רשימה אחרונה כנראה ותפוחה למדי של לינקים בנושא מוזיקה ישראלית עד שובי מהגולה: שיר מארץ הקסאם, המדריך לתולדות אמנות מגויסת, מיתון, שינויים ב-88FM ובערוץ 24, הד ארצי בדרך להיעלם, ספיישל יוסי אלפנט, שיר חדש לפרויקט שלושים עם ברי סחרוף, ירון לונדון נוהם על להקה קליפורנית, סיכומי שנה, הוצאות מחודשות לדני סנדרסון, אהוד בנאי והפליטים, ההופעה שהכי אתבאס לפספס השנה ועוד.

שיר מלחמה: דויד פרץ נהג לשיר בהופעותיו את שירו 'ארץ הקסאם'. לאחרונה שינה את שמו:
"במשך הרבה זמן התלבטתי כיצד לקרוא לשיר הזה – "אל תקרא לזה ארץ הקסאם, זה נשמע טרנדי, אופנתי כזה ובכלל הקסאם זה עניין חולף… ", אמרו לי חברים ומכרים לאורך השנה האחרונה ובתחילה התעקשתי. זו הארץ שבה אני גר, אותה אני מכיר ועליה אני רוצה לכתוב, השבתי. אך החברים צדקו. הקסאם אכן חלף לו. חלף פעמים רבות מדי בשמי הנגב המערבי והטיל צל ארוך על חייהם של עשרות אלפי האנשים… כמי שחי, מנגן, אוהב, עובד, אוכל, ישן וחולם בפאתי ובתוך אותה ארץ, לא יכולתי שלא לראות את הסדקים שנפערו בחולות הזמן מדי יום ויום. משרטטים באיטיות אך בעקשנות את הגבולות המתרחבים והמתפוררים של אותה ארץ שלא שם" (להאזנה+קצת על השיר מפי פרץ, הטקסט).

בעוד נמשכת מתקפת דיויד ברוזה על מקלטי הדרום, מספרים במוסף הארץ על תולדות התרבות המגויסת אלי קרב: מהסצנה ב'אפוקליפסה עכשיו' שחיקתה את החיים, דרך מרלן דיטריך, לאונרד כהן ובוב הופ, ועד אשת הנשיא ששיגרה גיליונות פלייבויי לחיילים בסיני, ומה הקשר בין הצ'יזבטרון למאו טסה-טונג.

רזי בן עזר מציע חלון להיכרות עם סיפורה של מאיה קזביאנקה – מי שנולדה כמרגלית עזרן ועלתה לישראל ב-48' בגיל 3, קיבלה את שמה הבימתי מאיב מונטאן, פיתחה קריירה בינלאומית בצרפת, בלבנון ובסוריה, הפכה לבת זוגו של פריד אל-אטרש, והוחמצה לחלוטין במולדתה ישראל.

רק עכשיו, ב-2009, יוצאים סוף סוף אלבומי הסולו הראשונים של דני סנדרסון בגרסת דיסק. בן שלו האזין שוב לאלבום הבכורה מ-1982, 'בגודל טבעי', והתמוגג: "זה האלבום הראשון שהתאהבתי בו כילד, ואהבה ראשונה לא שוכחים. בכל מקרה, להקשיב לו בפעם הראשונה אחרי יותר מ-20 שנה היתה חוויה מרנינה מאין כמוה. כל ריף, כל סולו גיטרה, כל קטע מעבר וכמעט כל מלה – הכל נותר טרי בזיכרון כאילו שמעתי את השירים לפני שלושה חודשים. זה לא מפתיע. המוסיקה של סנדרסון היתה מאז ומעולם מופת לבהירות. גם כשזה מורכב, זה נשמע פשוט".

