21 תגובות
הדוקטור הזה לא עובד בחדר מיון סואן ולא מאשים את כל תסמיני העולם ב"לופוס". במקום סטטוסקופ יש לו מברג על קולי, ובעוד דוקטורים טלוויזיונים אחרים נאבקים באבחונים וצרות רומנטיות במסדרונות בתי החולים, הוא נלחם במלחיות זועמות שמנסות להשמיד את היקום. ככה נראה מדע בידיוני בבריטית מדוברת. הכירו את Doctor Who
דוקטור מי?! לא הייתם שואלים את זה לו היינו עדיין תחת שלטון המנדט הבריטי. אבל ישראל הפכה למדינה עצמאית וכך ילדיה גדלו על סדרות שהפכו לנוסטלגיה מיתולוגית כמו 'נילס הולגרסון', 'הלב' (אההה!), 'מנהרת הזמן', 'Here we are’, 'האיים האבודים' וכן הלאה. לולא עזבו אותנו הבריטים, הדוקטור היה הדאג וטוני שלנו.
דוקטור הו עלתה לשידור בממלכת הבריטית בנובמבר 1963. היא יועדה להיות סדרת מד"ב חינוכית לילדים, בשחור-לבן, עם מיטב הפעלולים והתפאורה שתקציב השידור הציבורי יכול היה לספק. כלומר, נוף כוכב חייזרי שנראה כמו מחסן נטוש שהגרסה האנגלית לבתיה עוזיאל הדביקה עליו המון שקיות ניילון גזורות מהתקרה. העלילה היתה פשוטה: 'הדוקטור' הוא חייזר מזן המכונה 'אדוני הזמן' המתגורר בכוכב גאליפריי, ונראה בדיוק כמו בן אדם רגיל (כי קל יותר להזדהות עם אדם, וזה חוסך הוצאות על איפור). הוא מטייל עם נכדתו בחללית שנקראת 'טארדיס', ראשי תיבות של Time And Relative Dimentions In Space. הטארדיס מצטיינת בחלל פנימי שהוא גדול לעין שיעור מצורתה החיצונית, בטכנולוגיה משוכללת לנוע בחלל ובזמן, ובמנגנון זיקית מתקדם שמאפשר לה להסוות את עצמה לכל דבר – ואף על פי כן, המנגנון תקוע זה מאות שנים על תצורת תא טלפון משטרתי אנגלי משנות החמישים. למה? כי זה אייקון בריטי, זה מגניב ולא דורש יותר מדי השקעה מתקציב התפאורה הדל.
מסתבר שגם אם נולדת לגזע חייזרי כמעט אלוהי בעל שני לבבות פועמים אינך מצליח להשתמש בכך כאישור רפואי להבריז מבית הספר, וכך נשלחת נכדתו של הדוקטור לבית ספר בריטי ממלכתי משעמם. למזלה העונש נמשך פרק אחד בלבד, שבו מגלים שניים ממוריה את תא הטלפון בו היא מתגוררת, ומופתעים לגלות שמאחורי דלתו משתרע חלל טכנולוגי משוכלל ומפואר עשוי קרטון. מכאן מתחילה החבורה לנדוד ברחבי החלל ובעיקר ברחבי ההיסטוריה האנושית – סדרה חינוכית, כבר אמרנו? אלא שמהר מאוד הבינו היוצרים שהמהפכה הצרפתית, למשל, היא נושא שמרתק ילדים רכים רק כשמעורבים בו מפלצות מוטנטיות היורות קרני לייזר, ומיד ויתרו על כל היומרות החינוכיות ללימוד היסטוריה ומדעים. חוץ מזה, לך תבנה את רומא העתיקה ממקלות ארטיק וקרשים. הרבה יותר קל לזרוק אותם בערבוביה ולכנות את התוצאה "כוכב פוסט אפוקליפטי".
לתרבות הטלוויזיונית הישראלית אין אורך נשימה. אולי זו ההיסטוריה הקצרה שלנו לעומת האימפריה הבריטית הקשישה, אולי קוצר הרוח כתוצאה מכל התהפוכות והמלחמות שעברנו, או חומו של הקיץ הנורא שנוחת עלינו מדי שנה, ובשמונים אחוזי לחות מי מסוגל לעכל משהו שהוא יותר מהשידור החוזר ה-537 של חמישה פרקי 'דובי דוברמן'? אפילו סדרת דגל כמו ‘קרובים קרובים’ שרדה רק שלוש עונות על המרקע. לעומת זאת, כשהילדים הבריטיים מ-1963 בגרו והקימו משפחות משלהם, גם ילדיהם רותקו למרקע כדי לצפות במעלליו של הדוקטור, ולא בזכות שידורים חוזרים: הסדרה המשיכה להנפיק עונה אחר עונה עד 1989!
