נהדר! ומחזק את מה שהיה אומר תמיד ידידי לתיכון אדם ג', שאחרי כל מקרה משעשע היה מפטיר "אח, נפטרתי מצחוק!"

יעל,
זאת התפרצות כעס הכי מלומדת וחמודה שראיתי אי פעם.

סחטיין עליך.
🙂
אור

[…] 23 12 2009 לפעמים, אפילו עז יכולה ללמד אותך דבר או שניים. יעל רגב מסבירה לנו בפוסט […]

ההפרכה האטימולוגית מעניינת מאוד. עם ההנחה שמדובר בגזענות אני רוצה להתווכח, אבל מכיוון שזה יצא מאוד ארוך, עשיתי את זה אצלי – http://ktzr.us/1px

[…] 2009 מאת בן לי יעל רגב, כותבת הבלוג "אפילו עז", מפריכה באלגנטיות בדיה נפוצה אודות השימוש במילה "נפטר", אשר אינה […]

מעניין ומחכים. אני רק רוצה לחלוק על הקביעה שהבעיה הופיעה בשנתיים האחרונות. זכורים לי דיונים בנושא עוד בהיותי בתיכון לפני כ-10 שנים. כמובן, זה היה לא נכון אז כפי שזה לא נכון היום.

רציתי להעיר, כי המקום בו נעשה בידול לשוני מוקפד בשימוש במילה נפטר ליהודי ומת לנכרי – הוא בקרב בני הציבור החרדי. ואני משער שזה לא התחיל רק בעשורים האחרונים.

ה"אטימולוגיה העממית" כנראה שווקה משם לזרועותיו הבורות של הציבור שנוטה לראות בהם מקור ידע לענייני יהדות, משום מה.

מעניין.
אם כן, ממה הוא "נפטר"? עד עתה חייתי על הרעיון שהוא נפטר מעול מצוות (דבר שנכון רק ליהודים). מאיפה הביאו את זה חז"ל, ולמה דווקא נפטר?

הוא נפטר מעול החיים בעולם החומרי. התפיסה שהמילה "נפטר" בהקשר הזה מייצגת היא בודהיסטית לפחות כמו שהיא יהודית.

לגוים יש מצוות – הם בכל מקרה מחויבים בשמירת "7 מצוות בני נוח" – והיום יותר מדי יהודים "דתיים" שכחו זאת (והרבה עקרונות אחרים חשובים של היהדות), כנראה משום שחדלנו מלחיות בקרב הגוים.
חז"ל ידעו את הדבר, ולכן יכלו לומר "נפטר מעול מצוות" גם לגבי מי שאינו יהודי. עובדה היא שהם לא פירטו מאילו מצוות הוא נפטר, מ7 מצוות בני נוח, בהם מחויבים כולם, יהודים וגוים כאחד, או מתרי"ג מצוות שבתורה בהן מחויבים רק היהודים.

אה, טוב בלבלתי הכל. לא נורא…
התכוונתי לומר שחז"ל ידעו שגם הגוים מחויבים במצוותיהם, לא שהם אמרו ממש "נפטר מעול מצוות", עכשיו כשאנחנו כבר יודעים שהם לא אמרו זאת, אלא "נפטר מין העולם".
בכל מקרה, עוד התכוונתי לומר (ולא יצא בטייק ראשון) שאלו שלא מבדילים בין שתי קבוצות המצוות ולא מפרטים מי מחויב ב- (או נפטר מ-) מה, הם אותם אלו ששכחו ששבע מצוות בני נוח קיימות בכלל.

לא נראה לי שהצלחתי לתקן את התגובה הקודמת… נקווה לטוב…

[…] אלה איילון שלחה לי קישור לבלוג של יעל רגב, לפוסט נפלא ועצבני בשם כל אחד צריך בסוף למות. […]

לאייל: כפי שהסבירו באקדמיה ללשון, הכוונה היא ל"נפטר מן העולם", מה גם שאחת המשמעויות של המילה היא "עזב" או "הסתלק".