חדשות תקשורת:
* לוח שידורים חדש בתחנת הרדיו 88FM, החל מה-18 לינואר, עומד לשנות את אופייה של מי שנחשבה לאלטרנטיבה איכותית לגלגלצ. תוכניות אהובות יופקעו לטובת מיינסטרים פופולרי, ומסיבות דאנס יחליפו את רצועת האלבומים ברצף של חמישי ושישי. המאזינים הזועמים נערכים לקרב. ובצדק: תחנות שידור ציבורי הממומנות על ידי מיסים אמורות להציע אלטרנטיבה איכותית לתרבות הרייטינג, כמו ה-BBC בבריטניה. כן, גם בגלגלצ. או כמו שאומר אחד המרואיינים ב-ynet: "צריך להבין שתחנה ציבורית זו לא פיצוציה שמביאה סיגריות מסוימות, כי יש להן דרישה. מדובר בתחנה ציבורית, שאמורה לשרת את הציבור ולספק לו דברים שהוא לא יכול למצוא במקומות אחרים".
* נדמה שהידיעה הזו עברה ללא עניין מיוחד בקרב אתרי ופורומי המוזיקה הישראלית בקשת, וזה קצת מפתיע: בלי שהרגשתם, קשת השתלטה על ערוץ 24 לאחר שרכשה 45 אחוז ממניותיו. נכון, כחובבי מוזיקה שמחפשים יותר ממה שהתקשורת הממוסדת מציעה לנו (וכמי שעברו את גיל 16), הערוץ לא ממש מדבר אל שכמותנו. ובכל זאת, השינוי הזה לא נשמע מבשר טובות: אפשר לשער כמה יורע עוד יותר מעתה המינון של אמנים קצת פחות ידועים לעומת יוצאי כוכב נולד, הבייבי של קשת – אולי מי שמייצגת יותר מכל את תרבות הרייטינג במירעה.
* בעקבות המלחמה ביטלה גלגלצ את ישיבת הפלייליסט בשבוע שעבר, מה שהפתיע את תעשיית המוזיקה המקומית, שמיהרה להקפיא את הוצאתם של סינגלים חדשים. בעקבות התגובות כנראה, ביום רביעי האחרון כן פורסם פלייליסט, אם כי חלקי (ללא מועדי השמעות או תדירות). ולמה בעצם? אנשי גלגלצ נקראו לצו שמונה בעזה? הלא ממילא רוב עובדיה אזרחים והיא שייכת בחלקה למשרד התחבורה.

הד ארצי, אחת מחברות התקליטים הוותיקות בישראל (הוקמה לפני קום המדינה), נקנתה בשבוע שעבר בסכום מגוחך של 4 מיליון שקלים על ידי יריבתה הגדולה, NMC יונייטד. אם יתקבל האישור מהממונה על ההגבלים העסקיים, יאוחדו השתיים לחברה אחת. ב-NRG ניסו להבין מה זה אומר מבחינת אמני הד ארצי. מה זה אומר לנו, הצרכנים? פחות תחרות, פחות החתמות של אמנים חדשים, פחות אלבומים, ואם לנחש על פי השנה האחרונה, יותר הוצאות מחודשות של אלבומים ישנים שגם ככה מצויים כבר בחנויות. עמוס אורן מצר על הרכישה.

"חייב לצאת, חייב לזוז" הוא משפט שמאוד מתאים לחיי כרגע. כל כך הולם, עד שלצערי אני מתקשה למצוא זמן פנוי לצפות ב"חייב לזוז", שרץ כרגע בסינמטקים ומספר על אחד מאלבומי הבכורה המשובחים ביותר במוזיקה הישראלית.
אני מאוד אוהבת את תמונת הלהקה שעל עטיפתו הפנימית של "אהוד בנאי והפליטים". יש בה אוסף אקלקטי וצבעוני של טיפוסים – יוסי אלפנט ז"ל האופנתי עם השיער הפרוע, גיל סמטנה הצעיר שנראה כילד שהבריז משיעור תושב"ע, נועם זייד הלוי בתלבושת אתנית ותרבוש, ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל המזוקן בחולצת פועלים לבנה ומגבעת ובאמצע בנאי הממושקף, חנוט בעניבה, נראה כמו סוכן הביטוח של ההרכב.
קטעים מהסרט בוואלה: על אלפנט, הפגישה עם ז'אן ז'אק, אופרת הרוק מאמי ועוד. ערן דינר כותב על הסרט ובהשראתו נותן להורדה שני קטעים נדירים של אלפנט. גם שגיאB צפה.

ובאותו עניין, יואב קוטנר העלה ליוטיוב ספיישל של 'קול הפופ' מ-1991 לזכרו של יוסי אלפנט, כולל קטעים נדירים וראיונות (חלק א', ותמשיכו משם. תודה, קוטנר!).

