תגובה אחת
Between the crosses, row on row,
That mark our place; and in the sky
The larks, still bravely singing, fly
Scarce heard amid the guns below.
We are the dead. Short days ago
We lived, felt dawn, saw sunset glow,
Loved, and were loved, and now we lie
In Flanders fields
לקראת סוף חודש יולי, כשעברתי ליד טאוור אוף לונדון, ראיתי על גדר המצודה הבריטית המפורסמת כמה פרחים אדומים שננעצו בה, גבעוליהם מתפתלים על אל, מציצים החוצה אל דגל בריטניה המתנופף ממול. היו אלו, כך גיליתי מאוחר יותר, הניצנים הראשונים תרתי משמע של פרויקט זיכרון אמנותי מרשים וגדול ממדים, שהפך לאחד המדוברים ביותר בסצנת האמנות העולמית בשנת 2014.
את התמונות שלפניכם צילמתי חודש לאחר מכן, כששבתי ללונדון. מאותם פרגים ספורים ראשונים בקע מפל דם פורח, שהטביע תחתיו את המדשאות המוריקות שמסביב לטאוור אוף לונדון. השטף נמשך. כל יום הגיעו מתנדבים ונעצו עוד כמה פרחים בודדים בשולי שטח הפרגים הקיים, והאדמות סחופות הדם והים האדום המשיכו לזרום ולהתרחב עד שלבסוף מילאו את כל חצרות המצודה.
מיצג האמנות Blood swept lands and seas of red של האמן פול קאמינגס נועד לציין מאה שנה למי שכונתה "המלחמה הגדולה" – מלחמת העולם הראשונה. הוא כולל 888,246 פרגים עשויים קרמיקה, כמספר החללים מצבאות בריטניה והקולוניות הבריטיות בימי המלחמה.
השימוש בפרגים לציון חללי מלחמה נולד בעקבות אחד השירים המפורסמים מאותה מלחמה, "בשדות פלנדריה", ששני בתים מתוכו מתנוססים בראש פוסט זה.
התהליך ההדרגתי של יצירת ים הפרגים באחד מאתריה המרכזיים והמפורסמים של לונדון, והצירוף של כל כך הרבה פסלים בודדים קטנים למיצג מרגש ומרהיב אחד בקנה מידה ענק, משכו לאתר מיליוני מבקרים שצבאו על חומות המצודה בכל שעות היום. מי שלא יכול היה להגיע ללונדון יכול היה להסתפק ברכישת אחד הפרגים ברשת – כל ההכנסות הן לצדקה, כמובן.
הֲרָאִיתָ אֵיזֶה אֹדֶם
שֶׁצָּעַק לַמֶּרְחַקִּים
שְֹדֵה דָמִים הָיָה שָׁם קֹדֶם
וְעַכְשָׁיו הוּא שְֹדֵה פְּרָגִים
(נתן יהונתן)
ביום גמר הפרויקט מיהרו המתנדבים לפרק את הים האדום. אחד אחד נשלפו הפרגים ממקומם ונארזו למשלוח לקונים שלהם. הסחף המדמם נסוג עוד ועוד עד שנעלם, מותיר שוב אחריו את אותן מדשאות ירוקות מוכרות.
בריטים רבים מחו על משכו הקצר של הפרויקט. רק עוד קצת, הם ביקשו. תשאירו את הפרגים כתצוגת קבע או לפחות עוד מספר חודשים כדי שיתאפשר למיליונים נוספים לפקוד את האנדרטה המיוחדת הזו. אבל האמן שמאחוריה, פול קאמינגס, סירב. כמו החללים שהם מייצגים, גם הפרגים היו לזמן קצר חלק בלתי נפרד מהיומיום הבריטי, ואז בבת אחת נתלשו ואבדו, לבלי שוב.
פוסטים בנושאים דומים: ים הפרגים האדום, הגרסה הישראלית.
תגובה אחת עד כה
כתיבת תגובה
מיצג יפהפה, התמונות מקסימות. הסמליות מצמררת, והקישור לשיר של נתן יונתן (שמיד גם אני עשיתי)…
תגובה מאת ע נ נ ת 04.26.15 @ 16:27כתיבת תגובה