קיצו, יהוא ירון, השפן הנכון, קרולינה, חיה מילר ורם אוריון, אדיר והילדות, ירון בן עמי ועוד – תמונות וביקורת קצרה מיום אחד בפסטיבל יערות מנשה 3, שנערך לפני שלושה שבועות.

תמונה עליונה: קרולינה. תמונה אמצעית: הבמה הקטנה בהופעה של דנה עדיני

למטה: הצללית של בוריס מרצינובסקי על רקע העצים בבמה המרכזית

סוף סוף נענה צוות פסטיבל אינדי כלשהו לתחינותיי, ועל פני העונה החמה – שבינינו, כבר משתרעת פחות או יותר לאורך רוב השנה בישראל – ביכר להזיז את התרחשותו לעונת האביב המלבבת. אומנם יש בכך מן ההימור, כפי שיעיד הגשם בלילה שלפני והלחות והאפרוריות בליל הפסטיבל ולמחרת, ועדיין אקח את אלו בשתי ידיי על פני כל שרב אחד מיני רבים. לרקוד בנוף ירוק בלי להזיע! איזו המצאה! ובכלל, כל פסטיבל ותיק ומפורסם בבריטניה מתהדר בגשם לרוויה ובוץ מלוא החופן – אז למה לא אצלנו?

העונה גם הטיבה עם היתרון הגדול ביותר של הפסטיבל – המקום היפהפה בו הוא נערך. מספיקה לבדה הנסיעה הקצרה והירוקה בכביש העפר המתפתל בדרך לאתר הפסטיבל כדי לראות סחלבים, גבעות, חסידות והתחלות שבילים שעושים לך חשק להשאיר את ההופעות מאחור ולצאת לטייל. כמעט באמת עשיתי זאת, רק שבסוף מאילוצים שונים עזבנו בבוקר למחרת. אבל אפילו בלי להתרחק יותר מדי מההופעות והאוהלים אפשר היה ליהנות משקיעה מקסימה, נוף יערות, פרחים ועכבישים מעוטרים שטוו רשתות קטנות בין העשבים. ללא ספק, מקום ששווה להגיע אליו גם ללא אמתלת הפסטיבל.

עכביש בעל גוף מצויר תופס שלוות בוקר על פרח

עלמה זוהר

עוד בצד החיובי: התקתוק המופתי של ההופעות, שהתחילו ברובן בזמן מדויק (אפשר לייבא את זה לתל אביב, בבקשה?). שנית, פסטיבלי אינדי שיוצאים מהמרכז אל הפריפריה לעתים נוטים לקחת עמם מתל אביב גם את מרבית הקהל. הפעם ניכר שהיתה לא מעט אוכלוסייה מקומית, כלומר, קהל חדש להרכבים המופיעים. אגב, גם בליין-אפ ניתן מקום לאמנים מהאזור, כראוי, כמו אנשי ראש כבש מעין עירון. ונחמד הרעיון לשים מיני-במה ליד הבמה הקטנה כדי להעביר את הבלאנס בהופעת פריצה של שלושה שירים של אמן מתחיל עם אקוסטית. מעין טעימה בקטנה.

מקומיים: החבר'ה של ג'אם ראש כבש

למטה: The Raw Man Empire

מנגד: הליין אפ אומנם היה טוב מבשנה שעברה, אך עדיין זקוק לשיפור. לנסות לגוון מפסטיבלים אחרים, למשל, או להעביר את כל ענייני המחול-תנועה-מיצג-הצגה לבמה אחרת כדי לפנות זמן להופעות ראויות שנדחקו לשעות איומות של שלוש-ארבע בבוקר וסבלו ממיעוט קהל משווע ומעייפות המנגנים והמאזינים גם יחד.

נקודת החולשה המרכזית של פסטיבל יערות מנשה 2011 (לא הייתי בקודמים), לטעמי, היא שלא היתה בו אווירה של פסטיבל מוזיקה אמיתי. כן, היו כמה פרצופים מוכרים שכיף לפגוש, אבל משהו באווירה הכללית לא ייצר את אותה תחושה של התרגשות כנה והקשבה מלאה למוזיקה. משהו היה חסר. הפסטיבל הפעם היה סולד אאוט, בין השאר בגלל פנייה חזקה לקהל של משפחות, ונדמה שחלק לא מבוטל מהמגיעים באו כדי למצוא תעסוקה לילדים, גם אם "יש איזה מישהו שמנגן ברקע" (אולי בגלל זה כל מי שפתח פחית בירה נאלץ לעשות זאת במכלאה מגודרת?…). ואכן בלילה, כשהמשפחות נעלמו מאזור ההופעות, הווייב התחיל להשתנות. אולי זו הסיבה ואולי אחרת, אך כך או כך, האווירה בפסטיבלים שכאלו היא חלק גדול מהעניין, אפילו בבחינת הלב שלו, וזו בעיה שפסטיבל יערות מנשה חייב לדעתי לפתור.

לאה גנדיוק, קיצו

קרולינה ושחם אוחנה

קומזיץ משוררים, כולל סיר קפה על המדורה ובחור עם נבל (שהגיע ממש אחרי דיון בינינו למה רק בחורות מנגנות על נבל), ופינת הביזאר בכיכובו של צ'יקי ארד ו"האגם הגדול!!!" (טוב, לאור ניסיון העבר ידעתי לפחות למה לצפות…).

אפשר לסמוך על יהוא ירון וחבורתו, שיספקו את השעה הכי מרגשת ביער. ואני ממש אוהבת את "אל תשקר" החדש, ולא רק מתוך הזדהות עמוקה כמיואשת מחיפושי דירה בתל אביב.

סטריט מיוזיק, לשעבר כוח המחץ. כן, שמות זה לא הצד החזק שלהם.

ח-תול.

השפן הנכון, אי שם בשלוש בבוקר: לא העזתי לקוות ל"גלידה וניל", אבל לתת להם לרדת מהבמה בלי לבצע את "איש במשביר"?! שערוריה!

אדיר והילדות (אדיר אוחיון)

ירון בן עמי. הופעה קטנה ומלבבת.

חיה מילר ורם אוריון, מההופעות המצטיינות בפסטיבל. הסכנה במפגש כזה היא שהאמן המוכר מאפיל עליך, ובין השירים הידועים יש נפילות מתח. אבל החיבור היה מושלם וכיפי לכל אורך הדרך, ללא אף רגע חלש אחד.

מסקנה קטנה שהגעתי אליה: אני מתגעגעת לפסטיבל חוצמזה. לא תמיד הליין אפ שלו היה מוצלח, היו בו בעיות ארגון כאלו ואחרות, והחום, והקוצים… אבל אחרי המפלצת התלת ראשית של אינדינגב 4, שהרגישה קצת כמו יותר מדי מדבר טוב, חסר לי פסטיבל קטן ואינטימי יותר. ואם יש גם קצת ירוק ושיחי פטל בסביבה, מה טוב.

למעלה: שקיעה מסתתרת מאחורי סבך הענפים. למטה: אור זריחה רך בבוקר ירוק-אפור

פוסטים באותו נושא:
פסטיבל יערות מנשה 3: בוקר אפור, טיפות ושבלולים – תמונות מהבוקר שאחרי.