26 שנה הן הישג משמעותי. לא קל למתוח סדרה טלוויזיונית על פני שנים ארוכות. גם אם התגברת על בעיות כמו רייטינג צונח או מיצוי של קווי העלילה, יש עוד גורם להתמודד איתו – השחקנים. בניגוד לעובדי קו יצור במפעל בדימונה, שחקן טלוויזיה מצליח לא מתאמץ תמיד להיראות להוט במיוחד מחוזה ארוך טווח. שחקנים יכולים להתנות חידוש חוזה בהכפלת שכרם, למות, חלילה, או להחליט ללא כל סיבה נראית לעין שזה הזמן לנצל את הפרסום למען קריירה קולנועית משגשגת עד הרגע שהקהל נזכר שדייויד קארוזו מעולם לא ידע לשחק (מי נתן לו לחזור למסך, מי). 'דאלאס' אכלה מרור מלארי הגמן שבשיא סערת 'מי ירה בג’יי.אר?' החליט לדרוש הון עתק בעד שובו ואחר כך עם פטריק דאפי ההפכפך שדרש להרוג את דמותו ושנה אחר כך להשיבו לחיים. ב'שושלת' עברו דמויות 'ניתוח פלסטי' חדשני ששינה אותם לשחקן לגמרי אחר ואילו הקאסט של 'חברים' התאחד למען תלוש שכר משופר או פרישה כוללת.
אז איך דוקטור הו שרדה כל כך הרבה שנים? התשובה פשוטה עד כדי גאונות: אין בה אף דמות ראשית קבועה ויציבה, למעט, אולי, אותו תא משטרתי כחול מעופף.
עוד בעונה הראשונה הציגו התסריטאים מהלך מבריק כדי להימנע מהתחייבות לשחקן ראשי: כמו מי שמאמין שדן מנו הגיע לגמר הישרדות בזכות עצמו ולא בעזרת התערבות ההפקה, גם אדוני זמן לא מתים, הם רק מתחלפים. כשהדוקטור עומד למות אור מוזר שוטף את פניו והוא הופך לאדם אחר לגמרי – פנים חדשות, גוף חדש, קול שונה, אישיות אחרת לגמרי ואפילו גרדרובה פייבוריטית משלו (זכור במיוחד הדוקטור החמישי, שנהג לענוד גבעול סלרי על דש חליפתו). מהנכדה ושני המורים נפטרו בתירוץ עלילתי כלשהו, ומאחר והדוקטור בן מאות שנים ואילו בני אדם בדרך כלל לא נוטים לקיים את איחולי ‘‘עד מאה ועשרים’’, בני לווייתו האנושיים בטארדיס מתחלפים באופן תדיר לפי הצורך.
הדוקטור הרביעי, טום בייקר. האהוב ביותר מהסדרה המקורית
דוקטור הו הפכה לאייקון תרבות בריטי. מונחים ממנה כמו הטארדיס השתרשו בשפה (ובשיר של רדיוהד!), דמויותיה הפכו לשם דבר, וכשאמהות רצו להפחיד את ילדיהם הקטנים הם היו מתרות בפניהם: "אם לא תגמור את האוכל הדאלק יבוא לאכול אותך!". הדאלקים היו אוייביו המושבעים של הדוקטור שהילכו אימים על ילדי בריטניה. הם הומצאו בשנות השישים וכמו כל חזותה של התוכנית נראו אידיוטיים למדי – הם היו מלחיות ענקיות ממתכת שפומפה תקועה בהן בתור עין, ומעין מטרפת ביצים כיד. כי בדיוק כמו ‘מנהרת הזמן’ או ‘ריץ’ רץ’’ או ‘קיד וידאו’, דוקטור הו לא היתה יצירה מורכבת ואיכותית על זמנית. המיתיות שלה נבעה מנוסטלגיה לילדות. לצפייה בפרקיה הישנים ממרחק הזמן אין ערך שהוא יותר מנוסטלגיה (בהנחה שזו הנוסטלגיה שלכם) או קאלט, ואלו לבדם ממצים את עצמם מהר מאוד. אחריהם נותר שריד היסטורי אנכרוניסטי מגושם, עם אפקטים דביליים ותפאורות מדיקט. אפילו כשמדובר בפרק שכתב לא אחר מדאגלס אדאמס ב-1978, שבו תוכי הנראה כקוביה הונגרית ממתכת יוצא בהוראת אדונו למעוף (על חוט פלסטיק) היישר לפדחתו של האויב שמת בנפילה במקום.
