כי גם חיות הג'ונגל חושבות שיש להן טעם של דיקט.
או זו לפחות היתה האסוציאציה הראשונה שלנו כשנתקלנו בשלט הארגנטינאי הזה כשבוע לפני ליל הסדר של השנה שעברה:

נזכרתי בשלט הזה הבוקר בגלל החג, וכשחיפשתיהו בבלגן התיקיות במחשב מצאתי עוד כמה שלטים דרום-אמריקאים שעוררו את פרשנותינו. למשל:


רקונים בדיאטה, נא לא לנופף במקדונלדס מולם

אזור העמסת טטריס לפניך!
(מטייל אחר הציע: כאן מוכרים חבילות ממש גדולות של לינדט. הו, הלוואי…)

בואי, שרהל'ה, הולכים.

האמת היא שהיתה שורת הסבר מתחת לשלט התמוה הזה, אבל לא ברור מה הקשר בינה לבין הציור. אין כניסה לדינוזאורים נושאי מזוודות? הכניסה אסורה על בן כלאיים של חסידה ועטלף החבוש בכומתה של צנחנים?

הרצפה לא עקומה, זה אתה

אנשי עסקים פורצים במחול?

זה כנראה השלט התמוה ביותר באזור האיגואסו, וכמה מטיילים קימטו מצחם מולו. למה? כי הקו המקווקו עליו צועד האיש הוא גשר התלוי בגובה כמה מטרים מעל הנהר. אז מאיפה לעזאזל מגיע הנחש?

שניים מאי הפסחא, ביתם של פסלי ראשי האבן העצומים:

בלי כאפות, בבקשה

נא לא לדרוך לנו על הראש (או: כאן לא עושים מסאז' תאילנדי)

מהרגעים שאתה מתכווץ במבוכה ומנסה להסתיר כל שמץ לזהות דרכונך. בשמורת הפיצרוי בארגנטינה דאגו מכל השפות שבעולם לתרגם את השלט הזה דווקא לעברית, ואפילו פעמיים, כדי שיובן כהלכה.

גם זו דרך לומר "תרמילאים ישראלים" (צולם בחלון ראווה בצד הארגנטינאי של פטגוניה). אם כי באופן אישי, לתרמילאים המטיילים עם קרוקס מגיע לקבל, ובכן, את מה שנאסר בשלט הראשון מאי הפסחא.

והזוכה המאושר בפרס "השלט האהוב עלינו ביותר בדרום אמריקה":

כי לו רק כל השלטים בטרק הארור הזה (טורס דל פיינה) ובשאר מסלולי ההליכה בחיינו היו מדווחים שהסוף נמצא לא במרחק שעתיים, שלוש, שבע שעות או 16 ק"מ, אלא רק דקה אחת מכאן. והמידע הזה אפילו היה נכון! (בניגוד לשלט אחר שדיווח על שעתיים הליכה, שהתבררו כחמש).

קצת בלתי נתפס שבדיוק לפני שנה, כשלוש שעות לפני ליל הסדר, שבתי לארץ מהמסע שלי לדרום כדור הארץ. מה שכן, על פי התאריך הלועזי, היום לפני שנה צילמתי את התמונה הזו:

…מחלון המטוס העוזב את אי הפסחא (עליו כתבתי בפסח שעבר).
זה נראה כל כך רחוק. מי היה מאמין שכך ביליתי לפני שנה. מי חשב שאחרי שנה עברית אחת אהיה באותו מקום: מותשת מעייפות בליל סדר כפר סבאי, ושוב מובטלת…

חג שמח וארוחת סדר קלה וטעימה לכם!

עוד פוסט לחג:
והגדת לבנך: כך ניצחנו את הסובייטים – מציאה מהבוידעם: הגדה מיוחדת לפסח שהודפסה בעקבות מלחמת ששת הימים, ובה פרשנות פטריוטית-מיליטנטית לאירועי יציאת מצרים. כי מכת צפרדע היא סמל לאנשי הצפרדע של הקומנדו הימי. נראה אתכם מנחשים את "אחד-עשר מי יודע?".