7 תגובות
רשימת הלינקים השבועית, בלה בלה, נו, אתם כבר מכירים את הנוהל. והפעם: הרוק הישראלי מתחיל להשקיע בבגדים, חנות דיסקים שעושה את זה קצת אחרת, עשירייה שצריך של חוה אלברשטיין, פסטיבל חוצמזה, תגובות נגד לביקורות גרועות, בעד ונגד אמפי קיסריה ושיר דרך צוהל לסיום.
חובבת סטיילינג, אפרת גוש. צולם ביום האישה הבינלאומי האחרון באוניברסיטת תל אביב
בשנים האחרונות מספרים לנו שאבד הכלח על חנויות הדיסקים הלא וירטואליות, אלה שאפשר לדפדף בהן בערימות אלבומים ולחפש מציאות. גם חנויות הדיסקים העצמאיות הולכות ומתמעטות לטובת רשתות כמו 'צליל' שמציעות למשוטט הקניון הממוצע אלבומי מתנה לחג הקרוב. קצת אחרת מוכיחה שאפשר, ובכן, קצת אחרת: אחרי חמש וחצי שנות פעילות היא רק גדלה ועוברת למשכן חדש, היכן שפעם חובבי מוזיקה דפדפו בין עטיפות ויניל ב'בית התקליט'. סיפור הצלחה מפתיע בזכות הפנייה לקהל נישה, כזה שהשאלה הכי נפוצה אצלו היא: "יש משהו שדומה לקינג קרימזון?"
בחנות האוזן השלישית פתחו בשבוע שעבר את המועדון המיניאטורי בעל השם הביזארי 'אוזן בר'. נדב הציץ במקום לפני הפתיחה וסקר את השטח. עזבו את השאלה שנידונה בכמה בלוגים האם הליין אפ דומה מדי ללבונטין או לא – אם תשאלו אותי, הדבר הכי חשוב הוא שלפחות על פי דבריהם של אנשי המקום, הופעה סטנדרטית תיגמר כנראה ברבע לחצות. מה שיאפשר לבאים ללכת בסיומה בנינוחות אל תחנת 247 הסמוכה ולתפוס את קו האוטובוס האחרון לשרון. אני מקווה לבדוק בעצמי את המקום והעמידה בלו"ז בקרוב.
נניח שאתם רוצים להתחיל להתוודע ליצירתה של חוה אלברשטיין – עם יותר מארבעים אלבומים בדיסקוגרפיה, מאיפה מתחילים? Y99 היקר ממהר לסייע ובוחר את העשירייה שצריך, ועוד שישה אלבומים כבונוס.
פסטיבל חוצמזה 2 ייצא לדרך בעוד שלושה שבועות (23-22 באוגוסט) בקיבוץ פרוד. למי שלא מכיר, מדובר בחריג בנוף פסטיבלי המוזיקה המקומיים (בהנחה שאנחנו משאירים בחוץ אירועים חד יומיים כמו פולקלה), שלרוב מתחלקים בין אמצעי שיווק של חברה מסחרית, כמו סלקום ווליום וקוקה קולה בניצנים, לבין אירועי שאנטי עלק-רוחניים שהמוזיקה היא רק נדבך אחד נלווה בתוכנייה שלהם. פסטיבל מוזיקה אלטרנטיבית בטבע, בלי חסויות, בלי צבעים של מותגים, המאורגן על ידי לייבלים קטנים ומתנדבים. בין המשתתפים יהיו אסף אבידן, מידנייט פיקוקס, שי נובלמן, קרוזנשטרן ופארוחוד, צ'רלי מגירה ומיכל קהאן, לבנון, ישראלים/פעולה/סקס, פיטס, מורה חיילת ועוד ועוד. לצדם שניים מוכרים יותר: פורטיס ועמיר לב. "מבחינתי האמנים האלה הם אמני שוליים", אומרת תמר אפק, חברה בלהקת קרוסלה ואחת ממארגני הפסטיבל. "המיינסטרים אמנם יישר אתם קו, אבל הם לא מושפעים ממנו. הם מעניקים השראה לאמני הפסטיבל".
הר-ערנב ערך בשבוע שעבר תוכנית במלאת 9 שנים למותו של מאיר אריאל. לצד הפלייליסט העלה כמה מחשבות די חריגות בנוף המקומי לגבי טרנד הפיוטים בעקבות העיסוק במאיר אריאל, האיש שהיו לו מספיק פסוקים נפלאים פרי עטו מכדי להזדקק לאלו של אחרים.
גם אני, אגב, מהעייפים מאופנת הפיוטים הנ"ל, לאו דווקא מאותן סיבות.