טיימינג זה לא התחום שלי. אני יוצאת להגשים חלום ישן ומטורף בעוד שבוע וקצת, אבל למה זה היה חייב לנחות דווקא על הערב המבטיח הזה? מופע לזכרו של ז'אן ז'אק גולדברג, המתופף המיתולוגי בעל ידי הברזל. יהיו שם רבים וטובים כמו פורטיס, אהוד בנאי ועמיר לב, יהיה ג'אם סשן בניצוחו של גיל סמטנה, ואפילו איחוד של אור כשדים. רונן בן טל על במה! רונן בן טל!
ואני באותו יום בדיוק נוסעת ליבשת אחרת.
איך לא הקדימו ביום. שערוריה.

המשך חגיגות השבעים לאריק איינשטיין:
גולשי ynet בחרו את תריסר שירי אריק איינשטיין האהובים עליהם (ו'פראג' לא בעשירייה הפותחת! הכיצד?), ובראשם, כצפוי וכראוי, 'עטור מצחך'. הם כנראה היו שוקלים את בחירתם שנית לו ידעו שהזוכה האומלל יועבר לידיה של איה כורם. ולמה, בעצם? השיר נבחר לא כאחד משירי המלחין יוני רכטר או המשורר אברהם חלפי, אלא בגלל מבצעו – קשה כל כך ללנקק לביצוע המקורי? בכל אופן, בתוככי הלינק יש גם מדבריהם של קוטנר ורכטר על השיר.
תימורה לסינגר נזכרת באלבום 'אוהב להיות בבית' מ-1986 ומפנטזת על הסט-ליסט המושלם לו היה האיש מוותר לערב אחד על עמדתו המבוצרת נגד החזרה לבמה. יואב קוטנר שידר מרתון בן 12 שעות ב-102FM לכבוד המאורע, ולפני כן כתב על ההכנות. יוני רכטר מספר: "הרבה פעמים, כשאני שומע את הקול שלו, אין לי מילה אחרת להגדיר את זה מאשר 'משתאה' או 'נפעם'. זו איזו מין איכות או משהו שעובר, כאילו יש שם איזשהו סוד. זה מין קול של דור, שאומר משהו מאוד עמוק על החיים שלנו פה".

אפרופו, סוף סוף הוקם אתר אינטרנט ליוני רכטר.

"בדיעבד אני שמח שהשיר הזה נכתב, כי בסופה של אותה שיחה היתה בקשת סליחה גורפת, כנה ומעומק הלב. סליחה שלא ידעתי בכלל עד כמה חכיתי לה עד שנאמרה". יעקב גלעד באירוח קצר אך מעניין בפורום כתיבה וספרות גאה בתפוז.

נדב לזר ובן שלו על אריק חייט, חבר להקת סימפוזיון ודמות מפתח בסצנת הרוק המתקדם הישראלית, שהתאבד בחודש שעבר, ממש אחרי שהוציא את אלבומו השני (להורדה חופשית מכאן).

איך המיתון משפיע על סצנת ההופעות בישראל?

סיכומי שנה:
נדב לזר בוחר את ההופעות האלטרנטיביות שהכי אהב ב-2008 בסצנה המקומית. עידו שחם גם. אנשי הלייבל אנובה – ביניהם עמית ארז, רוקפור, רות דולורס וייס, יאיר יונה, אטליז ויונתן קוטנר – ערכו מיקסטייפים מהשירים שהכי אהבו בשנת 2008. האלבומים העבריים של השנה על פי נענע. לי טריפון, קוב, אמילי קרפל ואמנים נוספים בוחרים את שיר השנה שלהם. 10 קלישאות במוזיקה הישראלית שהאתר עם השם המעצבן ישמח לוותר עליהן ב-2009.

בזמן שהעיתונים היומיים בישראל מקדישים לתרבות עמוד ורבע וגם הוא מאכזב, אפשר לסמוך על "הארץ" שיספק ראיון ארוך עם אייל תלמודי (אוי דיוויז'ען, מאלוקס), וכתבות על אכזבות', מריונטה סול, והמחווה של יוסי בבליקי ואלברט סופר ל'רישומי פחם' של מאיר אריאל.

