יש חוויות שאתה חווה באיחור, אחרי שאלו כבר התקיימו וחלפו להן. איכשהו בזמן אמת לא היית לגמרי שם. אולי המעמד היה סוריאליסטי מדי מכדי להיקלט בתפיסת המוח שלך כשהוא התרחש סביבך. ההגעה לאוסטרליה, למשל. אני ובחורה בריטית הולכות ברגל שעתיים ארוכות מהפרבר הנידח והאלים שבו התגוררנו אל מרכז סידני, מקשקשות כל הדרך, ולפתע מולנו בבת אחת ניצב בית האופרה, מהאייקונים הגדולים של אוסטרליה, ואנו בוהות בו במין תדהמה מופתעת וחוסר אמונה. או היום הראשון בצה"ל. אני מסרבת להתרגש, ונועצת מבטים ציניים ומזועזעים בכל סצנות הפרידה המשפחתיות-בוכיות סביבי (אני באה ממשפחה צבאית – הורידו אותי בשער של הבקו"ם ואמרו לי: "תלכי ישר ושמאלה, יאללה ביי"). כל טלטלות הבקו"ם נראים לי כמו קייטנה מטופשת בהזייה בירוקרטית שתיכף תסתיים ואוכל לחזור ולהשלים שעות שינה. האוטובוס למחנה 80 חולף בצומת רעננה ואני באופן אינסטינקטיבי לוחצת על הפעמון כדי לרדת, והוא לא עוצר.
בזמן אמת אתה קצת במקום אחר. מתעסק בפרטים הקטנים והפחות חשובים של החוויה. למה כל כך חם בעיר הזו, לעזאזל? למה כל האנשים שעומדים לפניי בהופעה הזו מתנשאים מעל מטר שמונים? אם אני אנסה לזוז שמאלה אני אצליח לראות את הבסיסט? זה בכלל בסיסט או בסיסטית? הוא נראה כמו הכלאה בין לינדה מקרטני לבון ג'ובי שנעשתה במעבדה סקנדינבית. והעייפות הזו, להגיע שעות מראש. תמורת כל כך הרבה כסף הגיע הזמן שיוקם אתר פחות מתיש ויותר ממוזג מפארק הירקון. דמיינתי את ההתרגשות העצומה שתהיה מנת חלקי כשפול מקרטני יעלה על הבמה וזה לא קרה כמו שחשבתי. אולי אחרי כל כך הרבה זמן המתנה מייגע המוח ממאן לתפוס שהאדם החביב הזה מולך הוא באמת האייקון הענקי הזה, רבע מהלהקה ההיא, הפרצוף הידוע מעטיפת התקליטים שאתה כל כך אוהב. זה קצת גדול עליך.
המשך…

חג שמח! אחרי כמה ימים של השבתה כפויה, התקלה תוקנה (היאח לגיאחה!) ועל כן היום יעלו צמד פוסטים בזה אחר זה. מה בראשון? קומץ לינקים על מוזיקה ישראלית, מאת חמשת ורבע הכותבים שלא היו עסוקים בפול מקרטני

עם בוא השנה החדשה כולם ממהרים לסכם את זו שחלפה. אני לא אוהבת סיכומי שנה. קשה לי לדרג ולתחום אלבומים בתאריכי תפוגה קשיחים. לפעמים שיר השנה שלך הוא בן חמש שנים, שהתוודעת אליו לאחרונה או שרק עכשיו פתאום מילותיו משיקות למה שמתרחש בחייך. אז הבה נוותר על מבט אחורה ונסתכל קדימה: יש שני אלבומים שאני מחכה לצאתם בשנה העברית החדשה, ולמרבה השמחה שניהם צפויים לראות אור ממש בחודשים הקרובים – האלבום המשולש של פורטיס ו"נבל דוד אדום" של יאפים עם ג'יפים שיגיע לחנויות בנובמבר. כמובטח, הנה שיר ראשון מתוכו להורדה: שנת החרב.
שנה טובה ומלאת מוזיקה משובחת לכולכם.

