פסטיבל חוצמזה 3 בתמונות: יהוא ירון, אטליז, קרוסלה, Les Trucs, טרמפולינה, קולולוש, Mambo Mambas ומאיה דוניץ, האחים רמירז ויעל דקלבאום, אסף אמדורסקי, גלעד כהנא, עמיר לב, אדם קומן, רגאייסטן, ברמלאי, נעם רותם, תמונות בצבע, תמונות בשחור-לבן, והרבה קוצים

אחרי הרבה ניסיונות נפל, יצאה תמונה למופת: תמר אפק (קרוסלה) בפעולה.

אבל נתחיל בהתחלה. הגענו היישר להופעה של Mambo Mambas, ההרכב החדש של איתן רדושינסקי, אורי פרוסט וגילוז.

אם חשבתם שהויתור על פאנק לטובת נויז אלקטרוני ניסיוני יצליח להחזיק את רדושינסקי הופעה שלמה על הבמה, טעיתם.

רגע של אתנחתא נגישה לאוזן: מאיה דוניץ מתארחת לקאבר לדונה סאמר(!).

הסאונדמן במבט של "מה האיש המשונה הזה עושה?!"

אבל הפסטיבל מתחיל רשמית רק בהופעה של קולולוש. תוך דקה ההרכב הירושלמי מרים את הקהל על הרגליים, בניצוחו של רבל סאן. בחיי, לו רשויות ההגירה היו מגיעים להופעה שלו, הוא היה מקבל לפני שנים אזרחות של כבוד בגין העלאת המורל הלאומי.



עוד קצת מעיר הקודש עם ההרכב הבא, רגאייסטן.

השעה הכי יפה של היום, זו עם האור הכתמתם של קרני השמש האחרונות, ניתנה ליהוא ירון. מגיע לו. מאז שובי מהדרום הרחוק עשיתי לי מנהג להגיע פעם בחודש להופעה שלו, וזו הנאה גדולה לראות אותו לפתע באור שמש צלול במקום חשכת התאורה הלא מאירה של האוזן בר.

קשה לפשר בין הרצון לנצל את האור החמים לצילום לבין ההכרח להקשיב לטקסטים היפים.

והכי חשוב – סוף סוף אפשר לצלם כמו שצריך את המתופף החביב עליי, אביב ברק!

טליה אליאב על הקלידים.

עוד תמונות מהסט שצילמתי בהופעה הזו בפוסט עתידי על יהוא.

קשה לי עם המלל הבלתי פוסק של גלעד כהנא בין השירים – או יותר נכון, ההרגשה שעבורו השירים הם קטעי המעבר שמפריעים למונולוגים שלו. אבל הפעם הוא היה רגוע יחסית. אולי זה אוויר הגליל?



(אבל למה באנגלית? לא חבל?)

Les Trucs. ההופעה שלהם התחילה בלי הודעה מוקדמת, באמצע הדשא. זוג גרמנים חמודים עם מיקרופונים שנראים כמו שילוב בין מנורות שולחן למכשירי עינוי משונים, משקפי צלילה על הכובע, ובאמצע שולחן ענק עמוס בקונסולות, מקלדות, כפתורים וכבלים, שמפיקים צלילי נינטדו וגיים בוי. הרכב קופצני ומלא התלהבות מדבקת, כך שאי אפשר שלא להיסחף בה, למרות שהמוזיקה לא מחזיקה מים בלי מראה העין (כך יעידו כל מי שלא תפס מקום במעגל הקרוב מסביב). ההברקה של הפסטיבל.

את התמונות המוצלחות יותר של קרוסלה צילמתי בשחור-לבן, ועוד נגיע אליהן כשנכבה את הצבע בעמוד הבא. בינתיים, אני מחבבת את התמונה הזו, דווקא בגלל המריחות שמזכירות לי צילום ישן מהניינטיז.

היום השני של הפסטיבל סבל מקיצור יתר כדי לעמוד בלוח הזמנים, ודווקא של ההופעות המוצלחות בו. האחים רמירז למשל.

שאירחו את יעל דקלבאום.

לחץ הזמנים חתך גם בבשרה של ההופעה של אטליז.



וממש לפני הסוף, אין פסטיבל גלילי ללא עמיר לב.

עוד תמונות בדף הבא! מהרו והקליקו על עמוד מספר 2!