ליאיר: חז"ל לא אמרו שום דבר על עול מצוות. כל הקישור בין "נפטר" ל"עול מצוות" הוא המצאה מודרנית מופרכת.

באשר לעניין הגזענות שהעלתי: האבחנה בין "נפטר" ל"מת" – שתי מילים זהות לגמרי, אלא שהראשונה נשמעת מעודנת יותר – הינה חסרת ביסוס לחלוטין מבחינה היסטורית ולשונית, ונולדה כנראה מהשקפת עולם מסוימת. כך גם הטוקבקים המתקנים בעניין ברוב הכתבות מסבירים בגסות ש"רק גויים וכלבים מתים". זה צורם ומכוער בעיניי.
איכשהו הרבה אנשים, ביניהם טובים וחברים, נפלו בפח ה"נפטר מעול מצוות" למרות שהשקפותיהם בעניין שונות. איני יודעת מדוע אף אחד מהם לא טרח לבדוק את הטענה הזו, שלי מיד נשמעה תמוהה.

תודה, פוסט מצוין שמחייב קצת נוקדנות – "לבער", לא "לבאר" 🙂

יעל, יישר כוח.

עד כמה שהבנתי מגעת (לא מאוד רחוק) נפטר זה עזב או יצא. ולכן פיטורין זה עזיבת עבודה, פטר רחם זה הראשון שיוצא מהרחם ונפטר מהעולם זה עזב את העולם. ולכן גם נפטרים לבתיהם.
בארמית אומרים בר מינן, וגם כאן בר זה יצא, ובר מינן משמעותו יצא מאיתנו.
אגב, לפי הפינה של אבשלום קור הסתלק משמעותו עלה, ומי שהסתלק מהעולם עלה למעלה.

אבל יש מצב שאני טועה, בסך הכל אני די עצלנית ומעולם לא קראתי בעיון על הנושא. אם למישהו יש השגות והוא רוצה ללמדני בינה או סתם לרדת עליי, אשמח לשמוע

השכלתי, תודה.
הערה קטנונית: התיקון הלשוני לפיו, לא לפיה.

אחד הפוסטים המפתיעים! מעולה. הבלאגן התרבותי שאפשר לדלות "מחארטה לשונית" שכזו הוא מרתק. נהנתי מאוד.

מאמר מאיר עיניים ביותר ועד מאוד, וגם משעשע בדרכו העצבנית. ברם, לא הבנתי למה טפלת לאובר-תיקון הזה סיבות של גזענות. אחד הדברים הדקים יותר בסוגיה "מלים נרדפות" הוא העילה הראשונה להמצאתן. על פניו, הרי אין סיבה להמציא מלה "סתם" בשביל הגיוון; מלה, כמו שכתב נהדר ביאליק במסתו "גילוי וכיסוי בלשון", היה לה רגע של הולדת, וברגע ההוא היא היתה יחידאית, הכמינה ניואנס שהיה כולו שלה, שרק למענו נהגתה לראשונה, ורק עם הזמן התבלתה עד למעמד הנלוז "מלה נרדפת". ככה שהנטייה, האנושית גם אם לעתים מוגזמת ומאולצת, של דוברי השפה היא לחפש בכל מלה את ה"רק" שלה. גם אני כעורכת לשון החזקתי עד עכשיו באבחנה, המסתבר בלתי מבוססת, בין "סתם" מת לנפטר, ורק משום השמחה הבסיסית שיש ל"נפטר" עילה משל עצמה. עול מצוות או עול הבשר, לא חשוב, התפיסה של מוות כשחרור והגילום של התפיסה הזאת במלה אחת הגניב אותי, ואם "נפטר" היתה אכן משמשת במיוחד לציון מת יהודי, הדבר היה מתקבל על דעתי כפשוטו, כחלק מתרבות שעד למאה ה-19 כל השותפים לה היו דתיים עד מאוד, ולגבי דידם "עול מצוות" היה חלק הכרחי בקיום הפיזי שלהם, כמו גם לשחרור ממנו.

מודה שגם אני נפלתי כאן.
מצד שני, אני הייתי מתחכם ומבחינתי כולם היו "מתים" ולא נפטרים.