גם פסטיבל אינדינגב מעורר ציפיות רבות, במיוחד לאור רשימת האמנים הארוכה שפורסמה השבוע, ביניהם: רות דולורס וייס, ג'ירפות, אסף אבידן והמוג'וז, דויד פרץ, גבע אלון, רם אוריון, פלסטיק פיקוקס, בום פם, אלי לס, מד בליס, ערן צור, עמית ארז ועוד ועוד. כל הפרטים באתר. עכשיו נותר לחפש טרמפ. כדאי לכם, אני קצרה ולא תופסת הרבה מקום, ומביאה הרבה אוכל.

החברים של נטאשה מקליטים אלבום חדש, ראשון מאז פירוק הלהקה, בשם המפתיע (והזמני) "הדור האחרון – הפסטיבל". מיכה שטרית מבאר: "האלבום נע סביב פסטיבל דמיוני שמתרחש אחרי שעולם ישן של מושגים קורס ונחרב, ומתוכו מתחיל לצוץ עולם חדש. ככה אני מרגיש היום. 2008 היא שנה היסטורית. אני לא יודע אם זה ייראה טוב בעתיד הקרוב, אבל ההשלכות של חורבן העולם הישן יהיו לטובה, כי הוא כבר לא נותן לנו כלום. אהבה ושלום, המושגים האלה ריקים, ואנחנו לא יכולים לחיות בלעדיהם. החלק של הפסטיבל הוא אחרי הקריסה, כל מיני טרובדורים מספרים מה היה ומה הולך להיות. סוג של וודסטוק עתידי ודמיוני". ראיון לא משותף בעליל עם שטרית ודוכין.
המשך…

ביטלס זה טוב לעיניים: לכבוד הופעתו של פול מקרטני בישראל מחר, 'אפילו עז' מכתירה את הזוכה בפרס התרגום העברי המשונה ביותר לשיר של להקת החיפושיות בתולדות הזמר הישראלי

למרות מאמציהם של הוועדה הממשלתית, האמרגנים המסוכסכים, אבא של יוסי שריד, קליף ריצ'רד והפובליציסטים ב"מעריב" ו"למרחב", או כל גרסה אחרת לסיפור שתבחרו – הביטלס, או "חיפושיות הקצב" כפי שהם נקראו אז, הגיעו בשנות השישים לישראל. אומנם לא בגופם, ולעתים רבות גם לא בקולם, אך המוזיקה שלהם עשתה לה כנפיים והחלה להתאזרח בארץ הקודש בשלל גרסאות מתורגמות, מוצלחות יותר או פחות.

יש מי שניסו לשמר את רוח הטקסט המקורי – למשל יהונתן גפן שתרגם למישה סגל את "Back to the USSR" ל"אין כמו ביו.אס.אס.אר" ("ברית המועצות" פשוט לא מתחרזת עם "שם אהיה מאושר"), אבל רבים מהם נטלו חופש יצירתי, לעתים רחב במיוחד. יש כאלו ששינו מגדר. יורם טהרלב הפך את ג'וליאן לנון, כוכב "Hey Jude", ל"היי רות", שביצעה חוה אלברשטיין. יוסי גמזו השאיר רק את שם הלהקה, בגרסה משונה להפליא ל"לילה של יום מפרך" בביצועו של אלברט כהן. שימו לב לבית הפותח: "יש בעולם הזה מינים רבים של מקקים שונים/ וכל מקק כזה/ סובל אצלנו/ נזקים שונים/ אך מסיבות שונות, יש מין של חיפושיות/ שזכה להצלחה". לא, זה לא הזוכה המובטח, אבל בהחלט ראוי למקום השני. אגב, השיר הזה יצא בדיוק באותה שנה שבה לא התאפשר לפול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו לבדוק את הדיוטי פרי של נתב"ג, ואולי הוא מלמד קצת על הלך הרוחות בארץ בתקופה ההיא נגד אותה להקה ש"מדרדרת את הנוער".

