תמונתו של מתי כספי מעטרת מן הסתם את הערך 'פני פוקר' במילון הישראלי, אבל יש רגעים שגם הוא לא יכול לשמור על שלוות נפש בפניהם.

לפני כמה חודשים, בשעות הקטנות של לילה קר, זפזפתי לי בשלט בניסיון עצל לדחות עוד קצת את היציאה מהגנת השמיכה על הספה לכיוון המיטה. נעצרתי על תוכנית ישנה בשידור חוזר בערוץ 1 לרגל שמונים שנה לתנועה הקיבוצית. מערכונים, ראיונות, קטעי תעודה וגם אוצר קטן בדמות ערימה של חבר'ה על הדשא שכללה את שלום חנוך, מתי כספי ומאיר אריאל ז"ל שרים ומנגנים בגיטרות כמו היו שוב צעירים אלמונים על מדשאת הקיבוץ. צפיתי חצי מנומנמת כשלפתע הגיע אותו קטע קאלט מופלא שהעיר אותי מעלפוני וגרם לי לצחוק בקול רם מול הטלוויזיה ואחרי כן לחפש אותו ביוטיוב לצפייה שנייה. אתמול בצהריים סוף סוף נמצאה האבידה.

הבמאי החליט לגוון ולצלם את אחד המעברים המוזיקליים ברפת. פסנתר כנף לבן הדור הוצב בין הפרות, ומולו התיישב מתי כספי. מהר מאוד הוא למד על בשרו שלעתים דווקא טוב היות האדם לבדו, הו-וואו, אבל הוא מוקף פרות בין כה וכה. שימו לב איך הוא מתעקש בעוז להמשיך לנגן את השיר כסדרו למרות התערבותם של איתני הטבע, אבל לאט לאט ארשת הפנים הנונשלנטית הולכת ונסדקת.

קטע הווידאו הבא אומנם התנוסס זמן מה בטור הלינקים המתחלפים של הבלוג בצד ימין, אבל למקרה שפספסתם, הנה הוא שוב: בראשון באפריל הפיץ ה-BBC פרומו אודות סרט תעודה על תגלית מדהימה בדמות קהילת פינגווינים יוצאת דופן.

הגרסה הבריטית למתיחות של יהודה ברקן כל כך מקסימה, אינטליגנטית ומלאת השראה, שהיא גורמת להרהר בהשבת המנדט הבריטי לארץ ישראל (תחושה שתוקפת אותי מדי צפייה ב-Antique Road Show).

שאלה אליכם: תהיתי לאחרונה האם לקאמבק לבלוג את פינת 'לינקים לסופ"ש' שהיתה לי בזמנו בפורום מוזיקה ישראלית של ynet, אולי בגרסה מקוצרת מעט. מה דעתכם?

כשמסדרים את תכולתו של ארון רק פעם בשלושים שנה מוצאים בו תגליות משונות. במסגרת גל הנוסטלגיה ששוטף את הארץ לכבוד יום הולדתה השישים, 'אפילו עז' שמחה לעשות לכם היכרות עם 'הטלוויזיה ואתה' – מדריך למשתמש שהנפיק משרד התקשורת הישראלי ב-1971 במטרה לעזור לאזרחי המדינה המבולבלים בהתמודדותם עם ההמצאה החדשנית והלוהטת

הסופר דאגלס אדמס טען שיש קשר בין יחסינו לטכנולוגיה מסוימת לבין גילנו בשנה בה היא פרצה לחיינו:
1. כל מה שיש בעולם כשאנחנו נולדים הוא נורמלי ושגרתי, חלק בלתי נפרד מדרך פעולתו של העולם.
2. כל מה שממציאים כשאנחנו בני חמש עשרה עד שלושים וחמש הוא חדש, מסעיר ומהפכני, ועם קצת מזל גם תהיה לנו קריירה בתחום.
3. כל מה שממציאים אחרי שמלאו לנו שלושים וחמש פועל נגד סדר הדברים הטבעי.

לטובת אלו שחגגו את יום הולדתם ה-35 לפני שנת 1971, וגם עבור הצעירים יותר העומדים משתאים והמומים מול מכשיר הקסם הפלאי, הוציא בשנה זו משרד התקשורת הישראלי את החוברת המרתקת 'הטלוויזיה ואתה' (במחיר 2 ל”י, להשיג בכל החנויות המובחרות לפני 35 שנה, במידה ויש לכם מכונית דולוריאן מעופפת או תעלה מפוספסת בשחור-לבן שבכניסה אליה ניצבת מדענית עם תסרוקת של אורה נמיר).
המשך…

