מהדורת סוף החגים: אושפיזין מוזיקליים בסוכות וירטואליות, שיתוף פעולה ישן של פישוף וישי אדר, ברי סחרוף חם על הג'ינס, עונג סשן עם דיויד בלאו, קסטות (לא) מתות בסתר, למה אין שירים מחאה כלכליים, למה דויד פרץ כבר לא מתגעגע לסיקסטיז, ותפוח בדבש מהגשש.

געגועיי לסוכה. אולי זה בגלל שאת החג ביליתי בדירה ישנה מעל הרעש של אבן גבירול, עם חלונות תריסונים שמהם נשקף נוף של תריסונים מפוייחים אחרים, וכשבשוק סוכות בכיכר רבין ערמו ענפי דקל לסכך התעוררו בי כיסופים לסוכות הילדות של פעם, עם עץ וגינה ושרשראות צבעוניות, והתחושה הזו של חופש ושל "בחוץ" שאין בעיר הגדולה.
יש כאלו שהסתפקו בסוכות וירטואליות. בלי גזירת קישוטים, עם אושפיזין:
רדיו פרימיום להמונים אירח בסוכת בלוגו הוירטואלית את רונה קינן לראיון טלפוני. האלבום הבא, היא מספרת, ייצא בלי נדר באביב, וינוע סביב סיפור חיים של דמות בידיונית מלידתה עד מותה. וכן, גם היא הכי התרגשה מ-Blackbird בהופעה של מקרטני.
בקפה דל מרציאנו כינסו את פלד ואורטגה, לוקאץ' ונעה פארן לראיון וסשן לייב. הי, לא יכולתם לפרוש סדין ברקע עם רימונים מנייר בשביל האשלייה?…
בקסטה מתארח אודי רז, איש מארש דונדורמה, עם מאמר על תולדות הסימפול, או איך הפכה הקלטה מכלי לשימור מוזיקה לדרך ליצירת מוזיקה חדשה (חלק ראשון, השני יתפרסם בקרוב).

עוד פינת עונג סשן אצל גיאחה, שהביא הפעם את דיוויד בלאו ו-The Good Band אל אולפני המערבל. התוצאה: שלושה שירים להורדה (ישן, חדש וקאבר לברוס ספרינגסטין), וידאו ותמונות מהמצלמה של יעל מאירי. בכלל, דברים טובים מחכים לכם בסשנים הקרובים שיעלו בעונג שבת, באחריות.

אוהד פישוף בראיון למעריב: "לרוב, כשמראיינים אותי עיתונאי מוזיקה אין להם שום סקרנות. אני לא מדבר על איזו השכלה או הבנה, אלא על סקרנות פשוטה לגבי שאר העיסוקים שלי. כל האופק שלהם מצטמצם לשאלה: 'אז מתי יהיה האיחוד של נושאי המגבעת? … מי שבאמת מתעניין במוזיקה ואוהב אותה, יבוא אליה ממילא. מי שעסוקים בלהג ובתדמיות, בלכתוב איזו היסטוריה בקלישאות, גם ככה לא כל כך מקשיבים. הם יותר קוראים או כותבים, מתעסקים במשהו שכבר לא קשור אלינו כיוצרים".
בקיוב, כרגיל, מסרבים להידבק בהתלהבות הכללית ולהמטיר מילות שבח על ההרכב החדש. במקום זה הם מספרים על הרכב פחות מוכר של פישוף ואדר בשם Sad Stories Production, כולל שני קטעים להורדה.

בדרך כלל, רוב הכתבות על טרנד הפיוטים ברוק המקומי מגיעות מהכיוון של המוזיקה הפופולרית, עם כמה ציטוטים מאותם אמנים (מיכה שטרית, ברי סחרוף, מאיר בנאי וכו') על החיבור שלהם ללחנים והטקסטים היהודיים. ב"הארץ" מנסים כיוון שונה ותוהים מדוע הפיוט היה זקוק לאמני מיינסטרים כדי לפרוץ החוצה ממקומו המסורתי, מה ההבדל בגישה בין אותם אמנים לפייטנים המסורתיים, למה פוסחים על פיוטים שאינם בעברית, האם זה טוב שמתייחסים לפיוט כחיבור בין מזרח למערב, ומה צופן העתיד? (גרסת העיתון, גרסה טרום קיצוצי העורך)

בעקבות המשבר הכלכלי שואל שרון מולדאבי: למה יוצרים שרים וכותבים שירי מחאה פוליטים, אבל לא על כלכלנים? האם הכלכלה לא מצטלצלת טוב במסגרת שירי פופ, או שפשוט קשה למצוא חרוז למדד הדאו-ג'ונס?

אווררו את שקי השינה! פסטיבל אינדינגב יתקיים בשבת הקרובה, וכותבת שורות אלו כבר זוממת על אפיית מאפינס המונית. ריימונד שוחח עם צמד מארגני האירוע, מתן נויפלד ואסף קזרו: "אין בנגב את כמות ההופעות שיש באזור המרכז. כך שהלוגו שהפסטיבל טבע, 'להפריח את הדממה', מתייחס לדממה התרבותית".