אריק איינשטיין אימץ את אותם פורעים בכמה וכמה שירים. כולם מכירים את "היה לנו טוב, נהיה לנו רע" שתרגם (וגם זכה לקאבר של זקני צפת), אך הוא לא היה בן יחיד. עם שלישיית גשר הירקון הוא שר את "למה את לא יוצאת איתי" שכתב חיים חפר לצלילי "From me to you", עם יפה ירקוני את הגרסה העברית ל-"Yesterday" האלמותי, היתה גם גרסה ל"אובלדי אובלדה", אבל כלום לא ישווה ל"מזל":
"מזל, כמה זמן את מתלבשת?
כמה זמן זה עוד יקח?
מזל, אני עומד פה משלוש
את עוד לא הוצאת ת'ראש"
המילים של יורם טהרלב, הלחן של "Do you want to know a secret".

גם הלהקות הצבאיות לא טמנו את ידן בצלחת. השיר המוכר ביותר הוא "אין בגני שקדיה" של צוות הוויי פיקוד מרכז לצלילי "Here, There & Everywhere" ולמילים של נעמי שמר. המשעשע ביותר הוא שיר הלל לחיילים בכחול על פי – איך לא – "צוללת צהובה", כולל הבית המהמם: "לך אל הנמלה, עצל/ ראה דרכיה וחכם/ כשתהיה מספיק חכם/ תתגייס לחיל הים". זה, גבירותיי ורבותיי, צועד במקום השלישי. נדמה שאין עוררין על זהותו של המקום הראשון.

Is there anybody going to listen to my story
All about the girl who came to stay?
She's the kind of girl you want so much
It makes you sorry
Still, you don't regret a single day

לנון-מקרטני כתבו שיר על אהובה קשת לב וקראו לו "Girl". אנחנו בתיכון קראנו לו "השיר עם הקוקאין", על שום השאיפות הארוכות המשונות שמגיעות כל פעם אחרי ה"גי-אאאאאאאאאאא-רל" בפזמון. אינני יודעת מה שאף דידי מנוסי, אפשר רק לדמיין מה קדם לאותו רגע שבו נדלקה נורה מעל ראשו והוא זעק: אאוריקה! זהו זה! גזר!!!

הוא כתב את המילים, להקת שבעת המינים הקליטה אותן, וב-1965 יצא השיר הזה לרדיו:

שימו לב לחתרנות בשורה "אל תתנו לי פּוֹל או אפונה". אבל הבית המנצח הוא, כמובן:

"הנשים בדרך כלל הן עם מאוד מבטיח
ומעוררת הן תיאבון
אף כי יש כאלה אדירות כמו אבטיח
וישנן דומות למלפפון
או גזר, אחחחחח…"

ללא ספק, מילים שימסו לב כל נערה.

אכן, התרשלתי בתפקידי בעדכון הבלוג בשבועיים האחרונים. ספטמבר היה ועודנו חודש רע ומייאש. אל דאגה, חמשת וחצי קוראיי, הלינקס שוב כאן, וגם אוקטובר אוטוטו בפתח. מה ברשימה? שירי סתיו, אוסף רמיקסים, חדשות טובות, מה הקשר של קליף ריצ'רד לביטול הופעתה ההיסטורית של הביטלס בישראל, זכרונות מגרייס ג'ונס והקולוסיאום, הופעה אינטימית של האזרח צודרוב והשפנפן, קלפטר חוזר, אהוד בנאי שר זמירות, פיטר האמיל מגיע לארץ, הופעה בשחור-לבן של כוורת, ומה בעצם מצויר בסמל השלום המפורסם?

