המזרח התיכון אינו המקום היחיד בו עצים נעקרים במסגרת סכסוכי קרקעות ועמים. גם בצד השני של העולם, בניו זילנד השלווה, עמדה גבעה עם עץ תמים אחד, שנשא על ענפיו סימליות גדולה ממנו. סיפורם של השיר "One Tree Hill" של U2 ושני עצים שאינם עוד

להאזנה לשיר, לחצו כאן.

במרץ 1987, עוד לפני שהפכה למפלצת בומבסטית וסולנה שאף להיות חסיד אומות עולם, הוציאה U2 את אלבומה היפה ביותר, Joshua Tree. אותו עץ גרוטסקי משונה מתנוסס על העטיפה הפנימית, בודד במרחבי מדבר מואהבי בקליפורניה, ופסגות הסיירה נבדה מתנשאות באופק מאחוריו. רוח המדבר האמריקאי מורגשת בצלילים. כשאני מקשיבה לאלבום ועוצמת עיניים איני יכולה שלא לדמיין את אותם כבישים ארוכים בנוף המדברי הכתום-צהוב-אפור של דרום קליפורניה, יוטה ואריזונה, בהם נסעתי ב-1997 במכונית אמריקאית ישנה וחבוטה. פה ושם בשממה האינסופית קלט לפתע הרדיו הישן שביב של תדר לדקה או שתיים, ותמיד היה זה בלדה נוצרית או קאנטרי, או הרצועה השביעית באלבום, In God`s Country, שמעולם לא נשמעה כל כך בביתה הטבעי. הגיטרות הדהדו במרחב ובונו צרח מהרמקולים של המכונית דרך החלונות לתוך השקט המדברי: Desert sky, dream beaneath the desert sky…

אך בין החלום האמריקאי לשברו, לפתע מבצע השיר התשיעי פנייה חדה דרומה, לניו זילנד. שיר זה לא זכה להכרה כרצועות אחרות באלבום וחבל, שכן הוא מהטקסטים היפים והעצובים בתקליט – אך כשהוא נח לצדם של להיטים קלאסיים כמו Where the streets have no name ו-With or with out you, התחרות קשה. באלבום יש מספר שמות מקומות ציוריים כמו "ארצו של האל" ו"עיירת הגבעה האדומה", אבל One Tree Hill, גבעת עץ אחד, הוא אכן שם אמיתי השייך להר געש כבוי באוקלנד, העיר הגדולה ביותר בניו זילנד. הניו זילנדים (או "קיווים", כפי שהם מכנים את עצמם) הם כנראה אנשים אופטימיים במיוחד, נוכח העובדה כי בנו את העיר על אזור שכולו הרי געש כבויים. גבעת עץ אחד היא הגדולה שבהם. למרגלותיה שוכן מצפה כוכבים; מפסגתה, בגובה 183 מטר, ישנה תצפית נפלאה על העיר, ואת מדרונותיה מעטרות מדשאות ירוקות (שעליהן מהלכות לעיתים כבשים צמריריות) נהדרות לפיקניק או לג`וגינג.

אז איך הגיעה להקה אירית לכתוב דווקא על הר ניו זילנדי באלבום עם זיקה כה אמריקאית? התשובה מסתתרת בכתובת שמתחת למילות השיר בעטיפת הדיסק: Greg Carrol`s Funeral, Wanganui, New Zealand, 10th July 1986. בקרדיטים הסוגרים את חוברת העטיפה מקדישה לו הלהקה את האלבום כולו.

גרג קרול 1960-1986

גרג קרול היה ניו זילנדי ממוצא מאורי (העם שיישב את ניו זילנד לפני בוא האדם הלבן), טכנאי סאונד ידוע בתעשיית המוזיקה המקומית בתחילת שנות השמונים. הוא נחשב לפרפקציוניסט, חרוץ ויעיל, וחברותי מאוד, עד כדי כך שכאשר הגיעו חברי U2 לניו זילנד ב-84' במסגרת סיבוב ההופעות של "האש הבלתי נשכחת", לא יכלו שלא להבחין בו כשעבד אצל האמרגן המקומי וזאת על אף שהיה רק אחד ממאה עובדים. הוא בלט עד כדי כך שללא היסוס הציעה לו הלהקה עבודה בהמשך הסיבוב באוסטרליה השכנה. עד מהרה נרקמה ידידות אמיצה בינו לבין החבורה, ועל כן הוזמן להמשיך עם הלהקה לסיבוב הופעותיה באמריקה, ואחרי כן באירופה. בהמשך הפך לעוזרו האישי של בונו וכשהלהקה חזרה הביתה לדבלין המשיך לעבוד עימם באירלנד.