קצת נחרוג מגבולות ארצנו באייטם הבא: בבלוג של השכן גיאחה יש מדור שבועי בשם בעונג קרב המעמת מדי שבוע שני שירים בעלי מכנה משותף כלשהו, והגולשים נדרשים להכריע. המדור האחרון עסק בשלושה שירים שבהם האמן (דילן, קייב ודיוויד באזאן), בתגובה לביקורת רעה במיוחד, הוציא את הגיטרה ודפק אותה בראשה של המבקר באופן מטפורי. מעניין לקרוא.
ואפרופו, מבקר התיאטרון של 'הארץ', מיכאל הנדלזלץ, כתב בזמנו כמה כתבות על מוסד הביקורת ובאחת מהן סיפר על תעלול של מפיק שהצגתו זכתה לביקורות גרועות במיוחד: הוא איתר בניו יורק אנשים ששמם זהה למבקרי התיאטרון החשובים ביותר והזמין אותם להצגה וארוחה שהניבו כצפוי התרשמות יותר חיובית לצטט במודעות הפרסום. נראה אתכם חוזרים על התרגיל ומוצאים עוד מיכאל הנדלזלץ בארץ, הוא מתרה.
אלפיים שנה לאחר הקמתו, אמפי קיסריה מככב הקיץ בגדול: לצד שלמה ארצי הבלתי נמנע אירח ויארח השנה האמפי את כנסיית השכל, ערב המחווה למאיר אריאל, חגיגות באה מאהבה, אירועי הבית הכחול וצמד הופעות יקרות במיוחד של דיפ פרפל. זה טוב ליהודים? טל פרי ואסף נבו חלוקים בדעתם. ואתם? האם גם אתם סאקרים של ההוד הרומי, או למודי סבל מהפקקים והחור בכיס?
(ואפרופו קיסריה, אני זקוקה לטרמפ להופעה של ברי ב-28 במקום מ/אל צומת רעננה. צרו קשר במייל. כולי תקווה שהוא באמת עובד)
במוסף סגנון מבשרים על מהפכת הסטייליסטים של הסצנה המוזיקלית. זו כבר לא נחלתה הפרטית של נינט: אמנים כמו דפנה והעוגיות, שלומי שבן, אפרת גוש, טרי פויזן, אטליז ואחרים החלו לחוש שהאופן בו אתה מתלבש הוא חלק מהפרסונה האמנותית, והחליטו לפנות לעזרת סטייליסטים. נו, לשלום חנוך ועשרת החולצות הזהות שרכש להופעות זה לעולם לא יזיז, כמו גם לסחרוף שממחזר כל טי-שירט חדש בארון במשך חודשיים. מה לי להלין. בחום הזה, ועם כמות הסיגריות שעדיין ממשיכה לתקוף אותך בחלק מהמועדונים, אני עושה את אותו הדבר. ובכלל, איך אפשר לקפץ על עקבים?
Steppin` Out של ג'ו ג'קסון מככב בפלייליסט דרך ציטוטים בשני סינגלים חדשים, נמשים של אמילי קרפל וגולשים של אסף אמדורסקי. בן שלו משווה ומנתח.
לקט ראיונות מהיר: קוב, לי טריפון וריף כהן.
חדשות ערוץ 2 שלחו את סינגולדה לעשות מיני כתבה על הגיטריסט המפורסם סטנלי ג'קסון שמבקר בישראל. למה אני מספרת לכם את זה? כי קצת הצחיק אותי שמכל הדימויים שבעולם בחר סינגולדה להשתמש ב"הוא כמו ביל גייטס של הגיטרה". מה שהזכיר לי את ההודעה הזו של Slowhand במשאל פורומי לגבי הגיטריסט הטוב ביותר בארץ: "יש לו את האוריינטציה של ברי, את הסאונד של ברכה, את ההנדריקס של שלמה, את הקלפטון של קלפטר, את הטכניקה של ברק חנוך ,את האנרגיות של אסף שריג, את ה-feel של אלי שאולי, את הקרשים של אורן קפלן, את הדיסוננסים של נושי פז, את הורסטיליות של עידו אגמון, את הפסיכדליה של ברוך בן יצחק, את הפוזה של תמיר שקולניק, את החריצות של פיטרוט ואת הכסף של סינגולדה".
ברשימה הקודמת סיפרנו על מועדון הפטיפון שנשדד. הנה כמה פרטים על הופעות ההתרמה לכיסוי הנזק.
להאזנה/צפייה:
עמרי אלון, סינגר-סונגרייטר אילתי, מציע באתר שלו את אלבומו להאזנה.