תמונה סתווית, בשביל ה-Wishfull thinking, מהחורף שעבר בגינתי

החדשות הטובות ביותר של השבוע עדיין נטולות לינק, אך ממש בימים הקרובים זה ישתנה וברשימה הבאה יתנוסס כאן לינק להורדה חינם של סנונית ראשונה מאלבום חדש ליאפים עם ג'יפים, שייצא בנובמבר. האלבום הקודם, "בשנת החרב מבחוץ והרעב מבית", הוא מהאלבומים המרתקים והמיוחדים ביותר לטעמי שיצאו בישראל מאז תחילת האלף, בלי שמץ הגזמה. הציפיות שלי בשמיים, אני מקווה שהאלבום הבא יעמוד בהן.

על הדרך, רשמו לעצמכם תאריך לפסטיבל אינדינגב: 25-24 באוקטובר. תוך שבוע בערך ישוחררו פרטים נוספים. בינתיים המארגנים מזמינים אתכם להשתתף בעריכת המוזיקה שתנוגן בין ההופעות.

יש יותר שירי סתיו ישראליים יפים מכמות ימי הסתיו בעשור ממוצע בגוש דן. יוסי בבליקי נזכר בכמה שירי סתיו וחושב: "כנראה ששירי הסתיו הם כאלה יפים דווקא בגלל שהסתיו הוא יותר געגוע לסתיו מישות ממשית". הרי שיר אחד שכזה לשמוע בזמן הקריאה.

אפרופו געגועים ושירים, מכירים את "פרויקט געגוע" של אינדי.איי.אל מ-2004? כותבי האתר נתבקשו לכתוב על אמן/הרכב שאלבומו האחרון האהוב יצא לפני שנים ובכל השמעה מעורר געגוע לאלבום חדש. חלק מאותם אמנים הוציאו אלבום מאז (דיקלה, אביתר בנאי, שי נובלמן) וחלק לא (נושאי המגבעת, למשל). ורק אני שהפרתי את החוקים וכתבתי על אלבום בן פחות משנה דאז, עדיין מקווה ששלומי ברכה ישוב.

אז למה בעצם לא הגיעו הביטלס לארץ בשנות השישים? בגלל אבא של יוסי שריד? בגלל מריבת אמרגנים? אם בחרתם באופציה א' או ב', טעיתם. מוסף הארץ מביא את הסיפור המלא וההזוי, מהוועדה הממשלתית שקבעה ש"מכל המאמרים והכתבות… מתברר כי ללהקה זו אין כל ערך אמנותי", דרך הלחץ התקשורתי (העיתון הפופולרי 'למרחב': "מוטב להשאיר את החיפושיות על גבי התקליט בלבד. גם זה יותר מדי") ומה תפקידו של קליף ריצ'רד במחדל הלאומי.
לידיעת הקוראים המתעדים להגיע להופעתו של מקרטני השבוע, הרי אזהרתו של מנכ"ל משרד החינוך דאז בעיתון 'דבר': "אין כאן חוויה מוסיקלית או אמנותית, אלא מפגן חושני המעורר רגשי תוקפנות רוויים גירויים מיניים". וו-הו!
המשך…

בודאי שמתם לב שלאט לאט רשימת הלינקים השבועית זזה מיום ראשון לשני. תמיד יש לי את ההרגשה שכל יום ראשון פרוש לפניי להכין את הלינקס, וכך מתחלפת שעה בשעה וראשון בשני. את הרשימה הזו התחלתי להזין למערכת כמה דקות לפני חצות ביום שני, על סף שלישי. כך, בטרם תרגישו, יתחלף מועד הרשימה לשלישי, אחר כך לרביעי, ומתיישהו עצלנותי המפורסמת תחזיר אותו בחזרה לראשון. היאח. ובינתיים, היום בתפריט: טעימות מהחדשים של אסף אמדורסקי ו-1:1, טעימה נושנה מבום פם, קטעי וידאו מחוצמזה, בילי הולידיי באשקלון, אפור גשום, רונן בן טל, חוה אלברשטיין בדואט, איזבו, צ'ארלי מגירה, רחוב סומסום והקול הדרמטי שליווה כל יציאה שלכם לקולנוע.

