אפילו עז


והגדת לבנך: כך ניצחנו את הסובייטים
יום יום שישי, 18 אפריל 2008, 17:42
8 תגובות

היישר מהבוידעם: הגדה מיוחדת לפסח שהודפסה בעקבות מלחמת ששת הימים

b-hagadaz_8122.jpg
שמתם לב עד כמה הספינקס דומה לקתדרלה מהכיכר האדומה?

הענף המשפחתי שמגיע עד לאדמו"ר הקודם מסאטמר באילן היוחסין שלנו היה מצקצק בלשונו למראה שולחן ליל הסדר שלנו. תמיד היינו משפחה של כופרים. פעם עוד קראנו את ההגדה באופן חלקי – עד היום זוכרים לנו את היום בו התארחנו בליל הסדר בבסיס צבאי שדודי פיקד עליו ומשנפתחה ההגדה אחרי האוכל זעקנו: "מה?! זה ממשיך?!" – היום כבר איננו טורחים להוציא אותן מהארון. פעם הן היו טמונות בארונית מתחת לטלפון בבית של סבא. באותו חלל מאובק שראה אור רק יום אחד בשנה הצטבר לו אוסף אקלקטי משהו של הגדות לפסח: חלקן חגיגיות בכריכה קשה ומעוטרת זהב ואיורים, חלקן בשחור-לבן פשוט, כמה וכמה מהסוג שצורף בשנות השבעים והשמונים לגיליונות החג של מעריב וידיעות מנייר עיתון שמשאיר צבע שחור על האצבעות, אחת צבאית, כל אחת קובצה לה מהאל יודע היכן, וכמובן, בכל אחת העימוד שונה לגמרי, מה שגרם לכך שהשיח הנפוץ בשולחן החג היה:

– רגע, רגע! באיזה עמוד אנחנו נמצאים עכשיו?
– לא משנה, בואו נקפוץ שניים קדימה, אני מת מרעב.

הפייבוריטיות שלנו היו שבע הגדות זהות, גבוהות וצרות בצבע חאקי עם ספירלה שבלטו בתוך בליל ההגדות לפסח. אלו לא היו סתם הגדות, כי אם פריט משעשע מתקופת פוסט מלחמת ששת הימים. פסח 1968. המדינה עדיין באופוריה, הפרחים לצה"ל, הפטריוטיזם בשיאו, וניסן פלג שירותים גרפיים מחליט לשקף את כל אלו בהגדה מיוחדת לפסח (אנו משערים שמדובר ביוזמה של חברת הביטוח הסנה כשי לעובדים, כי בחלקן מופיע דף נוסף עם הלוגו וברכה קצרה אך קולעת). על כריכתה בצבע הצה"לי מתנוססים באותיות קידוש לבנה הכיתוב 'מעבדות לחירות' ואיור מעפן של משולשי פירמידות שבתוכם תמונות צבאיות, כי אין דבר המסמל יותר את אווירת החג המשפחתית מטנק מצרי העולה באש.

b-hagadaz_8117.jpg

b-hagadaz_8123.jpg
ההגדה, צד א' וצד ב'. אין כמו ריח רימון העשן הורוד על הבוקר

נתקלתי כבר בהגדות שונות ומשונות, כמו הגדה פוליטיקלי קורקט בסדר רפורמי בלוס אנג'לס שהתעקשה על כל ארבעה בנים להביא ארבע בנות, ו"היא שעמדה לאבותינו *לאמותינו* ולנו" – אבל זו החביבה עלי מכולן. בהגדות הלאומיות הללו האותיות גדולות וקריאות ומאחוריהן רקע המורכב מערב רב של איורים בחום ובאפור: קריעת ים סוף, מצות, פירמידות וכוסות יין לצד F16, צנחנים בכותל וסמלים סובייטים. בין כל אלו נטועות תמונות חגיגיות של שלדי רכבים מגויסים, אוניות קרב ותזמורת המשטרה במגדל דוד. אך השוס הגדול הוא הפירושים.

כמו ספרי תנ"ך של קאסוטו, גם להגדת ששת הימים יש פירוש משלה, באותיות קטנות אדומות בתחתית הדף, המבאר את ההגדה ברוח הימים ההם. כי "קדש" זו לא רק ברכה על היין, אלא גם "הראשון במבצעים הגדולים כנגד מצריים בעת החדשה". דוגמאות? בבקשה:

כרפס – תיבה זו טומנת בצה"ל סיסמת חיים – כלל ראשון פה סגור
(לא אמרו שהצבא צועד על קיבתו?)

