מגזין חדש לשרת העיוור, שירים גנוזים של החשמליות, שירים בלייב של מורפלקסיס, אינדינגב, הגיבורים מאחורי שירי הילדים, פסטיבלי הפסנתר ופולקלה שבדרך ולהקה ירושלמית נשכחת אחת.

נדב אזולאי בפסטיבל אינדינגב. בצהריים יעלה פוסט תמונות, אינשאללה

לפעמים אין צורך ברשימת לינקים ענקית כדי לסדר לכם חומר קריאה לשבוע שלם. מספיק רק לינק בודד אחד.
השרת העיוור השיק בשבוע שעבר את המגזין ה-18, עמוס בכל טוב: כבר בפתיח אתם מקבלים במתנה את האוסף "איפה החומוס?" להורדה (עם העטיפה המוצלחת פרי עיצובו של אבי בוחבוט המלך), שבו ארזו אנשי רדיו הר הצופים שלל ביצועים של אמנים שהתארחו בתחנה. ביניהם: נעם רותם, אלברט סופר, התזמורת הטרופית של איליאן פאנסאנסוי, לוס כפרוס, לבנון, קטאמין ועוד. מה עוד מחכה לכם בפנים? יעל מאירי ומצלמתה מתלווים ליום אחד אל צ'ארלי מגירה ומיכל קהן, הלא הם מודרן דאנס קלאב; היכרות עם סצנת המוזיקה המחתרתית בימי הדיקטטורה בארגנטינה; קומיקס משותף של עמיר לב וגלעד סליקטר; ראיונות עם D3 Radicalz ומריסה ניידלר, הקשר בין מוזיקה לדיכאון ועוד דברים טובים.

אינדינגב. רשמיי מהפסטיבל שנערך בסופשבוע האחרון יפורסמו בצהריים, בשני חלקים – המילים בקיוב והתמונות (סט שחור-לבן לילי ותמונות צבע מהופעות היום) כאן בבלוג. בינתיים, הנה מילותיהם ותמונותיהם של אחרים: עינב שיף, שכותב גם על הופעת ההשקה של סיאם אומר ש""האדמה הקשה של הנגב הפכה לשטיח אדום בפני כמה מהרגעים היפים ביותר של המוזיקה הישראלית השנה. רק חבל שהמוזיקה הישראלית שכחה להגיע". בן שלו מנתח באופן מדויק כהרגלו. גרבולון החייכן (גם אני הייתי מחייכת כך לו השיער שלי הסתדר כל כך יפה בתנאי שטח) צילם. התמונות של אסף אנטמן הן היפות מכולן. יש לו חוש לתפוס את הרגעים הקטנים, ויותר מזה, לשים בצד את עשרות התמונות שכל צלם חובב מצלם בהתרגשות של הרגע ולבחור רק אחת מדויקת מכולן. אבל עזבו את אינדינגב, בפליקר שלו עלו צילומים מה-Pacific Crest Trail שמעוררות קנאה עזה ורצון לארוז את כל הרכוש בתרמיל ולצאת לדרך. ב-NRG הקדימו תרופה למכה, או פשוט חסכו על הדלק, וצילמו את תמונותיהם בהשקת הפסטיבל התל אביבית. מארגני הפסטיבל מתן ואסף מסכמים את הפסטיבל ובעיקר עונים למאות המאוכזבים שנותרו בחוץ אחרי הנסיעה הארוכה דרומה (להבא, מיכרו את כל הכרטיסים מראש!).

תרועת הפסטיבלים נמשכת: בנובמבר ייערך פסטיבל הפסנתר במרכז סוזן דלל בתל אביב. תפריט חלקי: המרכיב ההכרחי בתוכנייה, שלומי שבן, מארח את קרן אן ואבישי כהן; אביב גפן לוקח עוד אמן בינלאומי כבן ערובה, הפעם את ברט אנדרסון; שילובים ביזאריים כמו דניאל סלומון עם יהונתן גפן או יוני בלוך עם אריק ברמן וטייפ קסטות; עמית ארז מארח את עמיר לב; נשים שרות ערן צור בהפקתה של מרינה מקסמיליאן בלומין; דויד פרץ ואיתי בלטר מארחים את ערן צור; ריטה במופע משירים שלא בוצעו עד כה בהופעותיה ומופע מחווה לשלמה גרוניך.

גם פסטיבל פולקלה בדרך. הפעם הוא צפוי להתפרש על פני יומיים (27-26 בדצמבר) בלבונטין 7 (אוף), עם שורת אמנים מפוארת, שביניהם רם אוריון, פוליאנה פרנק, יהוא ירון, יהלי סובול, ירונה כספי, אפרת בן צור וקרני פוסטל, 1:1, קטב מרירי, אריאל קליינר, האזרח צודרוב והשפנפן ונדב אזולאי. אבל למה, שואל sarikag, כל האמנים בפסטיבלים הללו הם תמיד תל אביביים? וחיים רחמני עונה: מה זה בעצם "תל אביבי"?

בני בשן לא יושב בבית וכותב שירים. בשביל זה יש את לבונטין 7. היי, ברמנית, יש לך מפית לשרבט עליה כמה שורות?

