אפילו עז


שורה בלי דיור
יום יום שבת, 30 יולי 2011, 17:09
אין תגובות

כמו פרויקט "שורה בציבור", אבל בגרסת עיר האוהלים.

לפעמים השורה הנכונה משיר תופסת אותך במקום הנכון ובזמן הנכון. כך נתקלתי לפני שבוע במאהל שבשדרות רוטשילד בפתק הבא, תלוי על אוהל, מצטט שני בתים משיר שלא היכרתי. הפתק כבר לא שם היום, אבל המילים הללו צפות ועולות אצלי מחדש שוב ושוב.

b-tentCT_8840-1.jpg


פוסטים בנושאים דומים:
שורה בציבור באי הפסחא: הכנס כאן שיר של Talking Heads

שמור בנושאים: כללי | אין תגובות


נולד ב-7 ביולי: מזל טוב, פורטיס! (פוסט מצולם)
יום יום ראשון, 10 יולי 2011, 18:10
אין תגובות

b-4tis11_8457.jpg

b-4tis11_8413-2.jpg

b-4tis11_8480-1.jpg

b-4tis11_8474.jpg

b-4tis11_8475-1.jpg

b-4tis11_8481.jpg

b-4tis11_8445-1.jpg

(גם לברי, על הדרך)
בארבי תל אביב, 8 ביולי 2011.


פוסטים נוספים בנושאים דומים:
אבל הכי מצחיק זה להגיד כרובית: פורטיס, הופעת פורים בבארבי
הוא קלקל את כולם: שלושים שנה לפלונטר
אחווה בבר אילן: קלפטר וחברים, פורטיס וסחרוף



סווייד, תמונות הופעה: so young, so gone
יום יום שבת, 2 יולי 2011, 4:41
6 תגובות

תמונות וכמה מילים מהופעה שהספיקה למלא את גופי העייף באנרגיה כדי לכתוב עליה ב-5:30 בבוקר.

b-swd_8228-1f.jpg

b-swd_8329-1.jpg

יש שירים שתמיד יהיו עבורך חלק מתקופה מסוימת. סווייד אצלי מתקשרים לצבא, למשמרת לילה בקראוון שבקצה הבסיס. שלוש בבוקר, הרדיו פתוח על ווליום מזעזע, ואנחנו צורחים עם ברט אנדרסון את הפתיחה של So Young, כי אין אף אחד ער מלבדנו כרגע בעולם.

ואין לנו באמת מושג מה הוא צועק שם, לפני שמתחיל הטקסט של השיר, ועוד אין אינטרנט ב-1996 כדי שנברר. זה לא באמת משנה. רק הצעקה הזו שרותחת ופורצת מבפנים והכוונה שבה, ואתה מבין ומרגיש את הכוח שבה, וצועק איתם מלל ג'יבריש עם מצלול דומה במלוא הכוונה, בשלוש בבוקר. Because we`re young, because we`re gone.

לשיר הזה, כמו Animale Nitrate או Trash, ואפילו The Beautiful Ones שתמיד מזכיר לי את הנסיעה לתוך סן פרנסיסקו אחרי שבועות ארוכים של נדודים בטבע (פתאום הרעש, ההמולה והאקשן של עיר גדולה שמצלצל לך כמו הפתיח מכל העברים), ולעוד הרבה אחרים של סווייד, יש תכונה נפלאה להישאר באותה נקודה, צעירים, רלוונטיים, שכל כך כיף לצעוק איתם ולהיות פתאום בבת אחת צעיר ב-15 שנה. So Young פשוט לא יכול להיות שיר בן כך וכך שנים, הוא שייך לרגע הזה, לגיל הזה שבו אין מספיק עבר מאחוריך כדי להסתכל בו ולראות את כל ההזדמנויות שפספסת, והעתיד לפניך כל כך גדול ורחוק שאין טעם בכלל להביט בו, כי ממילא מחכה לך שם כל כך הרבה זמן לפספס ולתקן. יש רק הווה.

יש הופעות שאתה בא לראות, להסתכל מהצד בהתפעלות. בזו אתה בא לצעוק את המילים, לחיות לרגע בתוך By The Sea כאן ועכשיו, גם אם אתה לא רואה כלום מעל הראשים הרבים סביבך. לא לשבת על כסא בשורה מסודרת, בלי יציעים מחורבנים ומרוחקים באצטדיון ענק, אלא מרחב צפוף וחם של המון חברים ואנשים שעומדים וצועקים ביחד את המוזיקה בכל הכוח ממעמקי הגרון ועד לקצות הידיים המונפות. כיף.
המשך…