דאלקים בעיצוב משודרג של שנות האלפיים. בהיעדר רגליים, הם נעים בהחלקה על הרצפה. כך נולדה הבדיחה הבריטית הידועה, שהדבר היחיד שעומד בפני הדאלקים לכיבוש התבל הוא מדרגות
עם זאת, יש דבר אחד שמעולם לא התיישן בדוקטור הו – כמו ב’מנהרת הזמן’, יש לו מנגינת פתיחה מנצחת. ב-1963 היא היתה חדשנית מאוד ומפתיעה בצליל האלקטרוני שלה, עם הגרפיקה הפסיכודלית, אבל גם ממרחק השנים היא עדיין מוצלחת. עם הזמן היא זכתה למספר גרסאות אלקטרוניות (בהן של KLF ו-Orbital) וציטוטים (למשל אצל הפוגס ופינק פלויד).
לינק למיקס של פתיחי דוקטור הו מעונותיה השונות. שימו לב איך המראה האפל של הסיקסטיז עדיין מרשים ואפקטיבי, בעוד אלו מהאייטיז עם הסינטי והגרפיקה הממוחשבת המעפנה מגוחכים להפליא.
הדוקטור הרביעי מותקף על ידי סייברמן
בסוף, כמו שכל צביקה פיק יודע, מגיע הקאמבק
מי מחכה בקוצר רוח לרימייק של בוורלי הילס? מי חושב שהרעיון לחדש את ‘דאלאס’ בסרט קולנוע עם ג’ון טרבולטה לא יגמר בפלופ? מי מהמכורים מכם ל’דגראסי’ בימי הערוץ היחיד ממש ישב וצפה באדיקות ב’דגראסי, הדור הבא’? מי זוכר משהו מהאיחוד של קרובים קרובים? אף אחד בכיתה לא מצביע?
מסוכן לחדש סדרה נוסטלגית ותיקה. יש יותר מדי מהמורות להיתקע בהן. מה שהיה חדשני/מצחיק/מרגש באייטיז לא תמיד יעבוד בשנות האלפיים, השחקנים הזדקנו והאפירו, העולם השתנה והשתכלל, וגם המדיום הטלוויזיוני השתפר פלאים. בשנת 1981 'בלוז לכחולי המדים' היתה הדבר המהפכני ביותר בטלוויזיה, עם מספר קווי עלילה שונים, שחלקם התפתחו מפרק לפרק. היום? אלמנטרי, ווטסון. הילדים שבהו במתח ב'איים אבודים' התמימה דנים היום באינטרנט בתיאוריות מתוסבכות מאחורי 'אבודים' המתוקצבת במיליוני דולרים. הסדרות המיושנות של פעם פשוט לא עומדות בתחרות.
המפיק והתסריטאי ראסל טי. דייוויס (‘בוב ורוז’, ‘‘קוויר בעיר’) שם קצוץ על כל אלו. הוא היה מהילדים שגדלו על דוקטור הו, למעשה, הוא נולד בשנה בה עלתה הסדרה לשידור. בשנת 2005 הוא הציג את דוקטור הו החדשה שאיכשהו הצליחה לעלות על המקור ולהפוך לאחת ההצלחות הגדולות ביותר בטלוויזיה הבריטית. התקציב כמובן גדל באופן ניכר, הטכנולוגיה בתחום הפעלולים השתפרה עד מאוד, ויחד עם כל ההתקדמות הזו ‘דוקטור הו’ המחודשת מנסה בכל זאת לשמור על המורשת מהעבר ולשמר חלק מהעיצוב הנוסטלגי המצחיק – הדאלקים עדיין כאן, עדיין נראים כמו מלחיה עם פומפה, אבל בגימור יותר מושקע. כנ"ל אויבים נוספים, כמו הסייברמנים, מעין דמויות מוגדלות של פליימוביל עם ידיות נשיאה סביב הראש. כך גם מקפיד דייויס על הנאמנות להגדרתה המקורית של 'דוקטור הו' כתוכנית לילדים, למשל, בחוסר מוחלט של יחסים שאינם אפלטוניים בין הדמויות המרכזיות. לא תמצאו כאן את המורכבות של סדרות מד’’ב אמריקאיות כמו באטלסטאר גלקטיקה או ‘גיבורים’, זו בפירוש סדרת קאלט מודעת לעצמה ולעברה שלעתים מסרבת לקחת את עצמה ברצינות. אין גם טעם לבוא בטענות על פרטים הלוקים בחוסר היגיון מדעי משווע כי הדוקטור יסביר ש’זמן’ זה כמו ‘‘a big ball of wibley-wobbley … timey-wimey … stuff’’. פה ושם יש עלילות מטופשות ואידיוטיות להפליא, וחלק מהחייזרים מעוצבים רע או מזכירים בני דודים של הרובוט פיצי לבית יאצק (לינק: הרובוט-כלב המיתולוגי K-9 והדוקטור הרביעי), אבל כשקולטים את הראש שלה, ברגעיה הטובים ‘דוקטור הו’ של שנות האלפיים מצליחה לבדר גם את הצופים במדינות שהשתחררו מהמנדט הבריטי 15 שנה לפני שהטארדיס יצאה לראשון במסעותיה.