קרוזנשטרן ופרוחוד. קטע וידאו מפסטיבל חוצמזה בהמשך
המשך…

לינקים, לינקים, לינקים. ביניהם: פול מקרטני מת בגל"צ וחי על כביש 66, גלעד כהנא חושף את זהותו סודית כגיבור על, שירי מסע של מינימל קומפקט ואהוד בנאי, שני שירים חדשים של בבליקי, דיויד ברוזה מחליף את מצדה במועדון הפטיפון, מעריץ חדש לצביקה פיק, אבי לייבוביץ' ושאנן סטריט מג'מג'מים, קליפ סיום מורבידי מתחילת הניינטיז ועוד.

קרני פוסטל ואפרת בן צור יוצאות לסיבוב הופעות משותף, שבהמשך יוקלט לאלבום. ראיון, וגם ביצוע בחדר החזרות ל-Scarborough Fair הענוג של סיימון וגרפונקל.

עמי ברנד כותב על מסעות והשינוי העצמי שהם מחוללים דרך שני שירים: 'יוסף טס ללונדון' של אהוד בנאי ו-I Imagine של מינימל קומפקט (שהסרט אודותיהם, "נשמות גועשות", יצא ב-DVD).

דיויד ברוזה מג'מג'ם בערב פאנק בפטיפון בליווי אכזבות'?! מסתבר שכן. בקרוב בלבונטין: איתן רדושינסקי ושלמה ארצי בדואט משותף לצלילי גרסת איזי-ליסנינג ל-Die.

יש ברי מזל שלא נזדקקו ל-500-1500 שקל כדי להעיף מבט בפול מקרטני, ואפילו מקרוב. את החודש לפני הגעתו לארץ בילה מקרטני בן ה-66 בהסוואה כבן תמותה פשוט, עם מכונית ישנה וחבוטה ומפה של כביש 66 האגדי באמריקה. הי, ההוא שמתדלק שם לא נראה לך מוכר?

ובעצם, למה לשלם מאות שקלים כשפול מקרטני האמיתי מת מזמן? התוכנית המיתולוגית של יואב קוטנר מ-1975 להורדה, פלוס תמליל עם דוגמאות ותוספות.
המשך…

רשימת לינקי מוזיקה ישראלית מהשבוע החולף, הסובלת ממחסור בשעות שינה ומגובה בעוד תמונות מפסטיבל חוצמזה. וגם: בבליקי על ילדות באייטיז, בלחסן יורק, ראיון עם מונוטוניקס, כמה ספרות יש במחיר הכרטיס לפול מקרתני בתל אביב, רע מוכיח ויהלי סובול, אבי לייבוביץ', רגעים מפורסמים מהטלוויזיה האמריקאית מ'דאלאס' ו'בית קטן בערבה' ועד ג'וני קארסון ומ.א.ש, ושיר נוסטלגי קייצי לסיום.