עבדים היינו לפרעונים של ימינו במדינות הסובייטים ובמדינות ישמעאל.

חכמינו שהיו מסובים בבני ברק היוו את המטה הכללי (מטכ"ל) של המצביא העליון בר כוכבא… מכאן אנו למדים כי גם בימים ההם – אשר סללו את הדרך למלחמת השחרור שהתנהלה מאז ועד ימינו – עמדו בראש צבאות ישראל מפקדים צעירים.

ונתתי מופתים בשמיים ובארץ – משמע: שילוב כוחות האוויר והיבשה.

b-hadagaz_8119.jpg
הקומנדו הימי היה נותן בהם סימנים

צפרדע – מכות שהנחיתו אנשי הצפרדע על ראש מצרים, על האי גרין, בראס סעדאת ובמקומות ממקומות רבים אשר נשארו כמוסים.
ערוב – סימן למעורבות ההופכת למכה פנימית בארצות ערב. הרוסים דוחקים רגליהם של המצרים וחומסים את ארצם. אפשר גם לפרש ערוב-ערב-רב של יחידות מכל הצבאות, מכוויית, מלוב, מסודן, מאלז'יריה, כל אלה אשר ניצבו על גדות התעלה וספגו את מכות צה"ל.
דבר – אות לחורבן ערי התעלה.
ברד – מכות חיל האוויר שירדו כברד על צבא מצריים ועריה.
ארבה – מכות התותחנים שהפליאו בירי הארטילרי.
חושך – סימן לניתוק מקורות האור של מצרים בפשיטות הקומנדו הנועזות אל עמק הנילוס.


משלחת מלאכי רעים – הם הסובייטים המשתלטים על מצריים ומקשים את לב המצרים להוסיף ולהמשיך במלחמה.

ויהי בחצי הלילה – כאן צריך להרבות ולספר בלוחמת-הלילה של צבא ישראל וחילותיו – מאז מלחמת השחרור, פעולות התגמול ועד מלחמת תשכ"ז. צריך לספר בפשיטות חצי הלילה בתקופת מלחמת ההתשה, בפעולות הרבות שהוסיפו וגילו ללוחמי צה"ל רז לוחמת חצות-לילה.
(ובמילים אחרות: בחיים לא נגיע לקינוח)

b-hagadaz_8118.jpg
סובייטים עליך, ישראל!

וכמובן – איך אפשר בלי השלאגר של החג:

שניים מי יודע? שני מעמדי הר סיני (בימינו) אני יודע.
שלושה מי יודע? שלוש מלחמות (מלחמת השחרור, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים) אני יודע.
ארבע מי יודע? ארבע חזיתות מצריים, ירדן, סוריה ולבנון אני יודע.
חמישה מי יודע? חמישה חלקי ארץ ששוחררו (עזה, יהודה, שומרון, גולן וסיני) אני יודע.
ששה מי יודע? (כולם ביחד!) מלחמת ששת הימים אני יודע.
שמונה מי יודע? שמונה מדינות ערב שקמו עלינו אני יודע.
תשעה מי יודע? תשעה חילות צה"ל אני יודע.
עשרה מי יודע? מבצע עשר-המכות במלחמת השחרור אני יודע.
אחד-עשר מי יודע? יא' באדר, יום שחרור אילת, יום גאולים לים סוף אני יודע.
שנים-עשר מי יודע? שנים-עשר גלויות שנקבצו במולדתם אני יודע.
שלושה-עשר מי יודע? שלושה-עשר עיקרים שנוספו על יג' עיקרי אמונה אני יודע.

אגב, חדי העין ישימו לב שלמספר שבע לא מצאו פירוש אקטואלי, ועל כן התעלמו ממנו באלגנטיות. או שמא גם זו קנוניה של הסובייטים.

ונסיים כמובן בברכה, בחסות הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ (הלוגו נשאר מחוץ לפריים):

b-hagadaz_8130.jpg

חג שמח!


פוסטים בנושאים דומים:
משרד התקשורת גאה להציג: הטלוויזיה, מכשיר הפלא
– מציאה מהבוידעם: מדריך למשתמש מטעם משרד התקשורת הישראלי שיצא ב-1971 במטרה לעזור לאזרחי המדינה המבולבלים בהתמודדותם עם ההמצאה החדשנית.

