כשמסדרים את תכולתו של ארון רק פעם בשלושים שנה מוצאים בו תגליות משונות. במסגרת גל הנוסטלגיה ששוטף את הארץ לכבוד יום הולדתה השישים, 'אפילו עז' שמחה לעשות לכם היכרות עם 'הטלוויזיה ואתה' – מדריך למשתמש שהנפיק משרד התקשורת הישראלי ב-1971 במטרה לעזור לאזרחי המדינה המבולבלים בהתמודדותם עם ההמצאה החדשנית והלוהטת

הסופר דאגלס אדמס טען שיש קשר בין יחסינו לטכנולוגיה מסוימת לבין גילנו בשנה בה היא פרצה לחיינו:
1. כל מה שיש בעולם כשאנחנו נולדים הוא נורמלי ושגרתי, חלק בלתי נפרד מדרך פעולתו של העולם.
2. כל מה שממציאים כשאנחנו בני חמש עשרה עד שלושים וחמש הוא חדש, מסעיר ומהפכני, ועם קצת מזל גם תהיה לנו קריירה בתחום.
3. כל מה שממציאים אחרי שמלאו לנו שלושים וחמש פועל נגד סדר הדברים הטבעי.

לטובת אלו שחגגו את יום הולדתם ה-35 לפני שנת 1971, וגם עבור הצעירים יותר העומדים משתאים והמומים מול מכשיר הקסם הפלאי, הוציא בשנה זו משרד התקשורת הישראלי את החוברת המרתקת 'הטלוויזיה ואתה' (במחיר 2 ל”י, להשיג בכל החנויות המובחרות לפני 35 שנה, במידה ויש לכם מכונית דולוריאן מעופפת או תעלה מפוספסת בשחור-לבן שבכניסה אליה ניצבת מדענית עם תסרוקת של אורה נמיר).


שימו לב לסמל הצבי של דואר ישראל על המרקע. מחלוצי התוכן השיווקי בישראל?

אמא, יש אנשים קטנים בתוך הקופסא?

החוברת המהודרת נפתחת במפת אזורי הקליטה החדשה והמעודכנת (נכון ל-1 באוגוסט 71'). אנשי שפיים, צר לי לבשר לכם, אבל אתם אי שם ב"אזור כיסוי משנה", וכדי שתוכלו ליהנות ממכשיר הפלא החדש תיאלצו "להתקין אנטנה חיצונית – לפעמים אנטנה משוכללת". אנשי שכם ושדה בוקר – אכלתם אותה. אתם מחוץ לאזור הכיסוי המשני. לא נורא, עוד שלושים שנה וצביקה הדר אחד, תתגעגעו לימים ההם.

אבל הבה ניגש לשאלה שבאמת מציקה לעם השוכן בציון (אלא אם הוא שוכן בשכם ובשדה בוקר, כמובן): "איך פועל מכשיר הפלא?":
"צייר המצייר תמונה, מצייר פרט אחר פרט, אינו עושה את ציורו במשיכת מכחול אחת. כמוהו פועל גם מנגנון הטלוויזיה".
Say what?
אם תתבוננו מקרוב במסך, אומרת החוברת, תבחינו בקווים אופקיים. "מנגנון הטלוויזיה דומה למכחול דמיוני הנע ברציפות ובמהירות קבועה לאורך הקווים האלה", היא מתארת בציוריות אין קץ. "ה'לחץ' המופעל על ה'מכחול' המצייר על המרקע, משנה את הגוון של 'הציור'. משחור – 'לחץ' מכסימלי של ה'מכחול' ועד ללבן – 'לחץ' מינימלי, דרך כל גווני האפור".
זהו! ידעתי שיש אנשים קטנים בפנים. עכשיו מסתבר שיש להם גם טושים וצבעי מים.

מתוך הפרק האהוב 'האנטנה וסיפורה'. מימין, לצעירים שביניכם, אנטנת אוזני השפן

לא קלה היא

החוברת העולצת ממשיכה ומפרטת על הדברים המרתקים המכונים "אולפנים ותחנות השידור", וממשיכה בתיאור אפיקים, תחומי קליטה, "האנטנה וסיפורה" (כולל כל מה שרציתם לדעת על כוונון 'אנטנת אוזני שפן') ועוד. בפרק "תחומי קליטה" מניח משרד התקשורת יסודות לכסת"ח לקראת תלונות האזרחים ומסביר על מכשולים המשבשים את גלי הטלוויזיה – מבנים, גבעות, עצים, מזג האוויר, תחנות זרות וכמובן – "גם עקמומיות כדור הארץ היא מכשול בדרך הגלים". פרק שלם מוקדש לאבחון קליטה תקינה, הבחנה בין 17 ליקויי קליטה שונים – מהעובדה שחיים יבין מופיע שלוש פעמים על המסך ועד "התמונה מתפרקת לרצועות משופעות" – וכיצד מטפלים בהם. כיצד? ההדרכה לטיפול בכל בעיה מתמצה לרוב ב"פנה לטכנאי", שהיא כנראה גרסת הסבנטיז ל"תוציא את התקע של הממיר מהחשמל ואז תכניס שוב".

