במלאת 20 שנה למותו של הבובונאי הגאון ג'ים הנסון, הנה סיפורה של יצירתו המפורסמת ביותר והתוכנית האהובה עליי ביותר בילדותי: "מופע החבובות": מי הבובה הקשישה מכולן, איך הגיעו מיס פיגי ואריק איינשטיין לחלל, מה הקשר בין הלהיט "מה נה מה נה" וחילופי זוגות בשבדיה, ולמה השף השוודי זורק כל הזמן חפצים ואוכל באוויר

אחד מרגעי החבובות האהובים עליי לקוח מסרט הקולנוע השני בכיכובם. קרמיט, גונזו ופוזי מגיעים לחורבה מוזנחת, מתפוררת ונטושה למראה, המתיימרת להיות מלון לונדוני זול במיוחד בשם "Happinness hotel". פקיד מנומנם נועץ בהם מבט מופתע כשהם מביעים רצון לעשות צ'ק-אין, והודעה דרמטית זו מוציאה תוך שנייה את כל דיירי המקום ההמומים ממקום מחבואם. אחד מהם מתחיל לפרוט כמה תווים, ופתאום המקום מתמלא מוזיקה, חיים וצבע. על רקע שיר "ברוך בואכם" עליז מתוודעים השלושה לטיפוסים המשונים המרכיבים את החבורה המגובשת – חתולה עם רטייה, זמרי קאנטרי, חדרנים עכברים הפורצים בצעדי סטפס, להקת רוק כושלת, אנימל הקשור בשלשלאות הזועק בשמו של פייר-אוגוסט רנואר, תרנגולות מרקדות ושלל יצורים אחרים. שנייה אחרי שכולם מתקבצים יחד לסיום מפואר נוסח מחזה זמר של הקטע המוזיקלי ורגע קצר של השקט שאחרי נותר באוויר, נפתחת דלת בקומה העליונה.
סם הנשר מביט על החבורה מלמעלה בפרצוף מזועזע, מפטיר בבוז "You are all weirdos", נוחר נחרת גועל, וטורק בהפגנתיות את הדלת.
כשאני מתיישבת לכתוב על "The Muppet Show", התוכנית האהובה עליי בילדותי, הרגע הזה הוא האסוציאציה הראשונה שעולה לי לראש.

הסיפור מתחיל היכן שפוסט הטלוויזיה הקודם הסתיים: הצלחתה הפנומנלית של "רחוב סומסום". אחרי שנים שבהן בובותיו הופיעו בפרסומות, בהופעות קצרות בתוכניות אירוח, בפיילוטים וברצועות ערב בנות 5 דקות, סוף סוף זכה ג'ים הנסון בחשיפה אדירה וכלל ארצית. אלא שלהצלחה היו חסרונות: הנסון והחבובות הפכו מקוטלגים כבידור לילדים בלבד. כשהנסון וחבורתו נדדו בין רשתות הטלוויזיה המרכזיות בארה"ב עם הרעיון להפוך את החבובות לכוכביה הראשיים של תוכנית ערב בשעת הפריים-טיים ענו כולן: לא, תודה.

לא עזר גם סרטון המוטיבציה הזה שנשלח לאחת הרשתות, והבטיח שאם בכיריה יאשרו את התוכנית, שמותיהם יהפכו לנכס צאן ברזל בפי העם האמריקאי. היות ומעולם לא שמעתם על לי קורלין, טום סוופורד ואוסקר כץ, אתם יכולים לנחש את התגובה. אגב, כפי שתבחינו, הסרטון בתחילתו משעמם ומעונב למדי, ולאט לאט הולך ויוצא מדעתו. האגדה מספרת שבסופו היה מופיע קרמיט על המרקע ואומר: "What the hell was that?!" – אלא שבהוצאה המחודשת של הסרטון כתוספת ל-DVD של התוכנית, דיסני החליטו לצנזר אותו.