גלריה: לקח קצת זמן, אבל בסוף סיימו באתר אינדינגב 2 להדביק יפה את התמונות באלבום. את ההדבקות שלי עשיתי מזמן.

להאזנה/צפייה:
* זוכרים את פרויקט שלושים של שגיא צורף ואלעד כהן? לרוץ מהר, לרוץ מהר, לפני שייגמר? ובכן, בקרוב אלבום חדש. הסנונית הראשונה היא שיר חדש בשם 'אחים לנשק', ועל תקן מלאני פרס מתפקד לא אחר מברי סחרוף (שהקול שלו לא ממש מתאים לשיר הזה, יש לומר).
* כשה-Faun Fables הגיעו ארצה, הם אירחו את יהוא ירון, וגם ירון אחר שהסתנן לשם בלי הזמנה. טוקבקי יוטיוב שלא צפו מעולם בלונדון וקירשנבאום לא הבינו מה נפל עליהם.
* שיר בחזרה עם בום פם.
* מטבוחה הוא שמו הלא מי יודע מה אטרקטיבי של הרכב ישן של חברים מאינפקציה ויעל קראוס. Sun הוא הקטע היחיד שלה שראה אור.
* סינגל חדש עם שם ברוח הימים הללו לשבק ס' – מלחמה בשידור ישיר.
* טליה אליאב בביצוע לייב ל-ynet של 'אין לי ספק'.
* 'רבים הימים' של אסף אמדורסקי, הפעם באנגלית., ו'אוניה', מתוך הבונוסים בהוצאות המחודשות לאלבומיו הראשונים.
* 'אליאור' של יוחנן קרסל.
* קאבר של רזי בן עזר ל'מלאך ממונטגומרי' של ג'ון פריין.

לא קשור למוזיקה ישראלית, אבל: אפילו חייזרים ממוצא ווגוני לועגים לכישורי החריזה של כותבי "דואר העץ" בגרסה העברית ל'הישרדות'. בפורום הטלוויזיה של פליטי נענע השחיזו עפרונות ושוררו עשרה פרומואים בחרוזים. דוגמא:
שני שבטים נלחמים בחרון / מי יהיה השורד האחרון
"חסינות מוטלת על כף המאזניים / מי ירוץ יותר מהר עם מצילתיים
מי החזק, מי החלש, מי התחמן, מי הג'וקר / מי ינחה תכנית בוקר
עד הסוף, עד זוב דם, לא עוצרים לדקה / בארבע מחלקים סנדוויצ'ים מההפקה"
בכלל, מדובר בפורום נפלא, שאמון גם על המסורת המשעשעת של הדלקת נרות חנוכה טלוויזיוניים שנגמרים תמיד בכדור אש ענקי מזה חמש שנים. למשל, עם כוכבי הסופרנוס, הישרדות, גיבורים, אהבה זה כואב, החיים על מאדים, סקראבס והאוס, יאיר לפיד, וגם תרומתי הצנועה.

שני שירים לסיום:
1. קל לצחוק על דיויד ברוזה, אבל השיר הדרומי הזה הוא באמת יפהפה. לחן של מרחבים פתוחים וטקסט מעולה של מאיר אריאל, שמצליחים להפוך את ירוחם המנומנמת לזירת מערבונים מלאת אפיל.
נזכרתי השבוע בהופעה של אהוד בנאי שראיתי לפני כשנתיים וחצי בדרום הארץ, בזמן המלחמה בלבנון. ההופעה היתה בעומר, ישנו בבאר שבע. התחושה היתה שהתרחקנו שנות אור מהמתחולל בצפון הרחוק, או מפליטי חיפה וסביבותיה במרכז הארץ. איזו שלווה מדברית מנותקת, שהיתה רקע קצת מוזר למפגש המהוסס של ההופעות השמחות בדרך כלל של אהוד עם הכובד של המלחמה האיומה הזו שמתרחשת כמה שעות מכאן. נדמה היה שזה המקום הכי בטוח בארץ להיות בו, היכן שאף טיל לא יגיע לעולם. והנה המציאות שוב התהפכה על פניה. עיר מקלט. בתקווה לשקט מהיר אצלנו ובעזה.

לילה טוב.