שמור בנושאים: כללי | 8 תגובות

 8 תגובות עד כה
כתיבת תגובה

הגדות מוזרות זה מה שהופך את ליל הסדר לסביל. מחר אני מתכנן להעלות אצלי משהו דומה, על "הגדת הגולן" שיושבת אצלנו בבית כבר כמה שנים (וכמדומני ספרתי לך עליה כבר).

לא יפה לגנוב לי הרעיון ולהקדים אותי ביום.

תגובה מאת ‏ארז. ‏04.18.08 @ 19:28

וואוו, כמה מחשבה יצירתית הושקעה בפרשנות המיליטריסטית להגדה. חשבתי שהם הסתפקו בסמלים הצבאיים. מענין מי כתב וערך את כל הפרשנויות האלה.

תגובה מאת ‏יוחאי ‏04.18.08 @ 19:56

וואלה, נכון, ארז, סיפרת לי עליה בפסח שלפני שנתיים כשפרסמתי פוסט דומה בפורום האם לשעבר. תשמע, אתה ממש אופטימי בקשר לזיכרון שלי, במיוחד בתור אחד שרואה אותי כל פעם ממצמצת לעברו כשאתה בא לאסוף אותי, כי אני לא זוכרת איך הרכב שלך נראה כבר יותר מארבע שנים.
קדימה, אני רוצה לראות את הגדת הגולן!

שמישהו יזכיר לי למה התנדבתי לבשל את ארוחת ליל הסדר השנה. זה לא נגמר! (אם כי הזכות לזלול את בלילת העוגת-טון-שוקולד עם יותר מדי אלכוהול היתה בהחלט אור באפלה)

איחולים מעולים לחג הגאולים לכולכם.

תגובה מאת ‏yael ‏04.18.08 @ 23:23

אני מת על סגנון האיורים הישראלי הישן.

מזכיר לי את אנציקלופדיה "תרבות" שהיתה בעיקר לילדים והאיורים שלה היו יצירות מופת שלא יאומנו, אפשר היה להבין מהם הרבה יותר פרטים ותחושות מהכתוב עצמו.

תגובה מאת ‏עידו הראל ‏04.20.08 @ 13:01

ההתחלה מתארת ליל סדר טיפוסי אצלנו במשפחת הפולנים 🙂
אתמול נראה לי ש"התעלנו" על עצמנו, זללנו את כל האוכל בזמן קריאת ההגדה (שלקחה בדיוק 10 דקות בפאסט-פורוורד עם קריאה בלי אוויר)

חג שמייח 🙂

תגובה מאת ‏מאיה ‏04.20.08 @ 20:07

אה, שבע פקידות מטכ"ל אני יודע?

תגובה מאת ‏שי פישר ‏04.22.08 @ 8:26

עד שלא ראית הגדה של פסח בנוסח יהדות עירק, לא ראית הגדה מימייך…
לכל ברכה, פסקה, שיר ומזמור יש גרסה בערבית בתעתיק עברי.
ארוך זה לא מילה למה שקורה לסדר כשמתעקשים לקרוא גם את הנוסח בערבית..

תגובה מאת ‏עמרי ‏04.23.08 @ 22:25

עבורי, אין כמו ההגדה של הקיבוץ הארצי.
והיופי האמיתי בה הוא שהיא קיימת בעשרות גרסאות השונות במעט על פי שנת ההוצאה.
כך שגם אצלינו תמצאי שיח דומה לשלך לגבי העימוד.

והכיף האמיתי הוא למצוא את השינויים לאורך השנים.
בתחילת שנות ה60 תמצאי כוס למען פועלי כל העולם, ותכנים סוצייאליסטים רבים.
בתחילת שנות ה60 תמצאי גם תכנים רבים על השואה ועל "יציאת מצרים המודרנית" מאירופה. משום שעד שהוכרז יום השואה בארץ, בקיבוצים היו בפסח מספרים מדור לדור גם על השואה.
וכמובן שבכל השנים יש המון תכנים חקלאיים בהגדה הקיבוצית.

למעשה מעולם לא קראתי הגדה מסורתית אמיתית, אלא רק את ההגדה הקיבוצית.

תגובה מאת ‏melquiadess ‏04.26.08 @ 12:40



כתיבת תגובה

(חובה)

(חובה)