אסף אבידן בפסטיבל חוצמזה. סלב בקהל: סופרמן המזוקן

אז איך היה בפסטיבל חוצמזה? אם אתם לא מסתפקים ברשמים והתמונות שלי בפוסט הקודם, הנה כמה מבקרים אחרים בקיבוץ פרוד:
בן שלו התלהב (ובצדק) מ'אני מאבד את הקצה': "קשה לחשוב על שיר שמתאים יותר לנגן בפסטיבל מוסיקה עצמאית כמו חוצמזה. הביצוע של קוואמי והפיקוקס היה מוחץ, והמלים המבריקות של השיר הדגישו, על דרך השלילה, את הבינוניות הטקסטואלית של רוב מוסיקאי האינדי הישראלים ואותתו שאפשר גם אחרת: גם לתת בראש עם המוסיקה וגם לגרות למחשבה עם המלים".
ניימן מספק סקירה מוצלחת וגם אומר: " קצת לא פייר להציב את פורטיס אחרי, אהמ, כל אחד אחר. קצת כמו להציב את קובי בראיינט ליד הלבנבנים החמודים האלה מספרד ולטעון ששניהם משחקים כדורסל".
שמוליק כץ: "נראה כאילו כל אוהבי האינדי התל אביבים פשוט היגרו לצפון הארץ ל-24 שעות. נוכחות של אזורי זמן ישראלים אחרים הייתה דלילה עד לא קיימת".
עד הלינקס הבא יהיו בוודאי עוד סקירות בבלוגי הרשת של כל מי שעדיין משלימים שעות שינה.

המונוטוניקס – להקת ההופעות המופרעת שהייתי שמחה לפגוש בשנית בחוצמזה – עושים חיל בחו"ל ומתראיינים ל-ynet על הופעות בראש פתוח (מילולית), מצילות בוערות ותופים באוויר. מסר לסצנת האלטרנטיב המקומית: "להפסיק לשבת על התחת ולהתחיל לעבוד, ובאיזשהו שלב יהיה לך מזל… אף אחד לא יגלה אותך אם תשב פה ולא תעשה כלום".
אגב, ההופעה היחידה שלהם שיצא לי לראות נמשכה רבע שעה בלבד, במהלכה עמי שלו הצית את התופים, ניסה להצית את עצמו, רקד על פח זבל, בתוך פח זבל, זרק את פח הזבל על הצופים, זרק את עצמו ואת התופים על הצופים, ואז האבטחה הורידה את השאלטר. מכאן החלה סאגה קורעת מצחוק של נאומי מחאה נלהבים של עמי שלו, זריקת כלי הנגינה החוצה כמחאה ואז פנימה (משנוכחו לדעת כי בחוץ אין מזגן או הגברה) ושיח הזוי של קומץ הקהל עם המאבטח, כולל הנימוק המוחץ: "באתי מצפת לראות את ההופעה הזו! מצפת! זה מקום גבוה!".

עמיר לב ושות'

אה..צ..ג..ד… רגע, רגע. אוויר. אם הידיעה הזו נכונה, הרי שנשברו כל שיאי מחירי הכרטיסים בישראל. על פי גלובס, מחיר כרטיס VIP לפול מקרתני עומד על… עשרת אלפים שקל. מה ששמעתם. לשפוך עליכם מים קרים?
כן, אחרי שהיו שמועות ואז ביטול ושוב שמועות, הפעם זה סופי: פול מקרתני מגיע להופעה בפארק הירקון, ממש ליד הבית שלכם, בהנחה שמשכנתם אותו בשנית כדי לרכוש כרטיס (1,500 ש"ח בישיבה, 500 לעומדים). יוסי שריד מנצל את ההזדמנות ויוצא לטהר את שם אביו: הסיפור לפיו הוא האחראי הבלעדי לביטול ההיסטורי של הופעת הביטלס המיועדת בארץ הקודש בשנות השישים, הוא רק אגדה אורבנית.
המשך…

