה, אל הקהל, הנוף, מחנה האוהלים, העפיפונים – הפרטים הקטנים שבלעדיהם זה לא היה אינדינגב.
תמונות מההופעות וביקורת יופיעו כאן בהמשך השבוע.

בשלהי הפסטיבל, שתיים-שלוש להקות גדולות של ציפורים קטנות עפו מצד לצד בגושים מעל העצים שבקצה אזור הקמפינג, יוצרות מעין ציור נע בתנועה, מכושף ורב קסם, כמו מנורת פלסמה מן הטבע. מסוג הדברים שאי אפשר לצלם, רק להיות שם, להתיישב על החול, ולהביט בשקט. על הופעות קל יותר לספר, אבל למרחבים יש קסם שחורג הרבה מעבר למוזיקה בלבד.
המשך…

ישנם מדענים שפיצחו את האטום או הקדישו את חייהם לפיצוח הגנום האנושי. אך מה באשר לכל אותם מדענים שבחרו להשקיע את מיטב מרצם, זמנם ושכלם למחקרים כמו "פעילות תא מוח של ארבה בזמן צפייה בקטעים נבחרים ממלחמת הכוכבים" ו-"מדוע נקרים לא חוטפים כאב ראש מכל הנקישות בעץ"? לאלו מוקדשים פרסי האיג נובל, הקונטרה המשעשעת לפרס נובל, והמוסד היחידי שמכיר בחשיבות עריכת מחקר מקיף בנושא "הזמן האופטימלי לטבילת ביסקוויט בתה בטרם יתפורר לתוכו". לכבוד הטקס ה-20 במספר שנערך בליל חמישי האחרון, "אפילו עז" מספרת על פרסי המדע המלבבים ביותר, ועל זוכי עבר נבחרים.

את פרס הנובל כולנו מכירים. חלוקת פרסי הנובל החלה ב-1901, על פי צוואתו של אלפרד נובל, ממציא הדינמיט. כשראה את תוצאותיה הרות האסון של המצאתו, החליט להקצות כסף לפרס שנתי עבור מדענים ואישים על תרומתם לטובת האנושות. לרוב אינך יודע לאן תוביל המצאה או תגלית כלשהי. תורת ההסתברות למשל, החלה כשכמה מתמטיקאים ניסו לערוך חישובים שיעזרו להם לרמות במשחקי מזל. לפעמים המחקר הטריוויאלי והמשונה ביותר יכול להוביל לתרומה ממשית לאנושות ולהתפתחות המדע, ואם לא, לפחות לצחוק הגון בפרסי האיג נובל – פרס הניתן עבור "מחקר שגורם לאנשים לצחוק ואחר כך לחשוב" (אהבתי יותר את הסלוגן הקודם: "תגליות שאי אפשר, וגם לא כדאי, לשחזר").

פרס האיג-נובל מוענק להמצאות ולמחקרים מעמיקים, לעתים ארוכי שנים, ואמיתיים לחלוטין, שבהם מיטב המוחות המדעיים ופרופסורים מכובדים חקרו ברצינות ובדקדקנות נושאים משונים, מוזרים, טיפשיים או חסרי ערך לחלוטין.

מה למשל, תשאלו?

הפרס בתחום הביולוגיה ב-2008 ניתן למחקר שגילה כי פרעושים החיים על כלבים קופצים גבוה יותר מאלו הגדלים על חתולים. פרס הכלכלה באותה שנה ניתן לחוקרים שהוכיחו כי חשפניות מרוויחות יותר טיפים בתקופת הביוץ שלהן. איג נובל לשלום הוענק ב-2009 למדענים שוויצרים על מחקר שנועד לקבוע האם עדיף לקבל מכה בראש מבקבוק בירה מלא או ריק, בעוד הפרס לרפואה וטרינרית ניתן למחקר שקבע כי פרות עם שמות נותנות יותר חלב מפרות אנונימיות. במקביל בפרס הפיזיקה זכו חוקרים אמריקאים שבדקו למה בעצם נשים בהיריון מצליחות לשמור על שיווי משקל ולעמוד ולא מתהפכות בגלל משקל הבטן. פרס המתמטיקה של 2006 ניתן למתמטיקאים שהרכיבו את הנוסחא המדויקת למציאת "המספר המינימלי של תמונות שצריך לצלם כדי לוודא שבתמונה קבוצתית אף אחד מהמצולמים לא ייתפס עם עיניים סגורות". פרס האנטומולוגיה של 1997 הוגש לפרופסור מארק הוסטטלר, על המדריך המפורט והחשוב לזיהוי חרקי אמריקה על פי צורת כתם מריחתם על חלונות הרכב. ב-2002 ניתן פרס הרפואה לד"ר כריס מקמנוס על גילוי א-סימטריה חוזרת ונשנית ששינתה את עולם האמנות: בפסלים קלאסיים האשך השמאלי הינו גדול מהימני!
המשך…