פוסט מעולה!

בבית הספר הדתי והמקולל שבו למדתי לימדו אותנו שמדובר ב"נפטר מעול מצוות", בדיוק כמו שאמרו לנו גם ש"יהודים חכמים יותר, מוכשרים יותר ובכלל, טובים יותר מכל האחרים".
מקסים.

הנמצאה יורשת לרוביק רוזנטל? 🙂
אהבתי את הפוסט. תודה

בשביל הפרוטוקול נרשום שאני לא מבין מה גזעני בחלוקה הזו בין נפטר ליהודי ומת לגוי.
בשביל הפרוטוכל 2 – אצלי בד"כ כולם מתים ולעיתים רחוקות נפטרים ללא אפליה.

אבל לטעמי השאלה המעניינת היא לא האם "נפטר מעל מצוות, מופיע בתנך או בחזל או שלא אלא באיזה שלב חדרה האבחנה הזו לשפה ולמה. בפוסט רמזת שזה משהו חדש (שנתיים). אני משוכנע שמדובר במאות שנים. לא שזה מחייב אותי כדובר אבל אם את כבר מתקטננת – תתקטנני עד הסוף.

ועכשיו לפינת הטחינה – ההשערה שלי (כרגע ללא שום סימוכין) היא שנפטר הוא אכן 'יצא'. וגם במובן יצא ידי חובה כלומר 'לא חייב כלום'. אין לי שום ספק שבלשון חזל (משנה, גמרא) המילה נפטר במשמעות 'לא חייב' שכיחה בהרבה מכל משמעות אחרת. המילה מופיעה בכל דייון בדיני ממונות ונזיקין "חייב או פטור" ובכל הלכה בענייני שבת "פטור אבל אסור".
אני מניח שלכן השתרש הביטוי פטור במובן של אין יותר חובות – חופשי מאחריות.
ועכשיו נכנס לזירה ביטוי נוספ שחיכה בסבלנות מאחורי הקלעים: "במתים* חופשי" (נמצא בספר תהילים) – משמעות הביטוי שאדם הוא חופשי באמת רק אחרי שמת כי רק אז הוא חופשי מהמצוות. כלומר פטור מהמצוות. והנה השכיחות של המילה 'פטור' כלא חייב והפסוק ב"מתים חופשי" הולידו את השימוש בנפטר מעול מצוות ומכאן הדרך קצרה לשימוש ב'נפטר' לעומת 'מת' בשביל להבדיל בין יהודי לגוי. ההבחנה הזו בין יהודי שמת לגוי שמת הייתה קיימת מקדמא דנא ויש הרבה מאוד הלכות שקשורות לזה כך שההבחנה המילולית התלבשה טוב.

מה שבאתי לומר בקטע הארוך עד פטירה הזה הוא שאני מנחש שהשימוש בנפטר ליהודי הוא די עתיק.

*"במתים חופשי" – הנה מחבר ספר תהילים עצמו לא עשה הבחנה ואצלו גם יהודים מתים.

זה מעניין.
אני בדיוק קורא את "לפני המקום" של חיים באר, ושם (בעמ' 193) אחת הדמויות מתקנת את חברתה שיש להבדיל בין "מת" ל"נפטר" כנ"ל.
ההבדלה אמנם צלצלה לי מוכר, אבל למיטב זכרוני זאת הפעם הראשונה שראיתיה כתובה כך עלי ספר (והיא אכן נשמעה לי תמוהה במקצת. פשטות הכוונה ב"נפטר", זה עזב את העולם).
על כל פנים, ממהלך הדברים בעלילה נשמע שזו הפרדה נכונה לכאורה.
אז אם את כבר בשוונג של תיקון עולם, אולי תכתבי גם לסופר?

לי בכלל לא משנה מי מת ומי נפטר.
הרבה יותר חשוב מי חי, ומה איכות החיים שלו.ה 😃

ואם להיות קטנונית- (בסוף המאמר המרתק שלך)- אומרים ׳לבער׳ ולא ׳לבאר׳