אך אלו אינן המהמורות היחידות העומדות בדרכם של האזרחים המעוניינים לנסות את השירות החדש של משרד התקשורת הישראלי:
"עולה חדש מצרפת בא למשרד התקשורת בטרוניה – הוא הביא עמו מקלט טלוויזיה מצרפת, וכאשר פנה לטכנאי בבקשה שיתאימו לקליטה בארץ, דרש ממנו הלה כסף רב".
ובכן, עד שיפציע בחיינו חיים הכט ובעקבותיו הרגיעון של הדס, היזהרו ממקלטי טלוויזיה זרים, שהרי אין דין כרכור כסינגפור או רוממה כרומא. ובמשרד התקשורת מוסיפים: "אנא הזהירו גם את ידידיכם המתכוונים לעלות ארצה, ואשר רוכשים מקלט טלוויזיה בחו"ל".

ובכלל, חוק מספר 9א' לקניית מקלט טלוויזיה על פי משרד התקשורת, אם לא ידעתם, הוא "רצוי להציב את המקלט על בסיס יציב". איך לא חשבנו על זה קודם?
(9ד' הוא "דרוש גם את תוכניות המעגל החשמלי של המקלט". סליחה?)

המומחיות של רוממה: סליחה, תקלה. למקרה של "פסים אנכים כהים הנעים שמאלה או ימינה"

סקלות של מקלטי טלוויזיה (בדומה לטרנזיסטורים של פעם). אחרי עשור של סיבובים תצליחו לקלוט מקגייוור מקפריסין

אז מה צופן לנו העתיד?

הו, טוב ששאלתם. הבה נדפדף לפרק שכותרתו המבטיחה היא "כאשר נשדר בצבע".
"קיימות כיום שלוש שיטות של שידורי צבע", מספרת החוברת, ומרחיבה אודות Pal, NTSC ו-Secam. "בישראל לא הוחלט עדיין, סופית, באיזו שיטה לבחור" – וכולנו כוססים ציפורניים מהמתח. בינתיים, בכל אופן, משרד התקשורת ממליץ להימנע מרכישת מקלט טלוויזיה המסוגל לקלוט שידורים בצבע. חבל על הכסף, הם אומרים, וכיום, כשיש בידינו את הטכנולוגיה לראות את אודטה בכל צבעי הקשת, אנו נאלצים להסכים.

"רגע", אתם בוודאי אומרים לעצמכם, "תגידו, מה עם ההמצאה העתידנית ההיא, הלוויין? זה שווה משהו?".
אל תבנו על זה, חברים. על פי החוברת המרתקת של משרד התקשורת, מסתבר ש"לא נוכל לדרוש מכל צופה כי יתקין אנטנת ענק (בצורת צלחת שקוטרה כ-30 מטר) כדי לקלוט שידורים מהחלל". ובמילים אחרות: התחרפנתם? תיכף תבקשו גם קופסת קסמים שמחזיקה בתוכה הרבה הרבה תוכניות שהיו ומשדרת אותן רק כשאתם רוצים. בטח. מה עוד? טלפון בלי חוט שלא מחובר לשום דבר וקטן מספיק כדי להיכנס לכיס? תמורה לאגרה? בחייכם.

אם לשפוט על פי הטכנולוגיה המוצגת בתמונה, לא פלא שבסבנטיז התקשו לקלוט שידורי לוויין

ולסיום, קבלו לינק לענתיקה ביזארית נוספת:

ראיון ישן עם הגבר שבגברים, אליל ההמונים, תעשה-לי-ילד, בווידוי מרגש:
"בגלל הפרסום, אין חיים פרטיים. כל דבר שאני עושה, לכל מקום שאני הולך, למחרת יוודע לחצי כדור הארץ. חוץ מזה כל היום וכל הלילה יש צלצולים בטלפון, אפילו להוריי מצלצלים האוהדים. אם אני רוצה מנוחה, אני מוכרח לנתק את הטלפון"

אתם חושבים על רן דנקר? תחשבו שנית.