הדוקטור העשירי (דייויד טננט), הטארדיס ובת לווייתו האנושית בסדרה המחודשת.
דוקטור הו המחודשת סיימה ארבע עונות. החמישית תעלה ב-2010, אחרי סדרה של ארבעה ספיישלים, ובה שוב יתחדש הדוקטור ויהפוך לאדם – סליחה, אדון זמן – חדש לגמרי, ה-11 במספר מאז 1963. והנה הקאטץ': תחבולת ההתחדשות שטוו התסריטאים בשנות השישים לא צפתה את יכולת ההשרדות המפוארת של הסדרה, ונקבע בה שהדוקטור יכול להתחדש 12 פעמים. מה יקרה כשמספר 13 יחליט לפרוש? נחכה ונראה. העונה החמישית תביא עימה גם את פרישתו של דייויס, שיוחלף בסטיבן מופאט, מי שאחראי לסדרות נודעות כמו 'ג'קיל' ו'זיווגים' וכתב כמה מהפרקים הטובים ביותר של הדוקטור. ובינתיים, אתמול (שלישי) החלו לשדר ב-yes את ארבעת העונות מהתחלה בשידור יומי. 19:20 בערוץ 13, שידור חוזר למחרת בבוקר ובצהריים. אם אין לכם סבלנות לדגום יותר מפרק-שניים , נסו את "The empty child" והמשכו "The Doctor dances" מהעונה השנייה – פרק כפול מצחיק-מפחיד של מופאט, שמתרחש בתקופת הבליץ, או את הפרק שנחשב לאחד הטובים ביותר, "Blink" (גם כן פרי עטו של מופאט), מהעונה השלישית. הדוקטור כמעט ואינו מופיע בו, אבל הוא כל כך מקסים. צפייה נעימה.
21 תגובות עד כה
כתיבת תגובה
אף על פי שאני מורגל לסדרות מד"ב עמוקות יותר, הדוקטא (סלחו לי פה על הקוקניות שלי בבקשה) כבש אותי בנקל, ממש מהרגע הראשון.
התחלתי עם הדוקטור התשיעי, כשהסדרה עלתה בישראל (בהוט), ואח"ח רצתי חיש מהר לרשת, וראיתי את כל מה שהיה, בצימאון חריף.
כשיתפנה לי מעט זמן אנסה להשלים את כל העונות הישנות, למרות שזה עלול לקחת שנים.
כתבה נהדרת על יצירת מופת שאפילו לא עושה אותות של התקרבות לסופה.
כל הכבוד, ותודה.
אפנה בשמחה את כל הקוראים שמכירים, או שהייתי רוצה שיכירו את אדון הזמן היקר מכל.
ו.ו.א.ו.
יעל, איזה מאמר מרשים. מעכשיו, אם מישהו רוצה ללמוד על הסדרה אני מפנה אותו לכאן ולא למאמר שלי מלפני 3 שנים (שהיה נחמד, אבל לא מנוסח בכזו רהיטות). ועכשיו כשסיימתי להתחנף, אני מעוניין בכל זאת להתנגד לירידות שלך על הסדרה החדשה, אליה אני צמוד מאז הפרק הראשון. בעיקר ההשוואה לגלקטיקה וגיבורים – 'גלקטיקה' אולי נוגעת בנושאים הרי גורל כאלה ואחרים ועושה זאת בבגרות ובפאתוס, אך היא לא מי-יודע-מה מורכבת. ואילו 'גיבורים' היא סדרה הרבה פחות מורכבת מהקומיקסים שמהם היא לקחה השראה. שתיהן סדרות מד"ב אמריקאיות ופופולריות, ולכל אחת מהן חן משלה. אבל דוקטור הו היא אוצר מסוג אחר לחלוטין. החוכמה של דייוויס הייתה לקחת את אותה סדרת לו-פיי נוסטלגית, ולייצר ממנה מוצר מודרני שגם מושפע מההצלחות האמריקאיות כגון באפי, ובאותו הזמן ממשיך להיות יצירה מאוד בריטית שבבסיסה הסיפור והדמויות. הסדרה לא רק מבדרת ויש בה רגעים רבים של מתח, דרמה וסוגיות אנושיות, לא פחות מבגלקטיקה. הכתיבה המקורית והמפתיעה, ברוב המקרים, היא הסיבה העיקרית לכך שאני ממשיך לצפות בדוקטור הו.