באופן ביזארי למדי, הפיילוט המקורי (והלא מי יודע מה מרתק) של החבובות נקרא "The Muppet Show: Sex and Violence". לא היה בו סקס, ואפילו לא קרמיט הצפרדע. הוא הופיע בפיילוט להופעת אורח קצרה, אך את ההנחייה תפסה בובה משמימה בשם נייג'ל. ברשת ABC לא התרשמו במיוחד, ובחרו לוותר על התוכנית. (לצפייה: חלק ראשון, ותמשיכו משם)

בינתיים, עד שיימצא דורש לתוכנית, חלטרו ג'ים הנסון והחבובות ברצועת אורח בעונת הבכורה של תוכנית בידור אלמונית וחדשה. קראו לה Saturday Night Live.

לבסוף, ב-1975, הנסון מקבל הצעה להפקת עונה בת 24 פרקים של The Muppet Show בבריטניה, שתשודר בסינדיקציה בארה"ב. הקונספט שונה (בין השאר התווסף כוכב אורח אנושי מדי פרק) וקרמיט קיבל קידום.

קרמיט אינו רק הדמות המזוהה ביותר עם החבובות (ועם מפעילו, הנסון), אלא גם הוותיקה מביניהן. גרסה ראשונית שלו הופיעה כבר בצעדיו הראשונים של הנסון בטלוויזיה, התוכנית Sam and Friends, ב-1955 – אם כי אז הוא טרם היה צפרדע, אלא יותר כ"מין סוג של לטאה". גם כשהנסון שכלל את יכולותיו כבובונאי, פיתח ושכלל את הבובות, הוסיף אפקטים ופיצ'רים טכנולוגיים דיגיטלים, תמיד נשאר קרמיט כמייצג של האולד סקול: בובה שהתפתחה אך מעט מהמקור – יד בתוך גרב.

עוד "מבוגר אחראי" בחבובות: הכלב והפסנתרן ראלף, שנבנה בתחילת הסיקסטיז עבור פרסומת למזון לכלבים. ראלף היה הבובה הראשונה של הנסון שקיבלה חשיפה קבועה בקנה מידה ארצי בשעות הפריים-טיים, כשקיבל ב-1963 פינה קבועה בתוכנית "The Jimmy Dean Show". עד מהרה הפך לכוכב, והחל לקבל יותר מכתבי מעריצים מג'ימי דין בכבודו ובעצמו.
אגב, גונזו המופלא לא הופיע בפרסומות הסיקסטיז של הנסון (שבנה את הבובה במו ידיו כמה שנים מאוחר יותר), אבל אפשר לומר שבמידה מסוימת האף שלו כבר היה שם. ומי אמר שגונזו הוא לא כוכב רומנטי?

במחצית השנייה של שנות ה-60 חילטרו החבובות בצילומי סרטונים לצרכי הפוגה קומית בין הרצאות בכנסים מקצועיים ובהשתלמויות עובדים בחברת IBM. דייויד לזר, ראש מחלקה בחברה, התבקש לעבוד עם הנסון, ראלף, קרמיט ושאר החבורה על הסרטונים. הוא כל כך נהנה עד שהגיש את התפטרותו מ-IBM, ובמהרה הפך למפיק בפועל של "מופע החבובות".

העונה הראשונה לא היתה קלה. הדמויות לא היו מפותחות מספיק (פיגי, למשל, היתה דמות משנית), והיה קושי רב למצוא כוכבים שיסכימו להתארח לצד הבובות. הנסון ומנהלו האישי נאלצו לבקש טובות מכוכבים שהכירו. המצב השתנה לחלוטין בעונה השנייה, ובמיוחד אחרי שרקדן הבאלט הסובייטי המפורסם רודולף נורייב, כוכב בינלאומי עצום באותה תקופה, הביע את רצונו להופיע בתוכנית. הקהל והתקשורת נדהמו לראות את האייקון התרבותי המכובד מתמסר לשגעונותיהם של הנסון וחבורתו, אם זה לרקוד עם חזירה ענקית לבושה בחצאית טוטו, או לזייף בשירה בעודו מוטרד מינית על ידי מיס פיגי. מאותו רגע הבעיה היחידה היתה לבחור בין שפע הכוכבים שצבאו על התוכנית, מוכנים לעשות צחוק מעצמם במיטב רעיונותיהם המשונים של התסריטאים.