כן, מזמן לא היה לנו איזה אלבום קאברים: בוסה הוא הרכב חדש שבו חברים יעל קראוס, מיכל פרוסט ונעה גולנדסקי, הלוקח שירים ישראלים מוכרים ותופר להם גרסאות בוסה נובה. הסינגל הראשון: כלניות של שושנה דמארי.
עוד קאבר לאוסף – דין דין אביב עם ימי בנימינה.
פורטיס וכנסיית השכל שרים ביחד את איך זה מרגיש לקוטנר.
שני קטעים מתוך הופעתם של החברים של נטאשה באמפי קיסריה: יש זמן ופרדי על הבוקר.
אסף אבידן והמוג'וז מבצעים בחזרה את Poor Boy; MissFlag מגיעים לבצע את הסינגל החדש עבור ynet; יפעת בן דרור – יש בינינו; אלי לולאי – שמואל; נועה כרמל – שלג; גבריאלה – Run Away.
פינת 'מה הקשר למוזיקה ישראלית': ככה עושים פרומו – ג'ימי היולט, האנימטור של הגורילאז, ודיימון אלברן, הרוח החיה מאחוריהם, משתפים פעולה בקטע אנימציה מקסים שקשה לקלוט שהוא בכלל נועד לקדם שידורי ספורט משמימים (של ה-BBC, לרגל פתיחת האולימפיאדה בסין ביום שישי).
שיר נוסטלגי לסיום: אתם חייבים להודות שאי אפשר להישאר מבואסים מול שיר הדרך המקפיץ הזה. הלחן הכל כך משמח של גרי אקשטיין עושה לך חשק לעלות על הרכב ולנסוע, האל יודע למה, לבית שאן. עזבו את היעד, פשוט מתחשק לשמוע את השיר הזה במכונית ישנה שמקפצת מעל גבעות בנוף ירוק כמו בפתיח האנימציה הנושן של התוכנית 'נקודת חן' מהאייטיז.
לילה טוב ועתיר מיזוג לכם.
7 תגובות עד כה
כתיבת תגובה
הייתי הערב בהופעה באוזן בר. מקום חביב ביותר, סאונד טוב ואוירה נחמדה. רק אציין בהקשר שכתבת שההופעה הסתיימה בחצות ורבע.
תגובה מאת ארז 08.05.08 @ 1:18באמת? זוועה.
אם כך אתקשר לוודא לפני שאלך (זממתי על הטריו של בללי). אין לי טעם לטרוח בתלאות האוטובוסים המאספים אם הם לא יקפידו לעמוד בזמנים.
מילת אזהרה קטנה בקשר לבללי טריו.
חוויה אישית, כמובן…
לפעמים מרוב אוונגרדיות לא שומעים מוזיקה טובה.
צליל ייחודי, סאונד מוקפד, הכל במקום, אך לא נהנתי כלל.
כן, כבר הוזהרתי שמדובר באוונגרד מפרך, אבל צריך להתנסות מפעם לפעם. אני מאוד מחבבת את בללי.
קיוויתי החודש לקפוץ סוף סוף גם לג'אם הניסיוני של רע מוכיח (סוף סוף בשעה נורמלית לנוסעי האוטובוסים!), אבל כנראה שאהיה בהופעה של שותפו לשעבר באותו ערב.
האיחור באוזן (אוּווו..)קרה אולי בגלל שתי ההופעות.
אוונגרד זה משהו שיכול לנוע מרעשים ונפיחות עד לדברים מופלאים. תלוי מה ואיך. אישית אין לי כבר כח לבללי והפוזה (גם אם היא אמיתית) המלנכולית שלו.
שמעתי לאחרונה 2 הקלטות של אורקסטרע (פאבליק סקול)וזה נשמע ממש טוב.. מקווה ללכת, למרות שהייתי באחת לפני שנתיים והיה מוזר קצת. השילוב בין ברנרד לרע הוא נדיר וחבל שהוא לא ממשיך, לפחות בינתיים וגם הסיבה. (אבן חן על הקישור 🙂
אשמח להצטרף אליך, אם תלך לזו של החודש הבא (הפעם נראה לי שאלך על ברנרד מיודענו, אלא אם מישהו לפתע ימסור לי צמד כרטיסים ל-28).
הקיץ הזה יקר מדי, לעזאזל.
"אני הולך לבית שאן" זה אחד השירים הישראליים הכי אהובים עליי, אי פעם. מופת!
תגובה מאת גיאחה 08.06.08 @ 19:53כתיבת תגובה