ורק שתדעי, שיש כאלה שיכולים לצפות בסדרה המקורית גם היום, להנות ממנה וגם ללמוד. אני ניסיתי כמה פעמים וזה אכן היה משעמם רוב הזמן, אבל כמו כל דבר אחר, גם זה עניין של טעם.
תגובה מאת פרנק 01.17.09 @ 19:00ירידות? חלילה! כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון…
אני מתה על הסדרה החדשה, ומיד עם בוא חג המולד מיהרתי לצפות בספיישל החדש. הצגתי את ההשוואה לסדרות האמריקאיות ואת מוטיב הקאלט, כי לצופה הישראלי הממוצע שגדל על מד"ב אמריקאי קצת קשה בהתחלה להבין את הראש של דוקטור הו, ומדוע היא כזו – כמו הלואוטקיות של K-9 או ההומור או העדיפות לסיפור ולבידור על פני ענייני מדע והיגיון. היא בראש אחר לגמרי מכל סדרות המד"ב האחרות על המרקע, והבנה של ההיסטוריה שלה ומאיפה היא באה תורמת מאוד להנאה מהצפייה. לי היה כיף יותר לצפות אחרי שקראתי קצת והשלמתי פערי מידע, ואז גם מאוד התרגשתי כשהדאלקים צצו לראשונה על המסך כמו בריטית מן המניין (:
בנוסף, ככל שהסדרה התקדמה ראסל טי דייויס טפטף לתוכה יותר ויותר אופל ומורכבות, גם אם בהתחלה ברמזים מאוד קטנים, וניסה להסביר את המחיר הכבד שכרוך באורח החיים הנפלא של הדוקטור – גם לו עצמו (ע"ע פרקי משפחת הדמים בעונה השלישית) וגם לנוסעים עמו (ע"ע הפרק עם שרה ג'יין בעונה 2) – וגם ביקורת על קלות הראש שלו לגבי שביל המתים הלא מתחדשים שהוא מותיר אחריו בניסיונותיו להציל את העולם.
אני סקרנית לראות מה מופאט המוכשר כשד יעשה עם הסדרה בעונתה החמישית. יש לו נטייה "להציל" את כל הדמויות שהוא כותב (מהבחינה הזו הוא מאוד מאמין במשפט מפרק "הדוקטור רוקד" – Just this once, everybody lives). הוא לא יוכל לעשות זאת בעונה שלמה. מעניין אם הוא ימשיך הקו של קודמו בביקורת על הדוקטור ובהכנסת הכובד לסדרה, ואיך ההומור הנהדר שלו יבוא לידי ביטוי בקו העלילה המוביל.
הסדרה המקורית משעממת רצח. לא שרדתי אף פרק עד סופו.
ושמישהו יסביר לי איך לעזאזל עדיין לא המציאו בבריטניה מלחיות של דאלקים. הלא זה המרצ'נדייז הכי מתבקש!
תגובה מאת יעל 01.17.09 @ 19:39דווקא יש. רק 280 דולר:
http://www.trademe.co.nz/Antiques-collectables/Movie-TV-memorabilia/Other/auction-191032898.htm
סדרה מופלאה
רק לאחרונה התחברתי אליה ממש.
אני מת על הבריטים האלו.
אין כמותם.
ווואוו יעל איזה מאמר מושקע, על הסדרה השניה הכי טובה שיש בטלויזיה.
(ובעולם שבו יש סימפסונס זה חתיכת כבוד 😉 )
גיליתי את הדוקטור לפני כמה חודשים בעקבות המלצה של חברים, וכבר הספקתי להגיע לעונה הרביעית.
כעת אני מצפה בקוצר רוח לנפילה מצערת של דונה לתוך איזה חור שחור או משהו כזה. ומקווה שנזכה לקבל שוב את רוז או מרת'ה…
אתה צוחק, נכון? מרת'ה היתה משעממת טיכו. פרווה לגמרי. בפרק הראשון עוד היה לה פוטנציאל, אבל אחר כך קיומה התמצה בבהייה מאוהבת בדוקטור. דונה נהדרת. אולי הקומפניון הכי מוצלח בסדרה החדשה (למרות שבספיישל הכריסטמס לפני העונה השלישית היא די מעצבנת).
