תגובה אחת
את התיאורים המשתפכים אשאיר לאנשים פחות עייפים ממני, שגם יש להם מזגן בחדר המחשב. היתה הופעה מקסימה, שהרגישה קצרה מדי ותמיד תהיה קצרה מדי בלי קשר לאורכה, רק מפאת העובדה שלכל אחד בקהל יש עוד שיר אחד, או שניים או חמישה, שהוא כל כך קיווה שגם הם יפציעו, אבל משהו היה חייב להישאר בחוץ. בשבילי זה היה – נדוש אולי, אבל לא אכפת לי – There's a light that never goes out, שנאלצתי להסתפק בביצוע המקורי שלו באוזניות, בדרך הארוכה הביתה באוטובוס מאסף, שמזגזג בין כל כך הרבה ערים הגורמות לך לזמזם "Come, armageddon, come".
יאללה, לתמונות!
But my heart is open, my heart is open to you
מציג את מפתח העיר שקיבל מראש העיר חולדאי (ששמו עורר מיד שריקות בוז בקהל). מעניין מה זה פותח. בטח דירה מחולקת של 20 מ"ר בלי מטבח או חלונות.
הצעקה האחרונה: חצאית דגל לגבר.
Last Night I Dreamt That Somebody Loved Me !
חולצה לקהל (שהוחלפה דקותיים קודם, כדי לא לאבד את חולצת הפסים)
כן, היה גונג ענקי מאחור!
לילה טוב לכם, או בוקר, תלוי מאיזה צד אתם קוראים את הפוסט…
תגובה אחת עד כה
כתיבת תגובה
התמונות ממש יפות ובאיכות מעולה!תודה שהעלית:-)
אגב רציתי לשאול,שמעתי שהיה מפגש מעריצים ושהרבה מעריצים היו בו..אבל בהגרלה של שוקי וייס זכו שניים או שלושה מעריצים,שאר המעריצים נכנסו למפגש עם כרטיס VIP או בדרך אחרת?
כתיבת תגובה