במשך מספר שנים ערכתי את רשימת 'לינקים לסופ"ש' בפורום מוזיקה ישראלית ב-ynet, מאגר אובססיבי משהו לכל הכתבות, הביקורות ושאר לינקים העוסקים במוזיקה המקומית שעלו ברשת במהלך השבוע החולף. לפני יותר משנה היא עברה לידיה המוכשרות של נגה, ולפתע התחשק לי לקאמבק אותה לכאן. בפורמט מקוצר יותר, כי, איך נאמר זאת, מסתבר שזו עבודה מפרכת משזכרתי, וכבר אין לי את הסבלנות שהיתה לי כשהייתי צעירה, מובטלת או מנסה למרוח עוד שעה במשרד קלסטרופובי בדרום תל אביב. אומנם יש בצד הבלוג לינקים מתחלפים, אך הם כשמם מתחלפים ללא היסטוריה נגישה, הם בצד ולכן קל לכם לפספס אותם ולי לשכוח לעדכן אותם. כך יוצאת לדרכה פינה חדשה זו, ונראה איך העסק ילך. ולפני שאסיים את ההקדמה הנדמה-לי-שהיא-הכרחית אבל משעממת הזו, אוסיף רק שהשם 'לינקס', אם לא ידעתם, לא נבחר להתנוסס מעתה ועד שיימאס לי בראש רשימות הלינקים כחלק מהאופנה המאוסה לתת שמות בלועזית כשאין כל צורך בכך, אלא כי הוא מפאר חתול בר חתיך. כבר השכלתם.
הנתחיל?

עיתון תל אביב על סצנת מוזיקת האינדי התל אביבית, 2008, היש והאין: יותר מוזיקה, יותר להקות, ללא הד תקשורתי מינימלי ובלי מספיק קהל (כולל תמונות של המתעדת הרשמית של האינדי הישראלי, יעל מאירי).

פעם היה יותר טוב? רז שכניק כנראה חושב שכן, וארז מתמרמר. גם בימי רוקסן, הנחשבים לתור הזהב של הרוק הישראלי, היתה סצנה אלטרנטיבית שוקקת, כפי שאפשר לראות בכתבה זו מערוץ 2, אי שם ב-1994 (חלק ראשון ותמשיכו משם). בין המשתתפים: Satan UFO, נשרפת, Wet Bones (מיכל קהן), קוקו בלוף והיתושים, קובי אור. הקריינות היבשה, במיוחד בפתיח, הורסת. כנראה שלא השתנה המון מהפליאה האנתרופולוגית והצקצוק הפולני של "תראו את הילדים המשוגעים האלה" מאז הכתבה של הערוץ הראשון על סצנת הפאנק הישראלי ב-1978.

נשארים בימי רוקסן: בפוסט על מינימל קומפקט סיפרתי לכם שיואב הקוטנר היקר העלה ליוטיוב את הופעתם ברוקסן מתוך תוכניתו המיתולוגית 'קול הפופ'. הנה מציאות חדשות שעלו השבוע לארכיון שלו: הופעות חיות מהמועדון ההוא של תערובת אסקוט, זקני צפת, איפה הילד וגן חיות. יישר כוח, י'!

"אם לשפוט על פי תמונת המצב העכשווית, לא יהיה מוגזם לקבוע שמוטב למנות את האמנים הזרים שלא יופיעו בישראל הקיץ, מאשר לנקוב בשמם של אלה שעתידים לבוא לכאן" – כתבה על מאחורי הקלעים של יבוא הופעות חו"ל לארץ ועל אינספור השמועות שמתעופפות מדי קיץ על אמנים שממש לא ממהרים לארוז ולצאת לכיוון נתב"ג. שוקי וייס נשמע כמעט כאילו הוא מתייחס למה שכתבתי כאן לפני שבועיים לגבי קניית כרטיסים ברגע האחרון ואומר: "אין ממש בציפייה להנחות בדקה התשעים". אלא שגיאחה חושף בלינקים השבועיים שלו שבמקרה התחיל כעת מבצע באורנג' למוריסי. זכרו את מילותיי: כשמדובר בהופעת ענק מיובאת, תמיד תחכו עם הקנייה לבוא המבצעים.

אלא אם מדובר במקום קטן כמו הזאפה, שבו הכרטיסים מתחסלים במהירות. הכרטיסים לשלושת הופעותיה של מינימל קומפקט בחודש הבא נגמרו. אם לא הצטיידתם בזמן, תיאלצו להסתפק בדיווחים והצילומים שלי מההופעה הראשונה והשלישית.

לא מספיק להביא אמנים לארץ, אומר עינב שיף, צריך לדאוג למקום ראוי לארח את הופעותיהם. תוחזר הסינרמה!

