אפילו עז


מקסימל קומפקט
יום יום שבת, 28 ינואר 2012, 3:17
תגובה אחת

b-miniml12_mix2.jpg

כולם שאלו אותי אתמול: נו, אז כותבת על מינימל קומפקט?
אבל מה יש לי לכתוב על מינימל קומפקט? יש לי הרבה מה לומר בעקבות ההופעה המרגשת של "יאפים עם ג'יפים", יותר מכפי שמצאתי זמן השבוע לשבת ולשפוך אל המקלדת. אבל על מינימל? מה אומר? מה אפשר להגיד חוץ מ"מעולה!!!" בעיניים בורקות? חשבתי על משפטים, כותרות, אסוציאציות, ואת כולם כתבתי באיחוד הקודם. הלהקה הזו היא כמו קפסולת זמן, שנפתחת ונסגרת קצרות בכל איחוד, ממשיכה בדיוק מאותו מקום כאילו לא עברו שנים, קמטים, שערות לבנות ושאר צרות הזמן. מינימל קומפקט היא מנייה בטוחה: להופעות הבודדות שלה מדי כמה שנים אתה הולך בהתרגשות שגורמת למוח שלך לנגן את שיריה מעצמו כבר מהבוקר ומצפה לצאת מאושר עד הגג ולחייך מאוזן לאוזן, וזה בדיוק מה שאתה מקבל.

אז אין מה לומר ולנתח. רק להיות מוקסם מהרגעים הקטנים: סמי ומקס פורצים בריקוד במעגל בניתורים כאילו חזרו אחורה 50 ומשהו שנה לימי הגן. להסתכל על ברי שמנצח מהצד על העסק ומחלק הוראות, מאושר מעצמו כשהשיר נעצר בדיוק עם הינתן הסימן ותופס את פניו ב"אלוהים, איזה לילה!" כשהתקשורת שוב משתבשת באופן חינני, ובפעמים אחרות עומד בפרצוף בוחן ורציני כשל מורה ומסמן עם הראש כן ולא כמבוגר האחראי המשגיח על הילדים. הבעיטה בבטן שמגיעה כשסמי פתאום מרים מקלו על הסנר כמה סנטימטרים ממך. הליין של הבס שמנוגן ממש בחבטות ביד פתוחה על כל המיתרים ב-The Well. הבס, הבס, בכל שיר. כמה נוכחות יש לבס במינימל קומפקט. המפגש המחודש עם ההתחרעות של פורטיס על הגיטרה שעליה ויתר בסיבוב הסולו האחרון. האיטיות המכשפת של Loosing Tracks, לצרוח עם כולם את הפזמון של Deadly Weapons עם העלייה לפלצט בסוף ה-"the only danger". הפנים הזורחות של ליאור שעומד מאחוריי, שבשירים הראשונים צורח כל מילה ומילה אפילו יותר חזק מהרמקולים. להסתכל על ברי כשהוא מנסה לשחזר את הריצה הקבועה על הבמה עם הגיטרות בסולו של Piece of Green אבל כולם נעמדים לו במיקום הלא נכון ופולשים לו לטריטוריה, והוא מנסה להשליט סדר תוך שמקס בכלל מסיים לו את השיר שתי דקות קודם… הקסילופון המצחיק של מקס, הצרחות של יונתי בפתיחה ל-Immigrant Song. שמישהו על הבמה סוף סוף שר יחד איתי את הטקסט הנלחש בפזמון של Inner Station ויודע את המילים! החיוכים, החיוכים. של כל אחד ואחד על הבמה ומולה.
מעולה.

הופעה שאתה יוצא ממנה עם חשק גדול ללחוץ על כפתור Rewind.
נדמה לי שגם את זה כתבתי בפעם הקודמת.
או לפחות לקנות כרטיס גם להופעה בירושלים במוצ"ש, בנוסף לשתיים בבארבי שכבר נרכשו.
תהיי חזקה. אל תקני. אל תקני עוד כרטיס. רחמים על החורבות שהיו פעם המשכורת שלי.

b-miniml12_3170.jpg
אאא-ההה-אאאאאאאאאאאאאאאא אה!
b-miniml12_3147-31.jpg
חתן המסיבה
b-miniml12_3115-s.jpg
Static Dancing. ה-שיטה לנוע בהופעות סולד אאוט צפופות.
b-miniml12_3178.jpg

מתעקשים על מילות ביקורת? שוב הם פסחו על הפוטנציאל הלייב הפנטסטי של Disguise, בסוף המתגבר לכדי טירוף מערכות ופיצוץ טוטאלי שלו. ברי טוען שהוא כבד ומדכא מדי בשבילו. אני אומרת שקשה לטעון ששאר המוזיקה של מינימל מלאת שמחת חיים. היא מדכאת, מנוכרת ועמוסת זרות וקור אירופאי שחודר לורידים במובן הטוב של המילה, ובכל זאת זה לא עצר איש באולם המפוצץ של רדינג מלחייך לכל אורך הערב.
זה יקרה. אני שוקלת להוציא את זה בסטיקר: ברי, הבטחת דיסקייז לשבת. גם בחמישי זה בסדר (:
(וחבריי היו מוסיפים, ובצדק, את Everything is Woner האלוהי, אבל צעד-צעד)

One more day has come and went.
עוד שתי הופעות נותרו לי בסיבוב הזה (אלא אם אשבר ואקנה לירושלים. לא, לא)

b-miniml12_3159-L.jpg

b-miniml12_3161-s.jpg


פוסטים קודמים באותו נושא:
האלכימאי עומד דומם
אמש, אצל מינימל קומפקט
How can I tell you? (סיכום לא קומפקטי בכלל)

שמור בנושאים: כללי,מוזיקה | תגובה אחת

 תגובה אחת עד כה
כתיבת תגובה

[…] נגמר הסיבוב. אין לי מה לכתובעל מינימל שלא כתבתי כבר בפוסט הקודם, בתחילת הסיבוב. רק אומר קצרות – ולמראה כמות החיוכים […]

פינגבאק מאת ‏אפילו עז ‏02.08.12 @ 21:28



כתיבת תגובה

(חובה)

(חובה)