בליל ה-3 ביולי 1986 לקח גרג את אופנועו של בונו כדי לבצע שליחות כלשהי עבורו. באחד מרחובות דבלין פגע בו נהג שיכור והרג אותו במקום. מותו השפיע קשות על חברי הלהקה ובעיקר על בונו, ששנה אחר כך אמר בראיון: "בזמן הקצר שהכרנו, הפך גרג להיות דמי ובשרי, הוא היה לי כאח. אינני חושב שאי פעם נתגבר על האובדן". בונו, אשתו, המתופף לארי מולן וחברים נוספים בצוות ההפקה של U2 ליוו את גופת חברם בדרך לארץ הולדתו, שם השתתפו בטקס ה-tangi – הלוויה מאורית מסורתית בת שלושה ימים. בהלוויה הקריא בונו מילים שכתב לחברו:

We turn away to face the cold, enduring chill
As the day begs the night for mercy
Your sun is so bright it leaves no shadows, only scars
Carved into stone on the face of earth
The moon is up and over One Tree Hill
We see the sun going down in your eyes.
You run like river to the sea
Like a river to the sea.

מאוחר יותר סיפר כי בפגישתם הראשונה סיפר לו גרג על 'גבעת עץ אחד', שהייתה המקום האהוב עליו ביותר בעולם ואתר קדוש למאורים. גרג דיבר על המקום בהתלהבות כה רבה עד כי הצליח להדביק בה את בונו, והשניים יצאו באותו לילה לטפס על הגבעה. בסוף הלוויה, לפני חזרתם לאירלנד, טיפסו בונו ולארי על הגבעה כדי להיפרד מחברם בפעם האחרונה, ומשחזרו לדבלין הושלם והוקלט השיר הנושא את שמה. השיר יצא כסינגל בניו זילנד בלבד וזכה שם לאהדה רבה ולחשיפה תקשורתית עצומה (בכל זאת, די קשה למצוא נושאים למהדורת חדשות בניו זילנד).

למרבה הצער, מילותיו הכואבות של "גבעת עץ אחד" הפכו רלוונטיות מתמיד באוקטובר 2000, כשהגבעה ותושבי אוקלנד ידעו אובדן משלהם.

הגבעה והעץ

כמו הרים רבים במדינה, גם הגבעה שמשה בהתחלה להקמת pa, כפר מאורי מבוצר. בראשה התנשא טוטרה, עץ ניו זילנדי שנשתל בתחילת המאה ה-17 ונחשב לקדוש בעיני המאורים שישבו כאן. הם קראו לגבעה על שמו: Te Totara I ahua, ובעברית: הטוטרה העומד בדד. שבטים שונים יישבו את הגבעה עד 1820, אז ננטשה. מעט קודם לכן, בסוף המאה ה-18, הגיעו האירופאים את ניו זילנד. בתחילה שררו יחסי שלום והתקיים סחר חליפין בין המתיישבים החדשים לבין המאורים ילידי המקום, אך כדרכם של בני אדם פרצו עד מהרה סכסוכים וקרבות, ותוך מאה שנה הפכו המאורים למיעוט בארצם שלהם שנשלטה עתה בידי האדם הלבן.

המתיישבים הלבנים העניקו לגבעה את השם One tree hill, "גבעת עץ אחד". אלא שב-1852, מסיבות לא ידועות, נכרת על ידי האירופאים עץ הטוטרה הקדוש שעל שמו נקראה. יש האומרים כי היה זה אקט גזעני כלפי המאורים ואגדה אורבנית אחרת מספרת כי הדבר נעשה על ידי הפועלים שעבדו במקום כמחאה על האיחור בהבאת ארוחת הצהרים שלהם. סר קמפבל, ממייסדי העיר, שרחש כבוד רב לעם המאורי, זעם על כריתת העץ. הוא מיהר לשתול במקום שתילי טוטרה חדשים ואף שתל סביבם אורנים כדי להגן עליהם מפני הרוחות. למרבה האירוניה מתו עד מהרה עצי הטוטרה, ואילו שני האורנים הבריטים שרדו במקומם, דבר שנתפס בעיני המאורים כסמל להשתלטות הקולוניאלית האירופאית על אדמותיהם. גבעת עץ אחד הפכה ל"גבעת זוג העצים".

סר קמפבל נפטר ב-1912 ונקבר על פי צוואתו בגבעה אשר אהב שהפכה לחלק מפארק עירוני. בקשתו האחרונה הייתה להקים במקום אנדרטת זיכרון בצורת אובליסק לעם המאורי שאותו העריך. האובליסק שגובהו 33 מטר הושלם ב-1947. בבסיסו פסל של חייל מאורי ובראשו אורות התרעה למטוסים חולפים. אך העצים עדיין צרמו למספר מאורים שראו בהם דוגמה לדיכוי בידי האדם הלבן, וב-1962 הצליחו מספר פעילים לכרות כמחאה את אחד האורנים. הגבעה שוב הייתה "גבעת עץ אחד".

