5 תגובות
מהצד השני של הכביש עובדים במרץ על שיפוץ ושחזור בית ישן. הדירות ימכרו ביותר מ-2 מיליון האחת.
הסמל הכל-אמריקאי לבית של משפחה בפרברים – מתקן כדורסל בחצר האחורית.
לילה ראשון ברוטשילד
14 ביולי, יום ההקמה. בדיעבד, מי שהיו שם ישמחו לתאר בציוריות תחושת חלוציות, של התחלה של משהו גדול. אבל זה לא באמת היה כך. היו כמה עשרות בודדות של אנשים, אוהלים ספורים, מגפון נודד אחד במעגל, וחשש שעוד כמה שעות כל זה יפונה וייעלם כלא היה. אצלי היתה הרגשה של פספוס, שיכול היה להיוולד כאן אירוע מחאה היסטורי שנוגע בחיים של כל כך רבים מאיתנו, עיר אוהלים אמיתית, אולי ברמה הארצית, אבל הרוב האדיש נשאר בבית.
אלא שלפעמים גם אם אתה סקפטי, אתה צריך בכל זאת לצאת מהבית ולהגיע. איך אמר אהוד בנאי על סיבוב ההופעות הכושל עם הפליטים: "באו רק בודדים, אבל היום אני יודע שהבודדים הללו הביאו את כל השאר".
כבר בלילה הראשון היו שם ניצוצות של היצירתיות המקסימה שגאתה בהמשך, בין השאר בדמות בתי קרטון על האוהלים. חדי העין ישימו לב שבאופן אירוני – לא בטוח שמודע מראש – ארגזי הקרטון נלקחו דווקא מ"הום סנטר".
5 תגובות עד כה
כתיבת תגובה
מבדר. אבל מה עם ג'ורג'יה הדרומית? קצת צדק חברתי שיהיה פה.
תגובה מאת יוסי 09.10.11 @ 14:41לו הייתי בדרכי פעם נוספת לג'ורג'יה הדרומית זה באמת היה צדק חברתי.
בכל אופן, מקווה בשבוע הקרוב להעלות פוסט על ברנש אחר שמנסה לחזור לאזור הקוטב. אקטואליה אנטארקטית, מה שנקרא.
תגובה מאת יעל ר. 09.10.11 @ 15:11אני בטוחה שאני כותבת בשם רבים כשאני מבקשת לחלוק עם העם את התמונות הנוספות, אלא שכתבת שחבל לך שלא הכנסת לפוסט הזה. אני לא אתנגד לראות עוד… התמונות מצויינות.
זה פרוייקט תיעוד עצמאי שלקחת על עצמך מתחילת המחאה?
תודה.
כבר לפני עשור טענתי שהיחס בין השכר לעלות המחייה בישראל בעייתי, ובמשך שנים פנטזתי על מחאת אוהלים כנגד מחירי הדיור בת"א כמו בפרק ישן בזהו זה שנחרט בזכרוני בילדותי (שאף אחד לא זכר מלבדי, ורק לפני חודש פתאום הוא נשלף מהאוב בעקבות המחאה והועלה ליוטיוב). במילים אחרות, חיכיתי לצעד הזה. בלילה הראשון כמעט ולא צילמתי, ההתחלה היתה מהוססת והיה מוקדם מכדי לתפוס לאן זה יילך. אבל מאז השתדלתי לקחת חלק בפעילויות וגם לתעד, בשביל עצמי בעיקר.
כתיבת תגובה
עמודים: 1 2
5 תגובות