הכותרת אומרת הכל. ההופעה של מופע הארנבות של ד"ר קספר היא הכי כיף שבעולם. אורן ברזילי מלך. נקודה. זו השורה התחתונה של כל מה שכתוב למטה. אתם יכולים לוותר על הקריאה ולרוץ לרכוש כרטיס להופעה הבאה.

שמתי לב שאין לי יותר מדי מה לומר בסיומה של הופעה של הקספרים. כדי לכתוב ביקורת ממצה, קולעת, שמנמקת היטב מדוע כדאי לכם לבוא להופעה הבאה, כל מה שצריך הוא לכתוב פסקה המכילה את המילה "כיף" חמישים פעם, מלווה ביותר מדי סימני קריאה. בעצם, לא בטוח שזה מספיק. היאח להמצאת הקופי-פייסט שיעשה ממנה גם פסקה שנייה. חברים, מדובר במופע הכי שמח בארץ. קפצתי בו אתמול יותר ממה שעשיתי בהופעות של שנה תמימה, ובלי שנייה של קוצר הנשימה הצפוי אצל פדלעה אסמטית שכמותי. אולי היתה כזו אבל הייתי עסוקה מדי בלהמשיך לקפוץ מכדי לשים לב. כמו להיכנס למכונת זמן ששולחת אותך לשעתיים בחזרה לגיל 16, רק בלי החצ'קונים והתסביכים (זה בסדר, פיתחתי חדשים מאז). וזה הלא מצרך נדרש בלילה שבו אתה מאבד את היכולת לעגל את גילך כך וכך חודשים כלפי מטה, וכבר נמצא כמה שנים בטווח שבו את ה"מזל טוב" מחליף "משתתפים בצערך". אין שיר אחד שהוא אתנחתא פחות מוכרת (טוב, חוץ מהקאבר ל"מאמי" של ארנון צדוק), כל אחד ואחד מהם הוא להיט הופעות סוחף שידאג שלא תצליחו לעמוד לרגע במקום. השירים החדשים עושים את העבודה באותה יעילות כשל הוותיקים, בלי לאבד טיפת אנרגיה, ויש להם אוקיינוס שלם ממנה.

מרגישים חסרי מרץ? אתם זזים בסלואו מושן כשאתם קמים בשבע בבוקר לעבודה? אין לכם כוח להרים את עצמכם מהספה אל חום יולי-אוגוסט שבחוץ כשצריך לרדת לפיצוציה? יום אחד תהיה פריצת דרך מדעית שבמסגרתה יוכלו לשווק את אורן ברזילי בבקבוק לשימוש ביתי. לאיש הזה יש אנרגיות ושמחת חיים שמספיקות לפלוגה שלמה, וגם היא תקבל תוך יומיים מהקב"ן מרשם לריטאלין. שלושתנו כבר הפכנו לשלוליות זיעה מפכפכות מהחום וההשתוללות, והוא עודנו מתרוצץ מצד לצד, קופץ באוויר, פוקד על קריעת ים סוף בקהל ורץ בתוכה, מזנק על כתפי בחור בקהל ושוב חוזר לבמה. אחרי כמה ימים שעברו עליי בפסטיבלי אינדי, עליי לומר – לו היה ניתן לבקבק אותו, האיש יכול היה לספק כריזמה לחצי מאנשי הסצנה. טובי המדענים עובדים על זה בדקות אלו ממש.

הוא תמיד היה כזה, כבר אז כשראיתי אותם בפעם הראשונה, אי שם ב-1993. אבל הפעם זה מדהים כפליים. לפני מעט יותר משנה הגרסה האנושית הזו לאנרג'ייזר באני למד ללכת. "תיזהרו עליי", הוא מתבדח כשהוא מנתר מהבמה לתוך הקהל, "אני סיעודי" – ואני מניחה שהבדיחה עפה מעל לראשם של רוב הנוכחים.

ייתכן שאלבומי הקספרים לא נועדו לשאת שמות. לשניים הראשונים אין, השלישי קיבל שם ומיד הלהקה התפרקה. החדש נקרא "סוף לא טוב", כותרת שכמעט הפכה לנבואית. מעט אחרי הוצאת הסינגל הראשון התעורר אורן בבוקר וגילה שהוא משותק. התגלתה אצלו תסמונת גיליאן ברה, שתוך ימים ספורים פוגעת בעצבים המוטורים ומשתקת את כל השרירים בגוף. הבחור מלא החיים הזה הפך לסיעודי, ונאלץ לעבור טיפולים ושיקום ממושך שבו למד מחדש את הפעולות הכי בסיסיות, בהן הליכה ודיבור. הציצו בכתבה המרגשת הזו, שצולמה בתקופת השיקום שלו ולא תאמינו. אתה מסתכל על אורן בהופעה אמש והאיש נראה כאילו מעולם אפילו לא עבר במדרכה הסמוכה לבית חולים. איזה כוח רצון, רוח חיים מנצחת-כל ועקשנות בלתי ניתנת לעצירה יש לבחור הזה. מלך. הכי מרגש היה לראות אותו לוקח לראשונה מאז האשפוז את עמדת הגיטריסט לדקות ספורות (והוא נשמע נהדר), מחליף לכמה שירים בודדים את עידו אגמון שמקבל את מיקרופון הסולן כמתנה ליום הולדתו (ושל צביקה פיק ושלי) שחל בחצות. נס של ממש.

עיניים אל האור ויד על הלב, כל פעם שניפול זה פחות כואב…

אם אתם זקוקים לאדרנלין או פרוזאק, לכו על זה. ההופעה הכי מאושרת בארץ, באחריות.

עם הידיים פתוחות למעלה, נשבעים לא לעזוב, לא, לא, לא…

פוסטים באותו נושא: הנה הם באים הקומיקאים – רשמי הופעה מינואר 2008