באופן מפתיע, הופעת ההשקה של סיאם ביום שבת נעלמה כליל מהשיח על מוזיקה הישראלית ברשת. אפשר לטעון שזה בגלל שהתאריך נפל על אינדינגב, שמדובר ברק עוד להקת אייטיז מתאחדת, שהמחיר להופעה היה גבוה באופן מופרז (150 שקל?!) וכן הלאה. ובכל זאת, הדר גולדמן הוא מנכ"ל אחד ממשרדי הפרסום הגדולים ביותר בישראל. מה שמוכיח שוב – לא מעט יחצ"נים, גם המנוסים שבהם, לא יודעים איך לנצל את המדיום האינטרנטי לקידום מוזיקה ישראלית. הם מפרסמים במקומות הלא נכונים, מפספסים את הקהל הפוטנציאלי או דוחפים הודעות מביכות בשם בדוי לפורומים שמזוהות מיד על ידי כל אדם שגולש ברשת יותר מיומיים ויוצרים בכך אנטגוניזם כלפי האמן שאותו הם מקדמים. זה לא מסובך ליצור התעניינות סביב אמן/הופעה בקהילות הנכונות, צריך רק להכיר את השטח (הי, אני פנויה להשכרה!).
כל המלל הארוך הזה נועד כדי לומר: הנה הקליפ ל-The Call מתוך האלבום שבדרך, ראיון עם חצי אחד של הצמד, וראיון עם החצי השני.

מיהם הכוכבים מאחורי שירי הילדים המפורסמים? מקור ראשון על טוליק, נורית והבובה זהבה, ומי לא בא, מיכאל. ואפרופו טוליק, ההודעה השנתית של o_ded בפורום מוזיקה ישראלית ב-ynet.

דודו כהן מנסה לפענח את סוד ההצלחה החמקמק של יהודה פוליקר: איך הוא שומר על מעמדו בשוק המוזיקה הישראלי כשהוא כמעט ואינו פעיל מזה שנים?

נדב רביד ניסה להציע את ה"שירבול" שלו לאקדמיה העברית ללשון, שהיתה קצת סקפטית לגבי קבלתה של המילה החדשה. ואם טרם הורדתם את אוסף הרמיקסים הנ"ל, חפשוהו כאן.

יש פוסטים שהתגובות אליהם ארוכות יותר מאורכם שלהם. נדמה לי שהתחזית הזו של נדב על שובו של הרוק תהיה כזו.

להורדה חינמית:
בטח כבר סיימתם להוריד את "איפה החומוס?" מהלינק הראשון, והמחשב פנוי להורדה מספר 2. מורפלקסיס ערך ביום רביעי האחרון חזרה פתוחה לקהל באולפני המערבל. אם פספסתם את ההזמנה, אתם יכולים להוריד את תשעת השירים שבוצעו, לעצום עיניים ולדמיין שאתם שם. על הדרך, קבלו ראיון עם האיש. ישן מעט, אבל מעניין.

להאזנה/צפייה:
* שני שירים מתוך האלבום השני של להקת החשמליות שמעולם לא ראה אור: שלוש ארבע ואלף פעמים, שבו מתארחת ורד קלפטר.
* זהר ואגנר והמסריחים בביצוע מיוחד ל-ynet: תלך מאחוריי. ל-NRG היא סיפקה ראיון ארוך.
* סינגל ראשון מהאלבום השלישי שייצא בקרוב לעידן רייכל.
* שלומי גרוניך מתפייט באולפן של קוטנר.
* אבישי כהן מצמיד לחן חדש לתפילת שלום עליכם.
* גבע אלון מבצע בבארבי את Days of Hunger.
* שירים בחזרה עם אמילי קרפל והתבלינים.
* ב-Flix אפשר לצפות בתוצרי הקורס לקליפים בבצלאל בהנחייתו של דן תורן, שהנפיק קליפים לשרון מולדאבי, הג'ירפות, The girls, Her Highness ועוד.

קליפ נוסטלגי לסיום: טוב, לא בדיוק נוסטלגי. זו לא התרפקות על העבר, כי התוודעתי רק לאחרונה לאלבום הנהדר של דיוואלט, שלא מפסיק להתנגן אצלי. שילוב משובח של מוזיקה תעשייתית עם רוק ואלקטרוני בירושלים של 1996. מוזיקלית הם נשמעים לי קצת כמו חוליה חסרה בין נושאי המגבעת ליאפים עם ג'יפים. למרבה הצער, האלבום אינו מודפס יותר, וכל אשר הותירה הלהקה מאחור הוא קליפ ביוטיוב למנצ'סטר יונייטד, לאו דווקא מהשירים החזקים ביותר באלבום. אני הגעתי למוזיקה שלהם דרך בלוג שסיפק לינקים להורדת אלבומים שחברות התקליטים הפסיקו את ייצורם ודנו אותם לשכחה והיעלמות. אלא שלפני שהספקתי לעוט על השלל הרב שהציע אותו אתר, סגרה הפדרציה לתקליטים גם את הברז הזה, והורידה את השאלטר של הבלוג. אני תוהה כמה אהבות מוזיקליות פוטנציאליות התחבאו בין דפיו והתאיידו כעת מחיי. כל כך חבל שלא מעט אלבומים ישראלים נפלאים והרכבים מצוינים אך בלתי מוכרים נמחקו מהתרבות שלנו כי אין שום דרך למצוא עותק שלהם במקרה בשיטוט בחנות תקליטים, להמר ולגלות עולם מוזיקלי חדש ומסקרן: ז'אן קונפליקט, אלבום המצעדים של בבליקי, הפליז, כרומוזום, נעליים, אלגנט, ריר ועוד רבים. ההפסד הוא של כולנו. חבל.

הצברה בי כל כך הרבה עייפות בחודש האחרון שאני יכולה לייצא ממנה לשתי יבשות לפחות. מעתה זה ישתפר, בתקווה, ואזי יהיה לי זמן ללא מעט פוסטים מתוכננים שהפקרתי: מחר על אינדינגב ובהמשך על הסיור המוזיקלי בארכיון הצליל הלאומי, קצת ענייני טלוויזיה וסיפורי מסעות. אבל בינתיים – לישון!
לילה טוב.