הבחור משמאל אינו פורטיס. ככה זה, ברי לא נותן לאיש להעפיל על הבלורית

משום מה כשיצאתי מהזאפה אתמול בלילה פתאום נזכרתי באותו קטע אינסטרומנטלי ישן של פוריין אפייר עם נגיעות עידן רייכל, שמסתיים במונולוג משונה של פורטיס שצועק: "האזרחים צריכים להקשיב אך ורק לי!".
כשכתבתי על הופעתו המאכזבת של ברי סחרוף בקיץ האחרון אחרי פרידתו הפתאומית מרע מוכיח, אמרתי שהוא זקוק לעזר חדש כנגדו שיאתגר אותו לפרק מחדש את שיריו ולתת בהם רוח אחרת. אמן שימנע ממנו להתפזר או לשוב למקום הבטוח שלו בביצועים פשוטים ובסיסיים לשירים המוכרים שעושים את המלאכה, אבל לא מפתיעים או נשארים איתך אחרי שיצאת מההופעה. ובמילים אחרות: תפטר את הלהקה, תביא את זוהר פרסקו.
האזרחים צריכים להקשיב אך ורק לי. ברי אמר יפה שלום ללהקה, קרא לזוהר פרסקו, ואתמול הושק סיבוב הופעות אינטימי וחורפי של השניים.

פרסקו הוא פנומן. הוא משתמש בכלי הקשה עם שמות מוזרים שמעולם לא שמעתם על קיומם. הם מונחים סביבו, מחוברים לו לרגליים, מחוברים לסמפלר של ברי, או משמשים לו ככסא. אפילו תוף מרים פשוט, כזה שמתקשר אסוציאטיבית למורות לריתמיקה או להקות רוחניות בשקל, הופך אצלו להפגנת יכולות מפעימה ומפיק קצב דמוי אלקטרוני מדוייק ומהיר להפליא כמכונת תופים משוכללת. כל כך מרתק להסתכל עליו מנגן, שאפשר בקלות לשכוח שיש אחד סחרוף שמלווה אותו בגיטרה בצד השני של הבמה.

פרסקו וברי שיתפו פעולה לפני כשמונה שנים בסבב הופעות קצר. ממה שזיכרוני הסנילי יכול לשחזר, העיבודים בסיבוב ההוא די דומים לאלו של 2008, כולל המינון הגדול של שירי האלבום 'נגיעות' שיצא דאז. כן, אני יודעת שהיום זה בון-טון להוקיע את האלבום כמסחרי וטחון לעייפה בידי מכונת הפלייליסט מיפו רק בגלל הצלחתו, אבל זו שטות גמורה. 'נגיעות' לא מסחרי יותר מ'חם על הירח' ומבחינת הפקה לבטח מוצלח יותר. ואם אתם שומעים גלגלצ, נו, מגיע לכם. יש לשפוט מוזיקה על פי תוכנה, לא על פי כמות המכירות שלה. זה נכון כשאתם משתמשים במשפט הזה כדי לעשות נו-נו-נו לצרכני פופ מיינסטרימי דלוח, אבל גם נכון באותה מידה לכיוון השני.
ההבדל המשמעותי הוא שבסיבוב הנוכחי צורפה צלע שלישית להרכב בדמות עדי רנרט על הפסנתר. שדרוג מפואר של ממש. כששומעים אותו מפליא בנגינתו המקסימה, מבינים שזו עילה לחקירת בג"צ איך עד היום סחרוף הושיב אותו מול קלידים ולא מול הדבר האמיתי. תוספת נוספת היתה אורן לוטנברג שהיה במקרה במקום, אבל ההרכב חזק מספיק כטריו לדעתי, גם ללא גיטרה נוספת.

וסחרוף עצמו? רואים איך השותפות החדשה-ישנה הזו מורידה ממנו את העול לשאת את כל ההופעה על כתפיו וממקדת אותו בנגינה ובעיבודים המיוחדים. התחושה היא שחלק גדול מהזמן הוא מנגן בשביל עצמו, לבדו בחדר (בקטעים הפותחים על הפסנתר למשל), וגם השירה שלו נשמעת עקב כך הרבה יותר מתכוונת ועוצמתית. כזו שמבקשת מהקהל לוותר על השירה בציבור האינסטיקטיבית ובמקומה לשבת ולהקשיב. הוא לא נעתר לבקשות מהקהל ועל פניהן מבכר לבצע לראשונה שיר חדש שכתב עם עמיר לב. גם כך ההופעה מתארכת לשעתיים וחצי נפלאות שאפשר לתאר כ"חם על הירח": חום נעים ומחבק ביום קר. איזה כיף שבא החורף סוף סוף.

רעש לבן הופך לקטע מהפנט בתוספת סמפלר ומגפון.

ואפרופו: כצפוי, סחרוף ומוכיח חזרו לעבוד ביחד, מחוץ לבמה, והשלימו אלבום משותף של לחנים חדשים לשירי אבן גבירול, שיראה אור כנראה במהלך השנה הקרובה.