יותר ממאה כוכבים התארחו בחמשת עונותיה של התוכנית – כוכבי הקולנוע הגדולים ביותר לצד אגדות עבר מהתיאטרון, כוכבי בידור ושחקני טלוויזיה, מוזיקאים, בובונאים אורחים ואפילו תיאטרון צלליות. רשימה חלקית ביותר: ג'ין קלי, ג'ולי אנדרוז, אלטון ג'ון, ג'וני קאש, דיאנה רוס, ג'ון קליז (שגם השתתף בכתיבת הפרק), ליברצ'ה, לייזה מינלי, סילבסטר סטאלונה, מילטון ברל, פול סיימון (כאן וכאן בעימותים עם גונזו), אליס קופר, דני קיי (שהיה גם על תקן הדוד האבוד של השף השבדי), רקל וולש, בוב הופ, פיטר סלרס, סטיב מרטין, קנדיס ברגן, שירלי בייסי, ברוק שילדס, לורטה סוויט, כריסטופר ריב, הדוגמנית טוויגי, דום דה לואיז, דבי הארי מ"בלונדי", אנדי וויליאמס, המתופף באדי ריץ' ו-007 רוג'ר מור.

על אף שהעונה הראשונה היתה מפוזרת ולא אחידה ברמתה, כבר בפרק הבכורה הופיע אחד הקטעים המפורסמים ביותר בתולדות החבובות: מה נה מה נה. למעשה, החבובות ביצעו קאברים נוספים לשיר עוד קודם, הן ברחוב סומסום והן בתוכנית האירוח של אד סאליבן, אבל זהו הביצוע הידוע ביותר, שהפך את השיר ללהיט ענק. (אגב, יש גם קאבר של הדודאים, תחת השם "פרה פרה")
באופן אירוני, השיר הכה חביב על הנסון וחבורתו נכתב ב-1968 כחלק מפסקול לסרט איטלקי בשם "Svezia, Inferno e Paradiso", שנושאו היה סקס, סמים, פורנו וחילופי זוגות בשבדיה.

גם בישראל לא חשבו בתחילה שהתוכנית תעניין את הקהל המבוגר, ושיבצו אותה בימי שישי ב-15:00. שמה עוברת ל"החבובות מרחוב ההפתעות", כדי ליצור זיקה ל"רחוב סומסום" (שטרם שודר אז בארץ). בעקבות ההצלחה השם קוצר והיא הועברה לשעות הערב באמצע השבוע.

כמה מהרגעים הטובים של התוכנית היו בסצנות של אחד מול אחד: פוזי וקרמיט, ראלף ופוזי, או הרומן הבין-גזעי הביזארי מכולם, מיס פיגי וקרמיט (פיסת השמאלץ הזו בכלל לא מהתוכנית אלא מאחד מסרטי הקולנוע, אבל לא יכולתי להתאפק).
פיגי ופוזי עצמם כמעט שלא ניהלו דיאלוגים זה עם זה, מהסיבה הפשוטה ששניהם היו בובות בהפעלתו הבלעדית של פרנק אוז, שניחן, מה לעשות, רק בשתי ידיים. זו גם היתה מגבלתו של ג'ים הנסון כשניגש להפעיל את השף השבדי האחד והיחיד – בובה שנדרשו שני אנשים להפעלתה – ואוז נחלץ לעזרה ואייש את הפעלת הידיים של הטבח המהולל. תחביבו האהוב היה לנצל אותן כדי לזרוק באוויר חפצים ותרנגולות ללא כל התחשבות בתסריט ולראות איך הנסון יגיב.

שף שבדי, אמרתי? בבקשה: השף נגד התרנגולת, השף והשמפניה, מאפה אמריקאי בגרסה שבדית, מרק צב, אגוז הקוקוס הסורר, בננה ספליט, סופלה אוורירי, המערכון המטומטם ביותר לדעתם של צמד הקשישים, ואם כל זה לא הספיק לכם, בבקשה.