תמר אפק (קרוסלה), מארגנת הפסטיבל

איסר טננבאום

הגיטרה של אסף אבידן. נטול מוג'וז, אבל עם הרבה קסם

בסוף השבוע האחרון נערך פסטיבל המוזיקה האלטרנטיבית חוצמזה 2 בפאתי קיבוץ פרוד. מקום מקסים, עם עצי זית ותאנה, שיחי פטל וצבר, הרים מסביב, ואביב מארק אחד על עמדת הסאונד באמצע. על אף המיקום הצפוני, שוב התגלה שאפשר (במאמץ מה) להוציא את הסצנה האלטרנטיבית מתל אביב, אך מסובך יותר להוציא את התל אביביות ממנה. רוב הקהל היה מורכב מאותם אנשים שממילא פוקדים הופעות באופן תדיר במרכז, ואם כבר צץ פרצוף לא מוכר, סביר להניח שזה רק כי לא חייבו בכניסה לענוד תג עם שם בלוג המוזיקה שלך או כינוייך בפורום המוזיקה הרלוונטי. כצפוי, וחבל שכך. נו, מילא. אני נהניתי. אומנם יותר מהנוף, האווירה והצד החברתי מאשר המוזיקלי (הראש קצת טרוד לאחרונה מכדי להתרכז בצלילים), אך כל עוד ישנן כמה הופעות טובות ופגשת לפחות הרכב אחד שגורם לך לרצות לרוץ להופעה הבאה שלו, המשימה הושלמה. סקירות של האירוע יופיעו בשפע ברשת ברגע שהבאים יסיימו להשלים שעות שינה ולהוציא את הקוצים מהציוד, אני אשאיר להם להרחיב במילים ואסתפק ברשימת מכולת ובצילומים שצילמתי בקומץ מההופעות (העצלנות…).
המשך…

לינקים. על הפרק: שני קילו תפוחים, אינדי איי אל חוזר, הצצה לחזרות לפסטיבל חוצמזה, שלום חנוך חוזר לעבר, 'עוף גוזל' באנגלית, 'אחד מי יודע' ברוסית, רע מוכיח ויהלי סובול, שחזור של מבצע סבתא ועוד

קוואמי, ביום הסטודנט האחרון בתל אביב. יתארח אצל מידנייט פיקוקס בחוצמזה

נתחיל מפסטיבל חוצמזה 2 שמתקיים בסופ"ש הקרוב. לא אחזור על הפרטים כי הכל נמצא בלינק, חוץ מהמידע הקונקרטי ביותר – הליין-אפ. עוד פחות מארבעה ימים לפתיחה, והמארגנים מסרבים להסגיר את הליין-אפ כאילו מדובר בסודות הגרעין. תמוה. חברים, בשנה שעברה חלק מהותי מהקהל בפסטיבל היה מורכב מאותם פרצופים מוכרים שמגיעים באופן קבוע לאותן הופעות בתל אביב. אם ברצונכם להרחיב את המעגל מעבר לקהל המכור (שהרי זו כל הפואנטה בקיום הפסטיבל בצפון), חלק מהעניין הוא לתת לחובבי מוזיקה שלא פוקדים הופעות כבדרך שגרה, או כפופים לאילוצים שונים (משמרות, ילדים, לימודים, חוסר קרבה למרכז), את המידע הבסיסי שיאפשר להם לתכנן מראש איך לשים את כל ענייניהם בצד לסוף השבוע ולהגיע לפסטיבל. למשל, קהל מבוגר יותר שיעדיף לישון בצימר סמוך ירצה לדעת באיזו שעה מסתיימות ההופעות בשבת כדי לדעת אם לקחת לילה נוסף. המידע באלו שעות ביום מתקיימות ההופעות, מתי הן מתחילות ומתי מסתיימות, הוא האלף-בית של תכנון הנסיעה שצריך לפרסם כשמצפים מאנשים לנתק את עצמם מהמזגן ליומיים ולהיכנס לרכב.
עד שמישהו יתעשת על עצמו ויפרסם את המידע הנחוץ (או עד שאקמבן את הליין-אפ בדרך חלופית ואפרסם אותו בפוסט זה), בוואלה מציצים לחזרות של קרוסלה, מאמאלושיין, קין והבל 90210 ומידנייט פיקוקס. האחרונים ייארחו את קוואמי, שמספר על זה למומה.

