סיפרתי לכם מזמן על השריטה שלי. אחרי הגשמים היא שוב עושה קאמבק. מצולם.

מזה כשבוע וחצי שאינני מוצאת זמן לעדכן את הבלוג. החדשות הטובות הן שפה ושם הצלחתי לגנוב כמה שעות חטופות של בריחות קצרות מערי המרכז אל השדות מסביב בלוויית המצלמה. כן, זהו עוד פוסט מצולם שכזה שמנסה להראות את היופי שטמון במבט קרוב יותר בצמחי הבר הישראליים גם למי שלא מזהה צָמָר מפוצל מהו או זיפנוצה מחוספסת (נשבעת לכם שאני לא ממציאה את השמות הללו). אבל הפעם עם טוויסט.

על אף שתמיד מדגדג לי להרחיק אל צמחיית המדבר בבורות לוץ או להצפין אל פריחת החרמון המאוחרת, בשל קוצר הזמן והיעדר שותפים לתחביב, בדרך כלל אני מסתפקת בגיחות צילום קרוב לבית. זה די מגביל את היקף המצולמים. בכל זאת, אחרי עשר שנות משחק בצילומי מאקרו, יש פרחים מסוימים שכבר הקפתי מכל כיוון. אבל בטיול כמו בטיול, ההפתעות מסתתרות שם אם רק תפתח עיניים. ולכן הפוסט הזה מוקדש לכל מיני דיירים, מבקרים ועוברי אורח זעירים, בהם נתקלתי כשכיוונתי פוקוס אל עלה כותרת או ענף פוטוגני.


מה שאני הכי מחבבת בתמונה הזו הוא שאבקני הכלנית נראים מקרוב כמו פולי קפה מעוררי תיאבון.

טוב, כפי שמסגירים שולי העציץ, התמונה הזו לא צולמה בשדה ירוק, והזבוב המתועד אינו הולך לשום מקום. הוא כבר דומם ובשלבי עיכול במלתעותיו של צמח טורף, שצילמתי בסלון של אחותי.

בדרך כלל הם לא משתפים איתי פעולה, אבל הפשפש הזה הביט בעניין רב ממרום הפיגם המצוי.

צמד חמד. לחיפושית המנוקדת וחובבת החרציות הזו קוראים כמדומני פרחית אביגייל.

ארוחת צהריים.


לקטנטונת הזו בשתי התמונות קוראים יקרונית. התחתונה צולמה במצלמה עם מאקרו עצבני שהשאלתי מהעבודה, ובה היא נראית כמעט כמו סוג של ארנבת אגדית עם קרניים קסומות.

בכלל, צמחי כלך אף פעם לא מאכזבים. תמיד אפשר למצוא עליהם מישהו רעב.

…לפעמים אפילו עוד לפני שהפרחים שלהם פרחו.

אחת התמונות הראשונות שצילמתי בעונה הנוכחית.

אין לי מושג מהו היצור הכתמתם המשונה הזה, שנח לו על מקור החסידה.

צבעים נהדרים….

…ותסרוקת בוקר משוגעת.

יותר מדי תמונות טובות בספריות המחשב, פחות מדי מקום. אולי אעשה פוסט המשך ביום מן הימים. ואם אתם מרחיקים לאיזה שדה מעניין… טוב, עמדתי לומר שתעשו בחוכמה ותאספו אותי, אך כל אחד מחבריי שעשה את הטעות ואחר כך הביט בי בחוסר סבלנות בעודי עוצרת לתעד את הפרח ה-738, כנראה יטען אחרת. נו, לפחות אני מביאה איתי לפעמים אוכל טעים.

פוסטים נוספים בנושאים דומים:
איגואסו: פרפרים שוב חגים בתמונה – כשכל התיירים היו עסוקים בתיעוד המפלים, אני צילמתי את היצורים הקטנים שעמדו על מעקה הבטיחות.
אגלי טל ירעפו – מוקדם בבוקר, בשדות ליד זכרון יעקב.
וגם: יוחזר האביב! ועכשיו כשבא הזמן הצהוב

(חזרתי מוקדם מהעבודה וניסיתי לעדכן את הפוסט הזה בשעה הרבה יותר סבירה בערב, כשלפתע פרצה מסיבת קריוקי ברחוב המקביל לחלוני. הו, האימה. בבת אחת הותקפתי בכל להיטי הפופ העלק-מזרחי שהצלחתי להתחמק מהם בשנה האחרונה עקב המנעותי מהאזנה לרדיו, ועוד בביצועים כה מאונפפים ומזייפים שנאלצתי לנוס מהחדר. מי היה מאמין שאתבאס שלא נשארתי שעות נוספות במשרד?)