פרנק אוז החל לעבוד עם הנסון ב-1963, מיד עם סיום לימודיו בבית הספר. אוז היה אחד האנשים החשובים ביותר בצוות של הנסון – מפעיל בובות בחסד ויועץ אמנותי של התוכנית, שפיתח את דמויותיהם של פוזי, מיס פיגי (בין השאר, במערכון בו היתה אמורה לסטור לקרמיט הוא אילתר מכת קרטה, שהפכה לסימן היכר של הדמות), אנימל ואחרים. אוז והנסון הפכו לצמד מנצח שהושווה לא אחת ללורל והארדי, ושיתוף הפעולה המדויק שלהם ואהבתם לאלתורים הולידו הרבה בדיחות ומערכונים, גם בתקופה בה הפעילו יחדיו את בנץ ואריק.

בעונה השנייה התפתחה דמותה של הדיווה הגדולה מכולן – מיס פיגי. עד כדי כך שבסדנת הבובות של הנסון נאלצו להקדיש למלתחתה של הכוכבת מעצבת במשרה מלאה.
בכלל, עובדי הסדנה נדרשו להיות מאוד יצירתיים: לבנות תוך יום בובות שיכולות לשחות בתוך מים, ארונות מדברים, עכביש בגודל אדם, גוש גבינה מרקד או כנופיית לובסטרים חמושה. לפעמים הבקשות היו אפילו יותר משונות: ליצור "צינה, שגורמת לשערות ידיך לסמור".
שלא לדבר על מקהלת הירקות:

(תגובתו של אנימל: The soprano looks yummy)

האגדה מספרת שדמותו של זוט הסקסופוניסט מבוססת על לא אחר משותפה האלמותי של מרגלית צנעני, ירוסלב יעקובוביץ', שהיה אז מוזיקאי מצליח באמריקה. תודו שזה שווה יותר אפילו מאירוח ב"משפחת סימפסון".
זוט הוא חלק מלהקת הקצב של החבובות, Electric Mayhem. מנהיג הלהקה הוא Dr. Teeth (בשיר מיוחד לחג!), המבוסס על המוזיקאי האמריקאי ד"ר ג'ון. עוד מחוות מוזיקליות הן שמות הגיטריסטית (ג'ניס) והבסיסט (פלויד פפר). אין לי מושג מי היווה את ההשראה למתופף המיתולוגי, אנימל ("האיש עם השערות" של הכבש הששה עשר, אולי?).

למרות שכולם קוראים להם "הזקנים מהחבובות", יש לזקנים מהחבובות שמות של ממש: וולדורף וסטטלר. וולדורף הוא זה עם השפם.

בכלל, צמד השמות החביב עליי מכל הדמויות הקבועות בחבובות הוא ד"ר ג'וליוס סטריינג'פורק (Strangepork) מ"חזירים בחלל", ו-Lew Zealand – טיפוס הזוי עם צווארון נפוח בסגנון הרנסנס ושפם גדול, המתמחה בזריקת דגי בומרנג.

"חזירים בחלל" היתה אחת הפינות החוזרות במופע החבובות – מעין פרודיה על "אבודים בחלל" ו"סטאר טרק", שהציגה את עלילות אנשי הצוות בחללית Swinetrek. שיאה של הפינה היה בעונה הרביעית, בפרק מיוחד בו התארחו החבר'ה מהאולפן הסמוך, בו נעשו צילומי הפנים של "מלחמת הכוכבים" (מה שהיה נוח לפרנק אוז, שהפעיל את יודה). בפרק זה חוטפים לוק סקייווקר, 3-CPO ו-R2-D2 את הסוויינטרק כדי לחלץ את צ'ובקה מהכוכב קוזביין, שם מחכה להם גונזו המחופש לדארת וויידר.
באופן מפתיע, מיס פיגי, קפטן לינק וד"ר סטריינג'פורק אכן הגיעו בסופו של דבר לחלל החיצון: ב-1981 פנתה נאסא לג'ים הנסון כדי להקליט שני מערכונים מיוחדים של "חזירים בחלל" עבור קריאת השכמת הבוקר לאסטרונאוטים של מעבורת החלל קולומביה באותה שנה. השכמת הבוקר היא מנהג קבוע בנאסא זה שנים רבות. בקרת הפיקוד בכדור הארץ נוהגת להעיר מדי יום את האסטרונאוטים של נאסא במעבורות על ידי שיר פופולרי, מוזיקה קלאסית, קטע מסרט מפורסם או כל פיסת תרבות ארצית מפורסמת אחרת (כשאילן רמון ז"ל היה בחלל, העירו אותו באחד הימים על ידי "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" של אריק איינשטיין).