אני באחד מפתחי מקדש טה-פרום, ששורשי היער הפראי עטפו אותו וכבשו אותו מידי האדם

אה, אאאא-אאאאאאאאאאה, אסטבן זיאה… כמה טיולי-אחרי-צבא לדרום אמריקה השיקה המנגינה הזו? הסדרה המצוירת 'ערי הזהב הנסתרות' ריתקה אותנו למסך בסוף שנות השמונים. אני זוכרת נסיעה אחת לכינרת שנפלה לזוועתינו בדיוק על אחד הפרקים האחרונים. אחד מחברי המשפחה שלף אי משם טלוויזיה קטנה בשחור-לבן שאפשר לחבר למצבר הרכב, ובשלוש בצהריים נדחקנו כל הילדים בחום למושב האחורי ובהינו בעיניים פעורות בעלילותיהם של אסטבן, זיאה וטאו בממלכות האנדים העתיקות, בתקופה שבה תרבויות "העולם החדש" נרמסו על ידי הכובשים מהעולם הישן. רצינו להיות שם איתם, לבקר בכל אותם מקומות רחוקים שבורכו בשמות מסתוריים ותעלומות מופלאות שהופיעו בקטעי הוידאו בסוף התוכנית – קווי נסקה, מאצ'ו פיצ'ו… רצינו להחזיק על הצוואר תיליון קטן שיום יבוא ויתגלה כמפתח לגילויה של אחת משבעת ערי הזהב הנסתרות, שאיש לא דרך בה לפנינו במשך מאות שנים. אותו קריין עלום באקספוזיציה פרט על נימי חלומותינו בצרפתית שלא הבנו, אבל הדחיפות ההולכת וגוברת בקולו בשילוב עם שני פסי התרגום למטה: "מי לא חלם על מעמקי האדמה, על הים הרחוק אפוף האגדה? מי לא ראה עצמו בדמיונו מגלה באנדים מטמונו, הולך אחרי אל השמש, מגלה את ממלכת האינקה, ומשתאה למראה הסוד וההדר של ערי הזהב הנסתרות?" – ומיד היינו מוכנים לרוץ לחדר ולארוז את כל רכושנו (שכלל אז כנראה רק נעלי גלי flight, קוביה הונגרית וקסטה של משינה) ולצאת בזה הרגע לחפש את אל דוראדו האגדית. או לפחות למאצ'ו פיצ'ו. בטח היא אוצרת איזה רמז קטן ונסתר שאיש עדיין לא פענח שישלח אותנו ליעד הבא בחיפוש אחר מטמון האינקה.
המשך…

שימו לב: ביום חמישי, 28/2/2008, אתר stage6 מוריד את השאלטר. מהרו להוריד/לצפות בתוכניות של "י. שוורץ" המומלצות כאן לפני נעילת השערים!

הי, תראו, יש שם לינקים בצד ימין! למקרה שפספסתם – מאחר וגם אני לרוב לא טורחת להעיף מבט לצדי בלוגים כאלו ואחרים – באותה עמודת צד שבדרך כלל מלאה באינפורמציה לא מעניינת אודות הכותב ולינקים לכל בלוג על פני הפלנטה, החלטתי לרכז כל מיני קישורים מתחלפים שנתקלתי בהם בשיטוטיי ברשת. רובם אודות מוזיקה ישראלית כרשום לעיל, אבל לא רק. הפוסט הזה מוקדש לכמה לינקים טלוויזיוניים (ומוזיקליים בחלקם) שהעמודה היתה צרה מלהכיל את מילותיי אודותיהם.

תמונה מתוך החוברת המיתולוגית "הטלוויזיה ואתה" שהוציא משרד התקשורת ב-1971

היום, בעידן שבו תוכניות של טדי הפקות נמרחות לכדי ספיישלים מטמטמי שכל ונטולי תוכן ממשי בני שלוש שעות, קשה לדמיין שפעם היתה בערוץ 2 יצירתיות חתרנית כלשהי. בטח ובטח כזו שהגיעה מ'טלעד', הזכיינית ששמה הפך לשם נרדף להתעללות בסדרות רכש. אך עם פתיחת השידורים ב-1993 עלתה פינה קטנה וקצרת ימים שכל מטרתה המוצהרת היתה להציג את לוח השידורים של ערבי שני וחמישי, אך מהר מאוד הקצינה והפכה לפנינה אמיתית ומטורפת עם מחוות וקריצות לבוב דילן, סטנלי קובריק והביטלס ואזהרות מפני היום בו ינקמו הקרפיונים על מאות שנים של גפילטע. אם בתחילת דרכה ביקשו מאיתנו בנימוס לצפות ברפי רשף, אזי תוך שבועות ספורים הוצג בה ערוץ 2 כדיקטטורה טוטליטרית בה בה משקיף האח הגדול אל בתי האזרחים ומנהל מלחמת חורמה במורדים שהעזו להפנות לו את גבם בזמן התוכנית של אילנה דיין. מרתק לצפות בפרק השיא, המצור על שמואל פוטש, ממרחק השנים. 14 שנה אחרי אומנם ערוץ 2 אינו מפציץ בתי אזרחים, אך אם לשפוט על פי הפרומואים הבומבסטיים הארוכים לעתים יותר מהתוכניות עצמן והקלות בה התקשורת מצייתת לסלוגני ה"כל המדינה עוצרת את נשמתה", אי אפשר שלא לחוש געגוע לעריץ המשוגע והמגלומני שגילם שלמה בראבא. ברונו, עדיין נומרו אונו – פינות נבחרות ברצף. יאיר רווה, אחד מכותבי הפינה, מספר ומגיב.

"ערב טוב. רציתי לפנות אליכם הערב בנושא כאוב, נושא שפוחדים לדבר עליו בקול בזמן האחרון. אנחנו חייבים לאזור אומץ לקרוא לילד בשמו. כיום מסתובבים בינינו אנשים שהם שפויים שלא באשמתם. חלקם נולדו שפויים, חלקם נעשו שפויים במהלך חייהם. אנשים כמוני וכמוך, שיצאו לגמרי מדעתם, חייבים לנסות לעזור לאנשים האומללים הללו להתגבר על שפיותם. אפשר סתם להתחיל בדברים פשוטים, לגלגל עיניים לאחור, לעשות בלבלבללבלבלבלבלב, אפשר לצבוע חצי גוף לירוק חצי גוף לאדום, אפשר לשתות כוסית וודקה, והכי טוב – לעשות עוד ילד. כמו שאמר הפילוסוף היווני: בושג'ינה חג'ידקוס פלטפוס: האנשים הלא נכונים מתרבים"
המשך…