אני נוטשת את הבלוג לטובת המרחבים, אבל לא לגמרי.

עצרו הכל, שירו ברחובות, עלו על בריגדות: הלא ייאמן קרה.
לא, אני עדיין לא מעכלת שבעוד כמה שעות אתחיל בדרכי הארוכה בת שלוש טיסות לעבר סוף העולם. לזה אאמין לכשאגיע. אותו דבר פלאי, מפתיע, מהמם חושים, בלתי נתפס הוא שבשעות האחרונות שלי בישראל הגעתי סוף סוף למאה העשרים ואחת.
ובמילים אחרות: אחרי שנים של שוטטות עם ווקמן, אני מורידה כעת מוזיקה לנגן נייד.

במסעות הראשונים לא לקחתי עמי מוזיקה. התכוונתי לקנות ווקמן כשנסעתי לטיול התרמילאים הראשון, אי שם ב-1997, אבל משום מה זה לא קרה. רק שנתיים אחר כך, חברה מגיעה לבקר אותי בבנגקוק עם קסטה של החדש של סחרוף, 'נגיעות'. השעה ארבע בבוקר ואני מחזיקה את הקסטה מול עיניי ומנסה לגרום לה לנגן בכוח המחשבה. שמונה וחצי. מעירה את הבחורה האומללה כדי ללכת לקנות ווקמן. חיקוי מעפן של פנסוניק בצבע ירקרק.

האמת היא שמוזיקה לא באמת תלויה בנגן. האבורג'ינים מאמינים שהעולם נוצר כשהאבות הקדמוניים הלכו בדרכים ושרו, ועד היום אפשר לשמוע את שיריהם אם יודעים להקשיב היטב. "בדרכי הולכים איתי שירים וניגונים", שרה יהודית רביץ, ואכן כשאתה נוסע ברחבי העולם שירים מגיעים אליך, מתחברים לסיטואציה ולמקום, ולנצח תיזכר בהם כשתעלה במחשבתך את אותם מקומות רחוקים. כמו "אבשלום", למשל. מצב רוח רע, הולכת על קצה כביש שנגמר רק בעוד מאה קילומטר ולא יודעת מה לעשות עם עצמי, כשלפתע עוצרת מכונית עם פנים מחייכות ששואלות איך מגיעים לאיירס רוק. פרה מצוירת על גבי עטיפת שוקולד במושב האחורי מפתה אותי להיכנס, והכל נראה פתאום הרבה יותר אופטימי כשהנוסעים לוחצים שוב על כפתור הווליום וקולו של אריק איינשטיין נשמע: "למה לא, למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא מחר?".

יש שירים שאתה מביא איתך למסע בווקמן, דיסקמן, mp3. יש כאלו שפוגשים אותך שם, מנגנים מרדיו חולף, מהופעה חיה שנקלעת לתוכה. יש כאלו שצרובים לך במוח ופשוט קמים לחיים כאילו מישהו הניח מחט פטיפון בלתי נראית בדיוק בדקה הנכונה.

שלום, אני נוסעת. בתקופה הקרובה לא אוכל לעדכן את הבלוג, כנראה. בטרם עזבתי היה לי רעיון מבריק לכתוב סדרת פוסטים שתתפרסם בשעת היעדרי בדיוק על זה – כמה שירים שפגשתי בדרכיי במסעי הקודם, לפני חמש שנים, לטנזניה ואוגנדה. לצערי לא הספקתי לסיים את הכתיבה כך שהכנתי רק שני פוסטים מסכנים ואפילו נטולי תמונות, אבל כשאשוב תזכו במלאי חדש של סיפורים. הפעם את הווקמן עם שלושת הקסטות מחליף נגן מלא בכל טוב. איך זה ישפיע על הגיוון המוזיקלי? אלו שירים שלא נכנסו אליו אפגוש בדרך? נכון שעם המזל שיש לי בשבוע האחרון ישדדו ממני את הנגן בערך עשרים דקות אחרי הגעתי לדרום אמריקה?

להתראות. תשמרו על עצמכם בצד הזה של כדור הארץ.