אפילו עז היתה קורסת לתרדמת אחרי שני לילות של הופעות שהחלו בשעות הקטנות של הלילה: אביב גדג' בפסטיבל הפסנתר והמידנייט פיקוקס באוזן בר

בנסיעת האוטובוס המאסף הארוכה אל מרכז סוזן דלל, נזכרתי בסופו של פרק ישן של "נשואים פלוס". זו היתה מעין פרודיה על הלייב-אייד, שבה אל באנדי מצטרף לחבורת רוקרים אמריקאים קשישים ומפורסמים לשעבר, המנסים לגייס כספים עבור עצמם לאחר שרואי החשבון שלהם גנבו את כספם והזמן שדד מהם את הרלוונטיות והשיער. בין השאר הם שרים שם:
we need your help
so please, please dig deep
don`t call after ten
cause we`ll be asleep

אצלנו, משום מה, המצב הפוך. נדמה שפתאום אמנים שחצו את גיל 50 (שלום חנוך למשל, או יהודית רביץ) ממהרים לקבוע את הופעותיהם לשעות הקטנות של הלילה – כלומר, לחצות, אבל כולנו מכירים את שילוב המילים האימתני "שעת-פתיחת-הדלתות" – אולי במחשבה לפנות לאיזה קהל צעיר עירני ובועט של חיות לילה, גם כשההופעה יכולה לעבוד באותה מידה ואף יותר ביעילות לו תתחיל שעתיים קודם, ב-23:00. בכל זאת, נדמה שרוב האנשים המחבבים את השיר "ארבע לפנות בוקר" יעדיפו לשמוע אותו הרבה לפני השעה הנקובה בשמו.

מה שבטוח, רבע לאחת בלילה זו לא שעה טובה להופעת פסנתר בישיבה. בטח לא לקהל של אנשים עובדים, בוודאי לא עם מקדם עייפות בדמות נסיעה בת שעה ועשרים באוטובוס מאסף. מזל שאביב גדג' וההרכב המשובח שלו הם סיבה טובה להילחם בעייפות.
המשך…

עכשיו כשגיאחה עז-הלב סיים למגר את כל הוירוסים שהשתלטו על הבלוג, זמן לפוסט אינדינגב אחרון בהחלט.

אינדינגב 3, 16-17 באוקטובר 2009. על ההופעות של רות-יהוא-האחים-רמירז ואדם קומן כבר סיפרתי לכם, את הבס המנותץ של מידנייט פיקוקס כבר הראיתי לכם, על חשיבותו של הפסטיבל והאווירה הנהדרת ששררה בו פלוס תמונות להדגמה כבר הרחבתי – אז מה נשאר? הו, טוב ששאלתם: גבע אלון ולהקת Tree, אטליז, בום פם, עוזי נבון ומכרים, דויד פרץ, אביב גדג', מיכל לוטן, שני/אחרון/אוקטובר, Wet Bendits ודיויד בלאו, אביב מארק, רם אוריון ואלקטרה, Oxygen, חיה מילר ו… טוב, תכנסו ותראו

המשך…