את הפסטיבל חתמו טרמפולינה שאיש לא ידע מיהם, והתגלו כסיום המושלם: הרכב שמח להפליא של נגנים מוכשרים בראשותם של תומר יוסף ובן הנדלר, שלא הותירו אדם אחד יושב ברדיוס של קילומטר.
Tomer Yossef is telling you…

Jump!

Jump!

גידי רז והקהל משתקפים במשקפיו של בנו הנדלר

ושוב גידי רז, מזווית שונה

אביב כהן והגיטרה של הנדלר

רון בונקר נראה מרוצה:

כל מיני תמונות:
הצלון המאולתר של עמדת הסאונד:

סלייד (באדיבות הגיטריסט של אטליז):

אוסף שאריות סט-ליסטים בסוף הפסטיבל:

למרבה הבאסה, פספסתי כמעט את כל ההופעה של נעם רותם:

מסך להקרנת מערכונים אולי נשמע רעיון מצוין על הדף – ולמען האמת, היה מצחיק לשבת ליד האוהל ולשמוע משפטים לא קשורים בין הצלילים של כנסיית השכל – אבל בשלוש בבוקר, כשרצינו לישון וברקע התנגן בווליום עצבני לופ עשירי של מערכוני ניצה ולחם… זו ברמלאי, הלהקה שלהם. התאפקנו לא לנקום בזריקת קקטוס מכוונת היטב.

אבל הם היו חמושים באקורדיון. זה יותר כבד.

הרבה קוצים, מעט אוהלים

הקהל היה דליל יחסית השנה. למה? קודם כל, בעוכרו עמדה העובדה שהחודש מתקיימים לא פחות משלושה פסטיבלי אינדי גדולים והתחרות – במיוחד בתקופה כלכלית קשה כמו זו ובנוסף לשאר האירועים המוזיקליים בחגים – תפגע כנראה בכולם. בנוסף, הרבה גבות הורמו למראה כנסיית השכל ואסף אמדורסקי בליין-אפ. אני מניחה שהרעיון היה לקרוץ לקהל מיינסטרים שיבוא לשמוע את "השיר מהגן" ועל הדרך אולי יתאהב באחים רמירז. האם זה עבד? מארוחת הערב הגעתי לשיר האחרון של הכנסייה. מבט על הקהל גילה עובדה מפתיעה: מי שעמדו בחזית כל היום פרשו לאכול, ואת השורות הראשונות מילאו פרצופים חדשים, צעירים יותר, כנראה מהאזור. רובם נעלמו בשנייה שההופעה נגמרה ואמן לא מוכר עלה על הבמה. במקביל, חובבי אינדי נרתעו מהשמות הגדולים בליין-אפ והעדיפו לבחור בפסטיבל יותר אלטרנטיבי.

מה שכן, חייבים לומר שההופעה של אמדורסקי היתה יעילה ומהנה. וכמובן, מלאת פאסון. מאוורר שהותקן במיוחד דאג לכך שהבחור יכול היה להישאר עם מעיל העור עד הסוף…

כן, בזאת עברנו לסט השחור-לבן.

ועוד קרוסלה.

גיא שכטר:

ובחזרה לאמדורסקי: תמר אפק מטפסת על צד הבמה כדי לצלם את הקהל, שמצלם את אמדורסקי.

אדם קומן. אין לי מושג מה זה היה. הגרסה הבלונדינית הנמוכה לישו, עם גיטרה אקוסטית. קופץ מהבמה, מטפס על הקונסולה, צועק בגרמנית, והכל בלי הגברה. קבלו את האתנחתא הקומית, כאן בלוויית מתנדב מהקהל.

שולחן המשחקים של Les Trucs:

והאיש בכבודו ובעצמו:

כיף של הופעה:

רגע של שקט בהופעה של קולולוש:

זהו זה. עברנו אחד, שניים נותרו. תמונה אחרונה מחוצמזה עד לשנה הבאה:

נ.ב.
ניצול הפוסט באופן בוטה לצרכים אישיים: אני מחפשת טרמפים לאינדינגב, להופעה של הקספרים ביום שישי הקרוב ברדינג ת"א (במקרה הזה יש לי גם כרטיס חינמי ספייר לנהג) ולהלם כרך. אם אתם עוברים בצומת רעננה ויש לכם מקום: even.a.goat בג'ימייל. תבורכו!

פוסטים קודמים באותו נושא: פסטיבל חוצמזה 2 בשחור לבן