בין הפינות החוזרות הנוספות בתוכנית: "בית החולים הוטרינרי" עם משחקי המילים המטופשים, "ברחבת הריקודים", פינת הבישול של השף השוודי, "מבזק החדשות" שתמיד הסתיים בנפילת/התפוצצות חפצים שונים ומשונים על השדרן האומלל, ו"מעבדות החבובות" הפופולרית של ד"ר באנסן הנידיו ועוזרו מוכה הגורל ביקר.
אפרופו, בעקבות התוכנית הפכה המילה "ביקר" לחלק מהסלנג של כוח העזר העובד בתחנות המחקר אנטארקטיקה לתיאור מדענים.

איך מצלמים את החבובות? זה לא קל בכלל. רוב הבובות הן מהזן שמולבש על יד המונפת מעלה (כשלעיתים היד השנייה מפעילה את הגפיים באמצעות חוט). כלומר, המצלמות מצלמות את החלק שמעל ראשי המפעילים. באותו הזמן המפעילים מסתכלים במוניטורים המפוזרים מולם ועל הרצפה כדי לראות איך נראית הבובה בעיני המצלמות המקליטות. העסק הפך מורכב יותר כשהחבובות שולבו בתפאורה תלת-מימדית. למשל, אם מיס פיגי ישבה על ספה לצד האורח האנושי רוג'ר מור, הרי שבמזרון היה חור ומתחת לספה שכב פרנק אוז מכווץ לצד המוניטור, וניסה להפעיל את הבובה בלי לחטוף התכווצות שרירים תוך כדי. לפעמים התפאורה היתה בנויה מפלטפורמות עיליות, חלקן על גלגלים כדי שיהיה ניתן להניע אותם ואת המפעילים תוך כדי הצילומים.
רוצים הדגמה? הנה חלקו הראשון (ותמשיכו משם) של הסרט התיעודי "Of Muppets and Men" מ-1981.

"מופע החבובות" שודרה בין השנים 1976-1981. בניגוד לסדרות מצליחות רבות, "מופע החבובות" פרשה בשיאה, אחרי עונתה החמישית, ואחרי ששודרה ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם. במהלך צילומיה הנסון כבר החל לנצל את הצלחתם של החבובות כדי להמשיך לאתגר חדש – העברת הבובות אל העולם האמיתי, לצורך צילומי סרטי קולנוע בכיכובם. המוח שלו היה מלא ברעיונות אינספור שרצה לממש.

ב-1996 נעשה ניסיון לחדש את התוכנית תחת השם "Muppets Tonight". זה לא ממש הצליח. הנשמה הגדולה של הנסון כבר לא היתה שם. הוא נפטר בפתאומיות ממחלה ב-16 למאי 1990. החבובות פעילות עד היום, בעיקר באינטרנט (כולל ערוץ יוטיוב מיוחד של קטעים חדשים), וכמוהם "סדנת היצורים" של הנסון, הממשיכה לעבוד בשלל סרטים, תוכניות וקליפים.
וג'ים הנסון היה אומר: חייבים לסיים בקטע מוזיקלי מפואר:

פוסטים בנושאים דומים:
הפוסט הזה מובא אליכם בחסות האות ר' – עד כמה גבוה האדם שבתוך ביג בירד? האם עוגיפלצת בגד בערכיו לטובת קינואה? איזה להיט של קרמיט הצפרדע אומץ על ידי ריי צ'ארלס ופרנק סינטרה? איזו בובה הוזמנה לנאום בפני הקונגרס האמריקאי? סיפורה של תוכנית, במלאת 40 שנה לרחוב סומסום.