נחתום את פרק הופעות חו"ל עם האיש ששמו הפך נרדף לנושא, מיסטר שוקי וייס. בראיון לנענע 10 הוא מספר שהוא מייבא רק אמנים שהוא אוהב באופן אישי, מדבר על חסויות סלולריות, הביטול הכואב של דפש מוד ומקווה בכל זאת לצ'אנס נוסף לביורק בארץ הקודש.
הערה בצד: גם אתם חושבים ששינוי שמו של מדור התרבות בנענע למדור 'בידור' מעידה באופן עצוב על ראייתו של ערוץ 10 על התרבות שלנו?

יש אנשים שצועקים עכשיו "וו-הו!" מול המסך: אוהד פישוף וישי אדר חוזרים עם הרכב חדש – בני המה.

בקרוב ייצא האלבום המשותף של יהלי סובול ורע מוכיח. מה עם אלבום סולו? על פי יהלי, אין דבר כזה: "זו באמת סמנטיקה, כי רוב תקליטי הסולו שאתה מכיר הם תוצאה של שיתוף פעולה, כאשר מישהו באיזשהו דרג החליט שהכי נכון להוציא את זה תחת שם של אדם אחד… במציאות כמעט אין דבר כזה סולו, אלא אם כן זמר עומד מול מיקרופון, עושה א-קפלה או מלווה את עצמו בגיטרה"

דודו כהן ברשימה פרודית על כל הדברים שאפשר למצוא רק בז'אנר המוזיקה המזרחית. משום מה, המילה 'סינגולדה' לא מופיעה שם ולו פעם אחת.

כל אמצעי תקשורת פרסם בחמש השנים האחרונות כתבה על טרנד הפיוטים ברוק הישראלי. עכשיו זה התור של עיתון תל אביב (ובהמשך העמוד, ביקורת על החדש של ורד קלפטר). האלבום המתפייט הבא יהיה שייך לאהוד בנאי, כבר בספטמבר הקרוב. אגב, גם סחרוף עובד על אחד, משיריו של אבן גבירול.

המועדון של מוסיקה 24 נסגר, אבל זה לא עוצר את פלאפון מלערוך גם הקיץ את אירועי הבית הכחול שלהם. הפעם, הם יותר שאפתניים: אמפי קיסריה. בתפריט מככבים הופעות מוזלות של ברי סחרוף מארח את פוליקר ויהודית רביץ ביום הולדת ל'באה מאהבה', המופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל ועוד הפתעה שטרם פורסמה (איחוד של איזולירבנד?!). מעניין מה היה אומר מאיר אריאל על החסות הסלולרית שתחתיה יבוצעו שיריו.

אירוע קיץ זול בהרבה ונטול קרינה הוא פסטיבל בשקל, שייערך השנה בפעם השמינית.

עינב שיף ממליץ על ארבע נשים: עלמה זהר, דנה גרובר, אונילי ותמר אפק.

"מידי פעם זה קורה בעולם הפופ: פתאום, כאילו משום מקום, מגיע כשרון חדש ומבטיח… זוכה בהצלחה מפתיעה, ונעלם" – כך כתב קוטנר במומה על ארז הלוי. והנה הוא חוזר (ראיון, ביקורת).
במידה ופנינה או מיה קוראות שורות אלו – שמתן לב שלאלבום השני המסוקר בביקורת קוראים "זושה"? ויוה פולניה.

הבלוג 'ביטלמניה' מדווח על גלידה חדשה מבית בן אנד ג'ריס בהשראת ג'ון לנון, כולל חתיכות פאדג' בצורת סמל השלום. אביב גפן כבר קנה סטוק, ומכר את הבלעדיות על הצילומים לסלולרי.
בקרוב גלידת צ'אנקי סאן אוף דאנקי? פונץ'-בננה? שוקולד-מנטה-מסטיק? ברי גרסיה עם חתיכות שוקולד בצורת בלורית? הצעות נוספות יתקבלו בשמחה בתגובות.