אם נותרתם מאחור באזור המרכז בסופ"ש, ובמקרה יש לכם סבתא מיותרת או ארון קבורה, קבוצת שק.לי מזמינה אתכם להצטרף בשישי בבוקר לצילום מחודש ל'מבצע סבתא', בהשראת סרטו של גונדרי, Be Kind Rewind. נשמע כיף. קומו מוקדם בשישי ובואו ליצור את הנציג הישראלי הראשון לתופעת הסווידינג.

אחרי פגרה לצרכי שפצורים, עיצובים וטיח, אתר המוזיקה האלטרנטיבית הישראלית אינדי איי אל חוזר! ומה שיותר כיף, עלייתו המחודשת תתן לריימונד תירוץ לשוב ולרקום כתבות ארוכות ומקסימות. בין הכתבות החדשות: ראיון עם איתן רדושינסקי וביקורת על דני אמיר.

העונג סשנס היא פינה חדשה ומשובחת אצל גיאחה השכן, שמזמין מדי חודש אמן או להקה לאולפני המערבל כדי לבצע שלושה שירים: חדש, ישן וקאבר. התפוחים עושים את הסיפתח (סטרימינג+וידאו).

בן שלו חזר נלהב מהופעת ההשקה של התפוחים: "ממתי הקהל הישראלי נוהר בהמוניו להופעות של הרכב שאין לו שירים (אלא רק קטעים אינסטרומנטליים), אין לו סולן ולא קוראים לו 'אינפקטד משרום'?". פספסתם? הנה תיעוד מצולם מהאירוח של האשם תמיד ו-Killing, הקאבר הידוע לרייג' (שתמיד מחזיר אותי לימי מנחת עין ורד בצעירותי). כמה ימים קודם לכן, הגיעה מצלמת הוידאו של וואלה לחדר החזרות לראיון ושיר. גם מדור 'השוק השחור' ביקר שם, וצילם את שיתוף הפעולה עם שלמה בר בשיר כל היום בחלל.
המשך…

אני יודעת, רשימת לינקי המוזיקה הישראלית השבועית התאחרה עד מאוד השבוע. זה לא באשמתי. המחשב העתיק שלי, שהוא כרגע יותר מוצג ארכיאולוגי ממכונת מיחשוב, מגלה עוד פחות סובלנות ממני לעונה החמה ומסרב לשתף פעולה. יחסיי עם טכנולוגיה ומוצרי חשמל – או יותר נכון, היחס הגרוע של הטכנולוגיה ומוצרי החשמל באופן אישי כלפיי – הוא נושא לת'רד תלונות ארוך שיום אחד אכתוב, ושנייה לפני ה'שלח' המחשב יקרוס באופן סופי ומוחלט כמתקפת נגד. למה לא נשארנו עם יוני הדואר? הן אמינות יותר, ידידותיות לסביבה והיו חוסכות מיליוני שעות עבודה למשק העולמי שמבוזבזות על משחקי סוליטר.
אז מה הפעם? עמית ארז להורדה, הילדה הכי יפה בגן ביידיש, מות הדיסק, מות הקסטה, חיים חדשים למוזיקת השאנטי, ואיך היו נשמעות ידיעות מניקרגואה בלחן של תמוז.

הלייבל Anove Music משיק אתר אינטרנט חדש כולל חנות ושירים להאזנה מכל יבול תוצרת הלייבל (למשל, הסינגל החדש של רות דולורס וייס). בונוס: האלבום הראשון של עמית ארז להורדה חינם.

נגן הקונטרבס אבישי כהן כבש קודם את העולם, ורק אחר כך את גלגלצ. ראיון לחדשות ערוץ 2 לרגל צאת האלבום הראשון שלו בעברית.

רוגל אלפר מספר על אנשי אוגנדה והסירה שמתעקשים להילחם על התרבות האלטרנטיבית בירושלים: "כל יום אנחנו בוחנים את המצב מחדש. לא נישאים פה על איזו הצלחה כלכלית או אידאולוגית. אנחנו מנסים לקיים ישות לא ברורה בתוך עיר גמורה".
המשך…