5 תגובות
לכבוד חג העצמאות והשרב שבצדו, הרי פוסט מצולם של תמונות כחול-לבן – גם אם כחול-לבן מהזן המצנן שלא תמצאו כמוהו בישראל, אלא ביבשת אנטארקטיקה הרחוקה. תתייחסו לזה כאל ניסיון ללוחמה פסיכולוגית במזג האוויר. בהצלחה וחג שמח!
חברים ומכרים שעקבו עד עכשיו אחרי סדרת כתבות זו על המסע לאנטארקטיקה שואלים – "רגע, מה זאת השמש הזאת בצילומים? איפה כל הקרח?". ובכן, הוא לא באיי פוקלנד שאליהם הגענו בבלוג עד כה, מן הסתם. הוא מחכה בהמשך הדרך, ובחלקו גם בתיקיית הקבצים "סיירבה 20" על המחשב שלי שמכילה מעל 260 תמונות. אלא שאנטארקטיקה, כפי שאנסה להעביר בהמשך הסדרה, היא לא רק קרח ועוד קרח (ומיליוני פינגווינים). יש בה נופים נפלאים, שקט וטבע פראי שלא תמצאו כמותו באף יבשת אחרת, עיירות רפאים (בג'ורג'יה הדרומית), לווייתנים, עולם חי משגשג והיסטוריה אנושית מרתקת במיוחד בדמות סיפורים בלתי יאומנו על המשלחות האמיצות (אולי גם מטורפות לעתים) שניסו לחדור אל השטח הלבן הגדול והריק שבקצה המפות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
על הקרח אין מה לספר. התמונות עושות את זה הרבה יותר טוב ממני. הפוסט הזה הוא בבחינת הצצה מקדימה קטנה להמשך. אח, למות בשרב הישראלי ולהתגעגע…
כמו הפטרייה של בקעת תמנע, בערך
שתי סירות זודיאק המתקרבות לצלם כלב ים הן הכתמים השחורים היחידים
צילום אחרון: קרחון עצום מימדים, שמתרומם כמו חומה בצורה של כעשרה מטרים מהמים ומונע גישה לחוף. אך למרות הגובה האדיר והמאיים שלו והקרח הקר והקשה, כשמסתכלים עליו חלקו העליון נראה מעט כמו ערימה של קצפת שריססתם לגובה ממיכל. כששטתי מתחתיו לא יכולתי שלא לזמזם לעצמי את "אגם ענקית" של פורטיס, ולו בגלל משפט הפתיחה: "הרים של קצפת…"
בפרק הבא: בין איי פוקלנד לגולת הכותרת של הטיול, האי ג'ורג'יה הדרומית, מפריד שייט ארוך ומייגע בן יומיים וחצי. על הרגעים היפים על הסיפון כשהים שקט, ועל השיר שמלווה אותם.
5 תגובות עד כה
כתיבת תגובה
מחכה בקוצר רוח להמשך סיפורי המסע והתמונות המדהימות.
תגובה מאת galco 04.20.10 @ 18:54אני ממש מקפצצת קלות בכסא (משמחה, כן?) כל פעם שהרסס מודיע לי שיש עוד פוסט
זה פשוט מרתק.
תגובה מאת דן-יה 04.21.10 @ 8:23זה אשכרה נראה כמו גלידה וניל שרק צריך להכניס כף פנימה ולאכול, איך התאפקת?
תגובה מאת עדו 04.21.10 @ 12:25תודה (:
והיה קל להתאפק – במציאות זה נראה הרבה יותר גבוה ומאיים, ובעיקר, קר.
תגובה מאת יעל 04.24.10 @ 16:04צילומים מדהימים ומלאי חיים ויופי. מקום לא ייאמן. כייף לך. תודה על התמונות והפוסט.
תגובה מאת שרון 04.29.10 @ 8:12כתיבת תגובה