דויד פרץ: כך הפסקתי להתגעגע לסיקסטיז, ולהקות קאברים הן שורש כל רע.

נעם בן זאב מספיד את מוסד המורה לזמרה: "שומרת הסף של התרבות המוזיקלית נעלמה ואיתה נכחדת תרבות שלמה, מפנה מקומה למזון מוזיקלי מהיר שמיוצר לצורך רווח כספי".

למרות שהבלוג שלה עוסק במוזיקה בעידן הדיגיטלי, פני ברסימנטוב בחרה לקרוא לו "קסטה". גם בעידן שבו מבשרים על מות פורמט הדיסק, היא מספרת, מדיום הקסטה מסרב למות סופית.

החגים והמעבר הזמני לתל אביב עשו לי בלגן ברשימות. כך שכחתי את המלצות סוף השנה של אתר אינדי וסיכום השנה במוזיקה ישראלית בשפה האנגלית בקיוב.

36 שנה לאחר צאתו של אלבום הילדים "טיול לארץ התווים" עם שלמה ארצי, מגיעה הגרסה הבימתית. שיחה עם המלחין גידי קורן, על האלבום ועל ילדות, אז והיום: "הדבר הכי מדהים שהשתנה הוא שאין היום ילדות כמעט. בגיל שמונה ילד כבר נחשף למה שנחשפים ילדים בני שש עשרה. לדעתי לקחו להם פיסה של תמימות, ולי אישית זה מאוד חבל. היום לכתוב לילד מעל גיל שמונה זה כבר הארי פוטר, סדרות טלוויזיה. זה לא בהכרח רע אבל זה שונה מאוד".

מיכה שטרית מספר למקור ראשון על האיחוד של החברים של נטאשה, הוספת נשפנים להרכב ותקליט הפיוטים האישי שבדרך.

ב-ynet קידמו את פסטיבל גיטרה במדבר בסדרה של כתבות: אמנים מספרים על הגיטרה הראשונה, ג'אם עם דודי לוי ואלון אבוטבול, מפגש בין חיים רומנו, שמוליק בודגוב וארז נץ, תמונות+וידאו מהפסטיבל וקטע מכיתת אמן עם יהודה עדר, המסביר את הקשר בין "ירח" של שלמה ארצי לפול סיימון ובאך.

האזנה/צפייה:
* שחר אבן צור נרתם למאבק להצלת המבנה ההיסטורי בו שוכנת הצלמניה הוותיקה "פרי אור" מאז שנות הארבעים, ואת הקליפ לשיר "כיכר מגן דוד" הרכיב מאנימציה המשחזרת את תמונותיו של רודי ויסנשטיין מעברה התמים של תל אביב. כדי לשמור על אופייה, עיר צריכה לדעת לא רק להביט אל העתיד אלא גם לכבד את עברה. חבל שבתל אביב עסוקים בהקמת מבני דירות מפלצתיים לעשירונים העליונים שתקועים נטולי שייכות לנוף האורבני במקומות כמו נווה צדק, במקום לדאוג לשימור ולשחזור יצירות ארכיטקטוניות נפלאות מתפוררות וגוועות שנמצאות ממש מתחת לאף באזור אלנבי למשל.
* בנגן ההופעות של קיוב יש יבול חדש: שי טוכנר עם לי טריפון ולילך שיר, ירונה כספי, הפיטס, זהר וגנר והמסריחים ומיכל לוטן.
* אוסף יצירות של בוגרי בית הספר Muzik לשנה זו.
* קורין אלאל שרה ל-ynet את ארץ קדושה.
* ביט 69 מתארחים אצל יואב קוטנר.
* הרבה אמנים היו שמחים להופיע מול הנוף היפהפה של מצדה, אבל לכו תורידו משם את דיויד ברוזה.

מציאות משונות באינטרנט: לפני כשבוע וחצי התפרסמה במוסף 7 לילות של ידיעות כתבה על קמפיינים פרסומיים בראשות מוזיקאים ידועים – משינה לחטיף אגו, תיסלם לבנק לאומי וכן הלאה. מי נשאר בחוץ? הפרסומת המעפנה הזו לג'ינס מהניינטיז, בכיכובו של ברי סחרוף (שבטח מתפדח קשות מהעלאת השטות הזו באוב). הו, לו רק היה לי לינק לתשדיר השירות האלמותי "שים פס" של בנזין.

שיר נוסטלגי לסיום: זהו זה. הגיע היום ממנו חששנו – הרגע בו יגיע זמנם של כל הדברים שדחינו ל"אחרי החגים". בררר. נגמרו ימי החג והגשר, זמן לשוב למשרד, להתמקם מול טבלת ייאוש עד פסח ולהיזכר בערגה: החופש, החופש, החופש…

טוב, נו, קחו עוד רגע קטן של חג, באדיבות הגשש החיוור ונעמי שמר.

הגעה מהירה לסופ"ש לכם, ונתראה באינדינגב. לילה טוב.