פוסט מצולם, חלק שני: זוכרים את פוסט הפרפרים המצודדים משמורות האיגואסו שבשני צדי הגבול ברזיל-ארגנטינה? הם אומנם משכו אליהם את עיקר תשומת לבי ועדשת מצלמתי, אך לא היו חסרים להם מתחרים: ציפורים, חרקים נוספים, לטאות חמקניות והיצור המשונה ביותר שפגשנו בדרום אמריקה, שגופו זרד עץ, לסתו כשל חמור ועיניו עגולות וגדולות. וכמובן, ישנה גם אותה רצועה מהוללת בת 2.7 קילומטר הכוללת כ-275 מפלי מים, הצונחים בשאון מגובה ממוצע של שישים מטר. הפגנה מרשימה של כוחותיו של הטבע, שמולה אינך יכול שלא לחשוב בקנאה שלו רק יכולנו לחבר צינור לזרימה האדירה הזו לעשר דקות ולהזרים לכנרת, מצב משק המים הישראלי היה משתנה פלאים.

למעלה: לטאה בפארק; למטה: "גרון השטן", מהקטעים היפים ביותר של המפלים




אי אפשר לתפוס במצלמה את גודלם ועוצמתם של מפלי האיגואסו. חייבים לצלם אותם בחתיכות קטנות, בכל פעם קטע אחר, זווית שונה

בשמורות חיים שפע של בעלי חיים – ביניהם יגואר, דוב נמלים וקופים – אך רובם המוחלט נסתר מהעין. חלקם הגדול מעדיף להתרחק מהאזורים המתויירים של הג'ונגל, אחרים פעילים רק בשעות הלילה (שבהן השמורות לרוב סגורות), יש המהירים מדי עבור המצלמה שלי (כמו הקוליברי היפהפה) או בעלי הסוואה מוצלחת. לטאות למיניהן נמצאות בכל מקום, אך קצב ההליכה המהיר של המבקרים מצליח להבריח אותן מבעוד מועד, וצבעיהן לרוב משתלבים בצבעי הקרקע מכדי שיבחינו בהן ממרחק. הנה כמה שלא הצליחו להתחמק מאיתנו:

במבט מקרוב הן נראות כדרקונים מיניאטורים או שריד קדמון מתקופת הדינוזאורים

שימו לב לחיוך השרמנטי!

חרגול על פרח. בתקריב אפשר לראות את טיפות רסס המפלים על גבו

פרט לצבעים העזים, הציפור הזו מצטיינת במגוון שריקות מבלבל במיוחד: בכל פעם היא נשמעת כציפור אחרת, ואף מצליחה להפיק צלילים מצחיקים דמויי משחקי אטארי.

בעמוד הבא: עוד מפלים, רשת עכביש עצומה וחרק ביזארי במיוחד.