רדיוהד העתיקו מכנסיית השכל וקיימו הופעה דלת פחמן למען כדור הארץ. אפילו את העיתונאים הם הכריחו לנסוע באופניים למען הזמנות החינם. גם ניל יאנג בחבר'ה הירוקים, והוא משקיע מהונו כדי להפוך את מכוניתו לחשמלית: "לפני הרבה זמן חשבתי שאוכל לשנות את העולם באמצעות השירים שאני כותב. אי אפשר לשנות את העולם בשירים, אבל אני יכול לשנות אותו עם המכונית הזאת". חבל שבארץ כמעט אף אמן לא מתעניין ממש במשנה ירוקה (פורטיס הוא מהיחידים שכתבו על הנושא הרבה לפני שנהפך לטרנד). עזבו עניינים שנויים במחלוקת כמו התחממות כדור הארץ – התקשורת אוהבת לדווח לנו על מפלס הכנרת (ולזעוק שמדובר במשבר נוראי, שלא עושים כלום, ואז לשכוח מכל העניין עד הקיץ הבא), אבל דרומה משם ים המלח, אולי אתר הטבע היפה ביותר בישראל, הולך ונמוג בשנות חיינו לנגד עינינו. בילדותי עמדנו בטיול במקום שבו אמרו לנו ש"לפני 50 שנה הים הגיע עד לכאן" וזו נראתה לנו היסטוריה עתיקה ולא מציאות מפחידה ורלוונטית לחיינו, כמו גם נבואות הזעם על הסכנה שנשקפת ל"לשון" של ים המלח שהתנוססה על מפות אטלס ברוור בכיתה ד'. כיום הלשון נעלמה כליל וביקור בחוף עין גדי פעם בשנתיים מזעזע אותך כשאתה נוכח איך הים מצטמק מולך בטווח כל כך קצר, אולי כבר לא יהיה שם בכלל כשילדיכם יעמדו על מה שהיה החוף שבו העברתם שעות יפות כל כך.

סקס, סמים ו… מוזיקה קלאסית? האם גם באולמי הקונצרטים המהודרים האמנים סובלים מבעיות סמים ואלכוהול, והאם חשיש הולך עם מוצרט?

החלפות: התעצלתי לצרף את הלינקים שעסקו השבוע בחדשות שמועדון הקמלוט בהרצליה נמכר ויהפוך לעוד סניף של הזאפה, ואילו המוכרים יכנסו כשותפים בבארבי כפר סבא. הי, אמרתי את כל זה קודם בעצמי.

הורדות חוקיות, קחו מכל הבא ליד:
Juviley זו דרך קצרה לומר "אור זובלסקי". באתר שלו אפשר לשמוע ולהוריד את החומרים החדשים שלו.
אלבום חדש לדני הדר – אותה צורה.
חיים לרוז וגלעד כהנא משתפים פעולה בשיר גוג.
You`re not easy to love, שיר חדש לבית MissFlag.
גם עברי לידר מצטרף למפיצי הסינגלים ברשת עם רק תבקש, ולרגל הוצאתו מתראיין לנרג' (בעברית שם האתר נשמע כמו קריאת ביניים של המחצית הראשונה של פינקי והמוח).
ולסיום, Slow Disco – סינגל ראשון, ומאכזב לטעמי ביחס לאלבום הקודם המבריק, מתוך אלבומם השני של איזבו, שייצא ב-3 ביולי. נחכה לשירים הבאים. צפויות שלוש הופעות השקה בתאריכים 9-11 ליולי, כולן באופן מצער בלבונטין 7 בלבד (או כמו שבוואלה קראו לזה, 'טור').

האזנה/צפייה בלבד:
אלבום ההופעה המשולש של אהוד בנאי הגיע כצפוי לפלטינה (40 אלף עותקים). עכשיו מגיע הקליפ, שמורכב מאנימציה בהשראת האיור שצייר בנאי על העטיפה, ומצילומי וידאו שצילם במהלך מסע הופעות באמריקה.
קוואמי את אבי ביטר בחזרות לקראת הופעה שהיתה בסופ"ש שחלף.
קליפ חדש לג'ירפות לשיר מחצבים.
ועוד אחד ל-Postcard של עמית ארז.
סינגל ראשון מתוך האלבום הבא של התפוחים ושמו כל היום בחלל. מתלבש להפליא על איזו סצנה משטרתית בבאר שבע בסדרה 'תיק סגור' ז"ל, לא כן?
ארבעה שירים של מאיר בנאי בהופעה: שלום לך דודי, אל נורא עלילה, אתי ושירו של שפשף.

לסיום, לכבוד הקיץ שהגיע, הרי מסר חינוכי מפי פורטיס באדיבות הטלוויזיה החינוכית. אם המילים 'פורטיס' ו'מסר חינוכי' לא מפתים אתכם מספיק ללחוץ על הלינק, תשמחו לדעת שיש גם בחורות בביקיני.

אני מבטיחה פוסט לא מוזיקלי בעליל בהמשך השבוע. אם כי יש מצב שברגע האחרון אכלה את מילותיי על ההופעה של ברי בבארבי ביום שלישי.

מי יתן ויבוא הסתיו, או זכייה בפיס שתאפשר לי לשנע את עצמי למקום קריר יותר כמו איסלנד. או פלוטו. יום קסום.