אפילו עז


הכתובות שהיו על הקיר: ההצגה האחרונה בקולנוע תל אביב
יום יום שבת, 6 נובמבר 2010, 19:08
8 תגובות

השבוע עלו הדחפורים על קולנוע תל אביב הנטוש, ותוך כמה שעות מחקו מהרחוב את הבניין שהיה בעת פתיחתו, ב-1958, אולם הקולנוע המפואר בעיר, הראשון עם כסאות מרופדים ושטיח מקיר לקיר. כבר עבר עשור מאז הקרינו בו את הסרט האחרון, אך בסוף 2009 החליטה קבוצת אמני רחוב לעשות חסד אחרון עם הבניין הנטוש, ולהפוך את קירותיו החיצוניים ליצירת אמנות מאולתרת. למרבה הצער, תוך חודש רוב הציורים נתלשו או כוסו תרסיסי צבע חסרי דמיון, אבל לפני שהם נעלמו לחלוטין, יצאתי לצלם את שאריות היצירה בתוך המיש-מש של הצבעים והגרפיטי החדש שרוסס עליהן, בדיוק לפני שנה. קבלו את ההצגה האחרונה של קולנוע תל אביב.

b-grFT-cin_6138.jpg

b-grFT-cin_6146.jpg

והתמונות ממשיכות…
b-grFT-cin_6139.jpg
עוד קופסונים של עדי סנד. סדרת הגרפיטי החביבה עלי בארץ. איך פספסתי את הסטודיו הפתוח שלו בחודש שעבר?
b-grFT-cin_6096.jpg
אחד מהציורים המודבקים של dede
b-grFT-cin_6143-2.jpg
החיים בזבל, על פי מימי הליצן
b-grFT-cin_6104.jpg
עוד מבקר אמנות בשטח
b-grFT-cin_6109-2.jpg

b-grFT-cin_6083.jpg
ג'וני דפ?
b-grFT-cin_6095.jpg
חונים בכחול-לבן
b-grFT-cin_6128.jpg
קצוות הציורים נשפכים לשלוליות של צבע על המדרכה
b-grFT-cin_6110.jpg
מואר
b-grFT-cin_6111-1.jpg

b-grFT-cin_6098.jpg

b-grFT-cin_6112.jpg

b-grFT-cin_6090.jpg

b-grFT-cin_6107.jpg

b-grFT-cin_6103_082.jpg

b-grFT-cin_6125.jpg
דלת עץ ישנה בורוד. דף העיתון שייך לבחור הזה.
b-grFT-cin_6132.jpg

b-grFT-cin_6092-1.jpg

b-grFT-cin_6082-2.jpg

b-grFT-cin_6131.jpg

b-grFT-cin_6115.jpg

קישורים על הריסת הקולנוע:
יאיר רווה כותב פוסט פרידה לקולנוע הישן.
נפרדים מהקולנוע, בעיתון הארץ.

b-grFT-cin_6118.jpg

כפי שיכולתם לנחש בעצמכם, כדרכה של תל אביב בימינו, על חורבותיו של הקולנוע יקום בניין מגורים יוקרתי, מאלו שגם אם אחסוך עוד חמישים שנה לא אוכל להתחיל לקחת משכנתא כדי להתגורר בו.
כשסיימתי לצלם את עבודות הגרפיטי לפני שנה ועזבתי את הקולנוע מאחור, נתקלתי בכתובת הזו, על בניין נטוש ומועד להריסה נוסף. עם או בלי קשר וחיפושי משמעות, היא נראית לי תמונה מוצלחת לסיים עמה:

b-grFT_6147.jpg


 8 תגובות עד כה
כתיבת תגובה

בעיר מתוקנת (כמו ברלין נגיד 🙂 הבנין הזה היה הופך לסקוואט מלא אומנים. ראיתי סרט אחד בקולנוע הזה – "פוטלוס" אי שם בשנות ה-80, היינו קופצים גם לחנות התקליטים הסמוכה "בית התקליט" (לימים פתחו גם חנות דיסקים ממש מול הקולנוע) מול בית הקולנוע תמיד אפשר היה למצוא ח'ברה מהעיר חולון כי עומדת שם תחנה של קו 1, הקו שהביא אותנו לדיזינגוף

תגובה מאת ‏קסטה ‏11.07.10 @ 0:36

אולי בעוד 50 שנה גם ירססו ויציירו על הבניין שיבנה במקום הקולנוע וזאת תהיה סגירת מעגל..?
זה מבאס, כל ת"א הופכת לערימת גורדי שחקים משמימה ומנוכרת…

תמונות מעולות:)

תגובה מאת ‏איילה ‏11.08.10 @ 11:21

תודה יעל!
זאת אחת ההנצחות היפות.
והמשפט (אני הייתי קוראת לו שיר)
בסוף מושלם.

תגובה מאת ‏אור_בי ‏11.08.10 @ 12:54

יש לי תמונה או שתיים של ההריסה – מעוניינת?

תגובה מאת ‏alogen ‏11.08.10 @ 22:28

איזה יופי! (התמונות, שיר הסיום והטקסט, לא החיבה של רון חולדאי לאילי נדל"ן דוחים ולגורדי השחקים המיותרים שהם מביאים עמם)

תגובה מאת ‏רותי ‏11.10.10 @ 8:25

עצוב לי לראות את זה. הקולנוע הזה היה אחד האהובים עלי. הגודל שלו, האוירה החו"לית משהו. למרות שימיו האחרונים ביישו את השנים הגדולות.
הזכרון הכי טוב שלי משם זה סרטי ג'יימס בונד ביום שישי בצהריים מתנת עיתון מעריב יחד עם סבא.

תגובה מאת ‏Omri-san ‏11.10.10 @ 10:24

דווקא במקום הקולנוע הזה לא הולך לבוא מגדל, אלא מבנה של 5 קומות עם לא מעט דירות 2 חדרים שנועדו להיות לדיור בר השגה.

חוץ מזה, התמונות האלה כבירות, אם כי בלילה הן היו רקע לא סימפטי להומלסים אפילו פחות סימפטיים, ובתור אחד שגר בקרבת המקום אני יכול לספר שאני הייתי מעדיף נתיבים אחרים ללכת בהם.

תגובה מאת ‏עידו (איש קריות) ‏11.11.10 @ 17:00

אכן לא מדובר במגדל מאוד גבוה ועל כן השתמשתי במילה "בניין", אבל ממה שהבנתי הדירות הכי קטנות בו אומנם יהיו של 2.5 חדרים (לצד 4 חדרים ודירות פנטהאוז גדולות יותר), אבל במחיר של 2 מיליון ש"ח ומעלה. לא בדיוק דיור בר השגה, לפחות לא בסקאלה שלי…

אבל באופן כללי, ואולי זה מתאים יותר לפוסט נפרד, יש לי הרבה השגות על עניין ה"דיור בר השגה", או יותר נכון, העובדה שהוא תמיד נקשר ב"זוגות צעירים" – כאילו שצעירים רווקים, גייז או אמהות חד-הוריות אינם ראויים להטבות אלו, על אף שרוב הקבוצות הנ"ל צריכות לחיות ממשכורת אחת ולא משתיים.

תגובה מאת ‏יעל ‏11.11.10 @ 19:07



כתיבת תגובה

(חובה)

(חובה)