תגובה מאת yael 01.20.09 @ 0:21האמת היא, שבהחלט יתכן שאני שבוי בצמרמורת שאחזה בי לאחר ספיישל הקריסטמס ההוא, בו חששתי שנצטרך לעבור מרוז לכלה המעצבנת הזו.
תכלס, בעונה הרביעית היא באמת יותר טובה.
ומרת'ה… טוב נו היא לא הגיעה לקרסוליים של רוז. אבל בעונה השלישית היו כמה מהפרקים הטובים ביותר, וזה בהחלט עזר לה. (Blink שכבר הזכרת. ו-42 שלדעתי הוא הטוב ביותר. וגם סאגת המאסטר היתה מעולה)
תגובה מאת melquiadess 01.20.09 @ 8:39הייתה פעם בגלי צהל תוכנית בוקר של אלכס אנסקי, עם מנגינת פתיחה יפהפיה, שאחרי שנים של נסיונות לברר מה המקור שלה, מישהו אמר לי שזאת המנגינה של דוקטור Who.
זאת לא המנגינת פתיחה של התכנית. יש למישהו מושג ?
גילית לי המון פרטים שלא ידעתי על ההיסטוריה של דוקטור הו, תענוג! ביום שני הקרוב עולה בבריטניה העונה השלישית של סדרת-הבת, טורצ'ווד, ואפשר לקרוא כאן פרטים עליה
http://www.efitriger.com/?p=814
תגובה מאת אפי טריגר 07.02.09 @ 8:57טורצ'ווד לא מוצלחת, לטעמי. עם כל הכבוד לדייויס, קשה לומר שסדרות המד"ב שלו ניחנות בעומק, המורכבות או הבסיס הטכני של תוכניות כמו סטאר טרק או באטלסטאר גלקטיקה. דוקטור הו מחפה על כך בגדול בהומור שלה ומעמדה כאייקון קאלט תרבותי – אבל לטורצ'ווד אין את אילו, ולכן החסרונות שלה די חשופים: היא מיושנת, לא מרשימה מבחינת אפקטים, עם עלילות די צולעות וליהוק גרוע עד לא מוצלח (למעט קפטן ג'ק). אפילו הדמות הכריזמטית והמשובבת של ג'ק מהעונה הראשונה של דוקטור הו הפכה בה לחסרת ברק.
אבל נחכה, אולי העפתם של הפרצוף הנורא של אוון והדמות המשמימה של טושיקו ישפרו את המצב בעונה השלישית. כדאי שירימו את הכפפה מהפרק האחרון של העונה הרביעית של הדוקטור, ויחליפו את יאנטו הצנון וגוון המעיקה במרת'ה ומיקי.
כמה תיקונים: עלילת הדוקטור בעונה הראשונה לא דיברה על חייזר (לא היה ברור מה הוא – שני סרטים שנוצרו על בסיס הסדרה דיברו בכלל על מדען אנושי), ובטח שלא על אדון זמן – ביטוי שלא נכנס עד הדוקטור השני. הכוכב גאליפריי צויין לראשונה רק אצל הדוקטור השלישי (אחרי עשור שלם של סדרה!), וגם ההתחדשות של אדוני הזמן היא משהו שהמציאו די בחפיפניקיות כשגילו שהדוקטור הראשון מאבד את צלילותו, שלוש שנים אל תוך הסדרה.
האלמנטים המד"ביים של הסדרה היו שם מהיום הראשון. הסיפור הראשון של הסדרה עסק בפרה-היסטוריה (בשנת 100,000 לפנה"ס), וכבר הסיפור השני הציג לעולם את הדאלקים. הרעיון היה לעשות סיפור אחד היסטורי וסיפור אחד שיסביר עקרונות מדעיים – כאן שולבו גם סיפורים מד"ביים. ("סיפור" בדוקטור נמשך על פני מספר פרקים, בדרך כלל ארבעה, אבל לפעמים גם שישה). לקח להם בערך 4-5 שנים עד שהם ויתרו על הסיפורים ההיסטוריים, שאכן זכו לפחות הערכה (למרות שבשנות ה-80, אצל הדוקטור החמישי, היה סיפור אחד נטול כל אלמנט מד"בי, "The Black Orchid").