עם השנים הפך המקום למעין אייקון רשמי של אוקלנד, והמראה המוכר של העץ והאובליסק שלצדו הנראה מפינות שונות ברחבי העיר, הפך חלק בלתי נפרד מהחיים באוקלנד – תמיד שם, בולט בירוק מעל בנייני העיר. הגבעה הייתה אהודה מאוד, והפופולריות שלה רק נסקה בעקבות הנצחתה הכלל-עולמית בידי U2. אך למרות כל זאת, ואף על פי שהמאורים קיבלו זכויות שוות עם השנים, היו ביניהם כאלו שעדיין ראו בנוף הפסטורלי מעין לעג לרש: על המקום שהיה המבצר המאורי הגדול והחשוב ביותר טרום הגעת האירופאים התנוסס עץ זר כהצהרה בריטית על בעלי השטח החדשים.

באוקטובר 94' ניסה פעיל מאורי בשם מייק סמית לכרות את העץ. הוא הספיק לבצע בו חתכים עמוקים במיוחד שפגעו ב-78 אחוז מהיקף הגזע. העץ נפגע קשות וממשלת ניו זילנד מיהרה להקציב כסף לטיפול בעץ האהוב. התוקף נשלח לחצי שנת מאסר, דבר שגרר רעש ציבורי גדול בטענה כי העונש קל מדי ושר התיירות דאז אף תקף את החלטת השופט בעניין. באורח מפתיע הצליח העץ להחזיק מעמד בתמיכת כבלי מתכת, שמנעו את שבירתו בתנאי מזג אוויר קשים, אך אפשרו לו להמשיך לצמוח. ייתכן שהעץ היה מצליח להתאושש, לולא הותקף בשנית על ידי מספר ונדליסטים בספטמבר 99' מסיבות לא ברורות. עד בוא המשטרה הצליחו התוקפים לפגוע בחלקים שניצלו מהמתקפה הקודמת. בעיר ידעו כי זהו סופו של העץ, אך קיוו כי יצליח לשרוד עוד שלוש שנים, אלא שלאחר שנה מת העץ והפך רעוע באופן שסיכן את הציבור. בלב כבד הוחלט להסירו מהגבעה לתמיד.

ב-26 באוקטובר 2000, התאספו מאות מתושבי אוקלנד על הגבעה כדי להיפרד לשלום מהסמל של עירם. העץ הוסר באמצעות מסורים והליקופטרים, ענף אחר ענף, עד שלא נותר דבר. במשך שבוע הוסיפו לפקוד את הפסגה אלפי בני אדם שבאו להתייחד עם זכרונו של העץ האהוב והסמל הידוע, ולהניח על גזעו הכרות פרחים לבנים למזכרת. רבים מהם שרו את שירם של U2 המסתיים במילים:

I’ll see you again when the stars fall from the sky
And the moon will turn red over One Tree Hill

לאור ההד הציבורי העצום, הבטיחה עיריית אוקלנד לנטוע עץ חדש על הגבעה. ויכוח ציבורי שטף את המדינה בשאלה האם העץ הנבחר יהיה אורן חדש, טוטרה כמו העץ המאורי המקורי, או העץ האהוב (קחו נשימה ארוכה:) Pohutukawa, הידוע בכינוי "עץ חג המולד" בשל נטייתו לפרוח מדי סוף דצמבר בפריחה אדומה נפלאה, בדיוק בזמן לחג. סוגיית העץ הטרידה את המדינה השלווה, כולל ניסיונות מחאה של שתילה בלתי חוקית. כך חלפו השנים ללא פיתרון ולמורת רוחם של התושבים הגבעה עדיין יתומה, ללא אף עץ אחד בראשה – ובכינויה החדש: No Tree Hill. בינתיים ממשיכים התושבים לחפש בעיניהם את הנוף המוכר של העץ הידוע, ולקוות ליום שבו יפלו הכוכבים מהשמיים וירח אדום שוב יעלה מעל גבעת עץ אחד.

עץ יהושע

נדמה שקינת One Tree Hill מתאימה לא רק לאדם עליו נכתבה ולעץ האומלל שאיתרא מזלו להפוך למוקד סכסוך. גם מזלו של העץ האמריקאי על עטיפת האלבום לא שפר עליו. את העץ הבודד צילם אנטון קורבין בפארק הלאומי עמק המוות בקליפורניה (על העטיפה הקדמית נראית הלהקה בחלק אחר של אותו פארק, בנקודת זבריצקי). העץ הפך למוקד עליה לרגל למעריצים רבים של הלהקה, שיצאו אל המדבר הגבוה בחיפושים אחריו. בצירוף נסיבות מפליא נפל העץ ומת, כנראה מסיבות טבעיות, כמעט באותה העת כחברו בצד השני של העולם, בגבעת עץ אחד. עתה התמונה שעל הסינגל, של בונו האבל והאדמה החרבה, נראתה לפתע כה מתאימה.

עצי יהושע בשקיעה. צולם בפארק הלאומי ג'ושוע טרי, 1997