שכנים חדשים הופיעו בחצר ביתי בחודש מרץ והחלו לבנות בה את ביתם. לא בדיוק מפקיעי קרקע – הם העדיפו ללכת על פנטהאוז עם נוף, הנתלה גבוה על ענף של עץ הארואקריה הסמוך.

הצצנו מפעם לפעם בעוברנו בחצר בזוג הצופיות החרוץ העובד במרץ על אתר הבנייה, אלא שיום אחד פקד אסון את המבנה: רוח חזקה טלטלה את הקן והפילה אותו ארצה. נדמה היה שזה היה סופם של הגוזלים הרכים. לא נראתה תנועה, רק גוש נוצות אחד קטן השוכב ללא ניע. אלא שלאחר שנתנו להורים ההיסטרים קצת מרחק, פתאום צצו מגוש הזרדים והעשבים הדומם שלושה מוסקטרים:

בימים הבאים עקבנו אחרי משפחת הצופיות החביבה, מההאכלות התכופות של הגוזלים בשפירית תועה, בעשים, בתולעים ובצוף, דרך ניסיונות תעופה כושלים עד לקבלת כנפי טייס למופת.

(במאמר מוסגר: כל התמונות שלהלן צולמו עם זום נאה במרחק ובמסתור כדי לא להפריע למנוחת הצייצנים. לגבי סלסילת המתכת המופיעה בחלק מהתמונות: לאחר הצלה של הרגע האחרון של הגוזלים מתקיפתה של חתולה משוטטת ניסינו לתלות שוב את הקן גבוה בעזרת סלסילה כדי למנוע תקיפות נוספות. ההורים לא אהבו את זה והתקשו לאתר אותו, והקן הוחזר עם הסלסילה אחר כבוד למטה. הגוזלים דווקא נהנו מהתוספת שאיפשרה להם לטייל סביב הקן ולשחק בטיפוס על גבי מתקן השעשועים החדש…)

כך נראה האלבום המשפחתי של משפחת צופית בוהקת:


אבא צופית מגיע להאכיל את הרעבים

ואחריו באה אמא

קלוז-אפ: אמא צופית ואחד הגוזלים

האמא לרוב מתעכבת קצת, האבא חמקן סדרתי ממצלמתי. מניח את האוכל בפה אחד הגוזלים ובורח במהירות למשימת הציד הבאה

הכניסי תחת כנפך

אמא, תחזרי!

אוכל! אוכל! אוכל!

ציפור קטנה בקן, עם פרפר קטן בפה

ארוחת עשר. הגוזל כבר מעיז להרחיק מעט מהקן לקראת ניסיון תעופה ראשון

אבא ובן (או בת, הנוצות שלהם טרם מקבלות צבע סופי בשלב הזה)

למרבה הצער גוזל אחד, הקטן והחלש מביניהם, לא שרד. השניים האחרים התחזקו והתרוצצו לא מעט, מטפסים על הקן והסלסילה, בוחנים מה קורה ומי יצליח לגנוב לשני את ארוחת הצהריים מפיו של המאכיל התורן

שיעור טיס ראשון: כל שצריך הוא לקפוץ ולהחטיא את הרצפה

אחרי צפייה בפה פעור, הגוזל מטפס לראש חוטי הברזל של הסלסילה להמראה ראשונה

זה נגמר כמו בשיר של מוניקה סקס: על הרצפה. אבל אחרי כמה ניסיונות נוספים…

פרח הטיס הצעיר מביט אל הרקיע ממרומי צמרת ההיביסקוס.
זו נראית כמו תמונה אולטימטיבית של יציאה לעצמאות, אבל שתי דקות אחר כך הוא כבר צייץ בבכי לאבא-אמא שעשו לו קייטרינג היישר לראש העץ…

זהו. הצופיות שלי פרחו מהקן. אבל בטבע, כתמיד, ממש על אותו עץ ממנו התחילה משפחת הצופיות שלנו, יש כבר מישהו שמכין את הקן הבא לדור גוזלים חדש.