הטלוויזיה של שנות ה-60 הייתה הרבה יותר איטית מאשר מה שאנחנו מכירים היום. זה לא שהיא הייתה פחות מורכבת, אלא שהיא הניחה יותר אורך נשימה של הצופים. קשה לנו לצפות בחצי שעה של דיאלוג בתוך חדר הבקרה של הטארדיס כיום, אבל אז זה היה לגיטימי. אם מצליחים להתמודד עם ההבדל בגישה הטלוויזיונית, יש כמה פרקים אפילו מהדוקטור הראשון שמצליחים עדיין לרתק (סיפור הדאלקים הראשון, כמו גם שני הסיפורים שהכירו לצופים את הסייברמן – כתבתי על זה פעם פוסט בבלוג שלי, הם היו הרבה יותר מוצלחים בפרקים הראשונים שלהם מאשר הגרסאות המאוחרות יותר – http://blogdebate.org/dubi/archives/762).
לצערנו, לא נשארו הרבה סיפורים שלמים של הדוקטור מהעשור הראשון. הדבילים ב-BBC חשבו שאף אחד לא ירצה לראות פרקים ישנים של סדרה שרצה כבר עשר שנים, כך שרוב הפרקים של הדוקטור הראשון והשני נמחקו ויש רק שרידים שלהם. אבל אני צפיתי במלוא הדוקטורים החמישי-שישי-שביעי (וסרט הטלוויזיה עם השמיני), וברוב הרביעי (השלישי הוא דרעק). אני חושב שהיא עומדת במבחן הזמן יותר טוב מהרבה סדרות אחרות (מישהו אמר סטאר טרק המקורית?), גם עם אפס נוסטלגיה לסדרה.
ושתי המלצות לסיום: שני פרקים מצויינים נוספים של הסדרה החדשה הם Midnight, שנותן מבט מעניין לתוך הפסיכולוגיה של הדוקטור, ו-Gridlock שהוא פרק כיפי להפליא (ואחד מאותם מקרים שבו נחשפת ההעדפה המוזרה של דיוויס לעלילות שנעות בקו אנכי במקום בקו אופקי כמו אצל אנשים נורמלים). ובשביל הנוסטלגיה, אפשר גם לצפות ב-Time Crash, מיני פרק שבו פוגש הדוקטור העשירי בדוקטור החמישי.
תגובה מאת דובי 12.05.09 @ 15:12זה לא רק ב-BBC – גם אצלנו בישראל מצב הארכיון של החומרים העתיקים ביותר ברוממה הוא בכי רע.
תודה על ההבהרות. שמחתי מאוד לגלות את הפוסטים הרבים על הסדרה בבלוג שלך שיעסיקו אותי היום (ממה שקראתי בינתיים, אהבתי בעיקר את האחד שעסק בנעימת הפתיחה והקשר בינה לבין המאסטר – כן, גם אני ניחשתי שראסל לא יעמוד בפיתוי וישיב אותו לפינאלה). הפוסט שלי נכתב במקור כהמשך להמלצות היום בפורום טלוויזיה בנענע (כיום באג'נדה), עם שידורו של הפרק "Blink". ככזה, הוא די נועד לתת היסטוריה מהירה ומקוצרת למי שניגש ישירות לפרק או לסדרה החדשה.
אני שונאת את הסייברמנים בתצורתם הנוכחית, כך שהיה מעניין ללמוד על ההיסטוריה הכל כך שונה שלהם. יום אחד יהיה לי מחשב בן פחות מעשור, ואז אנסה להוריד את הפרקים המקוריים. Time Crash חמוד להפליא, בעיקר כי טננט עצמו גדל על תוכניותיו של הדוקטור החמישי, שהיה גיבור ילדות מבחינתו. מקסים לראות איך יותר משהוא "הדוקטור" בפרק הזה, הוא קצת חושף את טננט האדם והילד שבתוכו, שמנצל את ההזדמנות לומר תודה לכוכב העבר שלו.
תגובה מאת יעל 12.05.09 @ 15:35יו איזה יופי של פוסט! הגעתי אליו דרך הפוסט על רחוב סומסום.
באמת מעניין לראות מה סטיבן מופאט יעשה עם הסדרה – עד כה הפרקים שהוא כתב היו מהאהובים עלי בסדרה (וגם זכו בפרס הוגו שלוש שנים ברציפות). רק חבל שלא נזכה לראות שיתוף פעולה בינו לבין דיוויד טננט (אגב, למה בדיוק הוא עוזב? אין מצב שהבחור החדש יהיה טוב כמוהו!)
ותיקון קטן – the empty child והמשכו הם מהעונה הראשונה.
תגובה מאת June 12.09.09 @ 1:17תודה על התיקון, לא ברור איך פספסתי את זה…
טננט הפך לדוקטור המפורסם ביותר, והוא מוצף בהצעות עבודה (במקביל לתוכנית, למשל, הופיע בתפקיד המלט בתיאטרון, וכעת מצטלם לסדרה אמריקאית חדשה) – אני מניחה שבגלל זה הוא עזב. חבל מאוד. הפרצוף של הבחור החדש די משונה. בכלל, האין זה מצחיק שככל שהדוקטור מזדקן כך השחקן שמגלם אותו צעיר יותר?…
תגובה מאת יעל 12.09.09 @ 8:00ולדוקטור הרביעי לא היה פרצוף משונה? גוש שיער ושיניים!
תום בייקר התלונן במשך הרבה זמן שזו הייתה טעות לגלם את הדוקטור במשך כל כך הרבה עונות. אני חושב שזה היה פיטר דיוויסון שאמר שההמלצה של פטריק טרופטון (השני) הייתה שלא לעבור את השלוש עונות.
תודה על הסיקור, גם אני מאוד אוהבת את הדוקטור. ההבדל הוא שאני לא משווה לסדרות אחרות, אני ממש לא חובבת מד"ב.
הפרידה מדיויד טננט תדרוש תקופת גמילה, אבל אחרי המעבר הקל בין הדוקטורים הקודמים אני מוכנה לתת לדוקטור החדש זמן להוכיח את עצמו.
וכמובן מכה לתסריטים של מופאט.
לגבי הסדרה הישנה. הפרק היחיד שלא נמצא בארכיון הוא הסיפור ה-4 (מרקו פולו) וגם לגביו יש שחזורים של הסאונד עם תמונות. כל שאר הסדרה קיימת ברשת (תופסת כ-50 דיסקים) אם מישהו רוצה להשאיל ולהעתיק לעצמו, אין בעיה
יופי של סקירה.
==========
דקסטר: משעשע, אני גם חיפשתי ארוכות את מנגינת הפתיחה של אלכס אנסקי, ועדיין מתלהב ממנה.
מדובר על הדיסק של Pierre Bachelet שנקרא
Histoire d'O, הטראק השני אם אני זוכר נכון.
הדוקטור החדש הולך ומשתפר. לדעתי, דווקא רוז היתה מהדוגמאות הטובות ביותר לאופטימיות הנצחית של הדוקטור שהצליח להתאהב עד עמקי נשמתו בפרחה אנגליה משעממת וסתמית. איימי פּוֹנד יפה פי מאתיים, רבת תושיה פי שלושים (בתחילת העונה היה נדמה לי שבאופן חתרני היא הולכת להיות זו שמצילה את המצב, בעוד הדוקטור התמלא בטחון ומיד התחיל לטעות ולטעות ולטעות. לאחרונה היא קצת חזרה למצב חוסר האונים וההתאהבות הריקה בדוקטור שמאפיין, למרבע הצער, את רוב הקומפניונס), וסיפור המסגרת שלה מרתק.
לי קצת קשה עם השינויים הקלים בנעימת הפתיחה. הווּ אִי יוּ המרטיט בקושי נשמע בה. אבל מוזיקת ה"עכשיו קורים דברים גדולים ומופלאים" שיש בפרקים העונה עושה את עבודתה טוב מתמיד.
עשר הדקות השלמות של האפילוג לואן-גוך בסופו של פרק שנראה קצת חלש מהרגיל הוכיחו שוב שהדוקטור תמיד נופל וקם.
תגובה מאת יוסי 06.13.10 @ 4:59[…] אז אם המילים: הדוקטור, טארדיס, איימי פונד, דונה נובל, פנדוריקה, דאלֶק לא אומרות לכם כלום: אתם ממש לא חייבים לקרוא את הפוסט הזה, אם אתם רוצים להבין מה אתם מפסידים, הכי טוב לקרוא את הפוסט הבאמת מעולה (וכתוב נפלא) של יעל ב”אפילו עז” על דוקטור הוּ. […]
פינגבאק מאת יש סדקים בקיר בדירה הריקה ממול, תקראו לדוקטור | NONE 06.28.10 @ 13:12[…] על טלפון ציבורי ישיש, הגיעה בזכות תוכנית הטלוויזיה "דוקטור הו". החללית של הדוקטור יכולה לטוס בכל רחבי החלל והזמן, אבל […]
פינגבאק מאת אפילו עז 07.20.14 @ 4:48כתיבת תגובה